מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יום נכספה נפשי לבית הועד]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יוֹם נִכְסְפָה נַפְשִׁי לְבֵית הַוָּעַד

וַיֹּאחֲזֵנִי לַנְּדוּדִים רָעַד,

סִבֵּב גְּדָל עֵצָה עֲלִילֹות לַנְּדֹד

וָאֶמְצְאָה בִשְׁמוֹ בְּלִבִּי סָעַד.

עַל-כֵּן אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו בְּכָל

מַסָּע, וְאוֹדֶנּוּ עֲלֵי כָל-צָעַד.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

קסמי מולדת

מאת אברהם שמואל שטיין (פרוזה)

… והנה נחות כפות רגליהן על גדות הירדן.

שמש-אש יוקדת-לוהטת בצניחתה-גסיסתה מנשקת את שולי הארגמן של האופק. מאדימים גלי הירדן. משב-רוח קליל צונן מחליק על פני היקום המשוּלהב.

דִמדומים. השקיעה נוטפת רסיסי נגוהות-נגוהות מפזזים בין עשבים ושׂיחים. ירוק ואודם, אודם וירוק. מסוֹבכֵי גדות הירדן עולה רעש מעומעם. בהֶמיָה חרישית זורם הנהר בנפתוּלי ערוצוֹ. דממת חלום.

שלוש נשים נחות מעמל-דרכים בשׁרב, מִנִי רמות מואב ועד הלום. הן נחות. האחת סמוכה על אבן, טובלת רגליה במים הזכים. אבק-דרכים על גופה ובגדיה. עייפות כבדה נסוכה באֵיברי גופה, חרוּתה בפניה השזופים-חרוּכים, המיוּזעים – אך אין בכל אלה כדי לטשטש יְפי נעוריה בפריחתם ולסָאֵב גְאון האִשה והאדם שבה. רות המואביה היא.

בסמוך לה נעמי הזקנה. ראשה-שׂיבה מדוּבלל ופנים חרושי-יגון וסבל רב. הנה היא מתרוממת בכבדוּת. ממלאה נאֹד-העור במי הירדן הזורם לרגליה, מוציאה פלח-דבלים וקָלִי-שִבּולים עטוף בעלי-עץ. היא לועסת לאִטה – ולידה כלתהּ השניה, ערפה, טורחת בהדלקת אש בזרדים היבשים למדורה. שלוש נשים, מוּכּוֹת-גורל ועייפות-נדוּדים, ליד מדורה, מבקשות מעט מחסה, מעט מנוחה. הֲתימָצא?

ירח שט במרומים. הלילה פורש כנפיו על היקום. תשושת-כוח, שׂבעת ייסוּרים וכְלִימוֹת, שכוּבה הזקנה על מצע-הדשא (שתי כלותֶיהָ בקִרבתה) – ועיניה פקוחות. אין השינה נדבקת בעפעפיה. הירח שופע אור-כסף לחיקו הבהיר של ליל כנען. ריחות קָמה בשלה ושדות-חציר משוּבצי-פרחים עולים בנחיריהָ. סוער הלב בקִרבה עם המגע באדמת המולדת. עשר שנים עברו מִנִי אז, עשר שנים תמימות מאז דרכה לאחרונה על האדמה הזאת, אך האם לא תמול שלשום נתרחש הדבר?

היֹה היו שנים שלווֹת, צלחֵות, שׂבעות, וביתה, בית עובדי-אדמה מיהודה, אֶפרָתים, שִׂגשג אז לתפארת בשדות הסמוכים לבית-לחם, מעֶברוֹ השני של הירדן. אלימלך בעלה ושני בניה, מַחְלוֹן וכִלְיוןֹ, עוד היו בחיים, בעצם כוחם. יחד עם שכניהם, עובדי-אדמה כמותם, היו בני-המשפחה עולים מימים ימימה לחַלוֹת פני אלוהי ישראל בעוֹלה ובמנחה. בית-לחם, עיר הלֶחם, הברכה והשירה היתה, מוקפת גנים וכרמים ויערים ועדרי צאן ובקר הרועים בשדות. ואז בא האסון. כחֶתֶף ירדה הבּצורת, כמַכּת האַרבּה שאין עצה …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.