מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חַנָּה!

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵת עֵינַי רִאשׁוֹנָה אֹתָךְ חָזָיוּ

נָפַל מֵעָלֵימוֹ מָסַךְ הָאֹפֶל,

כִּבְרוֹחַ בִּן רֶגַע צֶאֱלִים נִטָּיוּ

בִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹם וָשֵׁפֶל;

כִּי אָזַי בִּינוֹתִי לִשְׁפּוֹט גָּבוֹהַּ

כִּי יֵשׁ גַּם בָּאָרֶץ מַהְלְכִים לֵאלֹהַּ.

כִּי מָה אוֹר כּוֹכָבִים, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

מוּל אוֹר עַפְעַפַּיִךְ עֵת חֵן תַּשְׁקִיפִי?

מֶה גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה כִּי תִתֵּן רֵיחַ

מוּל רֵיחַ אַפֵּךְ עֵת אַהֲבָה תַּרְעִיפִי?

הִנֵּה נַחַת גַּן אֵל נַחַת פָּנָיִךְ

וּכְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים אוֹר עֵינָיִךְ

עַל חֶלְקַת מִצְחֵךְ יַד יוֹצְרֵךְ לֹא שָׂמָה

לִבְנַת הַשֶּׁלֶג וּבְרִי צֶמֶר צָחַר;

וּבְמַטְוֵה עוֹרְקֵי לֶחְיֵךְ לֹא רֻקָּמָה

יִפְעַת אַרְגָּמָן, חַכְלִילוּת הַשָּׁחַר:

וּמִי הֶבֶל יִיגַע יַפּוֹת הַיֹּפִי?

מֶנּוּ יִפְעָתוֹ – לֹא יַשּׂיגוֹ דֹּפִי!

נֶזֶם לֹא תַעְדִּי, לֹא פָּז וַחֲלִי כָתֶם,

בִּצְמִידִים נוֹצְצִים לֹא רֻתְּקוּ יָדָיִךְ;

אַךְ תֻּמַּת לִבֵּךְ תֶּרֶב בָּךְ הַקֶּסֶם,

עֶדְיֵךְ, חֶלְיָתֵךְ – הֵם חַסְדֵּךְ, דּוֹדָיִךְ;

עוֹד טַל יַלְדוּתֵךְ עַל מִצְחֵךְ יָנוּחַ

הוּא יִשְׁבְּ לָךְ הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלוֹל כָּל רוּחַ.

לֹא שַׂלְמוֹת הוֹד שַׂלְמוֹתַיִךְ עָלָיִךְ

וּמִנִּקְיוֹן גֵּוֵךְ אֵיכָה יִטְהָרוּ!

לֹא נַעֲלֵי פָז, בַּת נָדִיב, מִנְעָלָיִךְ

וּפְעָמַיִךְ בָּם מַה-יָּפוּ נֶהְדָּרוּ.

מוֹתַר הוֹד וָהֶדֶר בִּלְבוּשֵׁךְ אָיִן

אַךְ מֵהַדְרָתֵךְ אָתְּ תֵּכַהּ הֶעָיִן!

כַּתָּמָר כִּי יִשְׂגֶּה רוֹמָה תֵּלֵכִי;

כַּעֲטֶרֶת כַּפֹּתָיו עָלָיו סֹרַחַת,

כֵּן מִקְלְעוֹת שַׂעֲרֵךְ תַּכְתֵּרְנָה רֹאשֵׁכִי

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וּבְמַעֲדַנּוֹת נַחַת;

עֵינֵךְ תַּחְדֹּר כָּל לֵב, תָּפִיק רָב דָּעַת,

קוֹלֵךְ מַה-נָּאוֶה אֶל אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

בַּעֲרוּץ יקְהַת לֶחְיֵךְ, עֵת כִּי תִשְׂחָקִי,

יָרַד הַנֹּעַם לִשְׁכּוֹן מִשָּׁמָיִם;

וּפִיךְ עֵת תִּפְצִי לֵב גֶּבֶר תִּינָקִי,

כִּי טוּב טַעַם יִזַּל מֶנּוּ כַּמָּיִם;

וּכְנִיצוֹץ יִכְלֶה מִפְּנֵי הַשַּׁלְהֶבֶת

כֵּן תֵּכֶל כָּל רוּחַ מוּלֵךְ, נֶאֱהֶבֶת.

וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים תִּפְרְטִי עַל נֵבֶל

תּוֹצִיאִי קוֹל בֶּהָדָר, קוֹל בֶּחָיִל,

וִירָחִים וּשְׁמָשׁוֹת בִּמְבוּסַת תֶּבֶל

אֶל עֵינַי יַעַבְרוּן כִּרְסִיסֵי לָיִל.

גַּם אַרְצִי תַּחְתִּי מִמְּקוֹמָהּ נִדְעָכָה,

הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ – גַּם אֹתָךְ אֶשְׁכָּחָה.

שִׁבְתֵּךְ וּדְבָרֵךְ בִּמְסִבַּת בֵּית חֶבֶר,

מַבָּטֵךְ – אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה וָחֵפֶץ –

יַבְקִיעוּ לָךְ מַהֵר קִירוֹת לֵב גֶּבֶר

מִמֵּאָה תּוֹתָח, כָּרִים וּכְלֵי נֶפֶץ.

כָּל מָגֵן לֹא יַעֲמֹד מוּל חֵץ עֵינָיִךְ,

כָּל מַחֲסֶה לֹא יַסְתִּיר מֵאוֹר פָּנָיִךְ.

שִׁנֵּי עֵת הַחַדּוֹת לָךְ, חַנָּה, קֵהוּ!

אַל תִּירְאִי זִקְנָה הַמְּבַלָּה כָּל יֹפִי,

לָךְ חֵרְמֵשׁ הַזְּמָן לֹא קִלְקֵל פָּנֵיהוּ;

הֲגַם פֶּרַח זֶה, עֵת רָעָה, תִּקְטֹפִי?

הֵן רַק בִּיפִי בָשָׂר יָדֵךְ משָׁלֶת,

לֹא בִיפִי רוּחַ וּבְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת.

הֵן שׁוֹשַׁנֵּי הַלְּחָיַיִם תִּבֹּלְנָה,

הַבָּשָׂר יֵרָזֶה, צֹמְקוֹת שָׁדַיִם,

עֵינֵי חֵן כֵּהוֹת, שִׁנֵּי-שֵׁן תִּפֹּלְנָה

בִּקְרוֹב הַזִּקְנָה – הוּא חֹרֶף הַחַיִּים;

אַךְ כִּשְׁרוֹן נֶפֶשׁ, יִתְרוֹן רוּחַ גֶּבֶר

עוֹד יָנוּב יַפְרִיחַ עַד עֲפַר קֶבֶר.

מַרְאַיִךְ רִאשׁוֹנָה עֵת הֶרְאֵיתִנִי

נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלֹהַּ!

אַל נָא, שֶׁמֶשׁ חַיַּי, אַל תַּעַזְבִינִי

פֶּן יָמֵשׁ חשֶׁךְ וִיגָרְמֵנִי נֹהַּ;

פִּתְחִי נָא בִּלְבָבֵךְ לִי שַׁעֲרֵי שָׁמָי

וּנְעִימוֹת אַל-מָוֶת אֶשְׂבַּע כָּל יָמָי.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

זכרונות קוטיק -- פרק 1

מאת יחזקאל קוטיק (זכרונות ויומנים)

העיירה שלי - ה“סלופּ” - ה“סקזקה” - ויסוקי - המסחר באותם ימים - יהודים ופריצים - הכנסייה הרוסית והכנסייה הפולנית - הכומר הרוסי והכומר הפולני - אוסרבסקי - יורשו של אוסרבסקי - האססור - כיצד נהג יהודי להעביר את יומו - הגבירים הקמצנים - המשפחות המכובדות בעיירה - שעפּסל הכליזמר - מרדכי-לייב - ר' שמחה-לייזר - שבת בעיירה - אנשי ריב ומדון - מחלוקות - המלשין איצ’ה שייטעס - זסטביה - מלמדים - לימודים בימים עברו - הגויים - הדוקטור - מרפאים - ה“תלמוד תורה” - בית המרחץ - המקווה - הנהר - שחייניה של קאמניץ - ההקדש - הרב - מגידים - בית העלמין - חברה קדישא

העיירה קאמניץ, מקום הולדתי, ידועה בזכות המגדל העתיק, שכּוּנה “סְלוּפּ”.1 איש לא ידע מה מקורו של מגדל זה וההשערה היתה שהוא שריד ממבצר קדום. המגדל היה גבוה וכתליו העבים נחרצו בחרכי ירייה לתותחים ולרובים. בימיו של סבא עדיין מצאו שם פגזים שמשקלם עשרה פוּנְט2 - אות וסימן שדרך החרכים הללו אכן ירו. הלבֵנים שמהן נבנה המגדל היו כה מוצקות עד שאי אפשר היה לשבור מהן ולו חתיכה קטנה. בקאמניץ סיפרו, שאת המגדל הזה בנו עם חלבוני ביצים ולכן הוא חזק כל כך… כשהצאר אלכסנדר השני3 וידידיו הנסיכים האירופים ערכו מסע ציד ביער ביילוֹוייז’ה,4 כשבעה מִיל5 מקאמניץ, נהגו כל המיניסטרים והגנרלים שליווהו לבוא לעיירה ולהתבונן במגדל ההיסטורי הזה.

בכוונה התחלתי את סיפורי דווקא במגדל הזה, משום שכאשר אני נזכר בעיירתי מיד צף בזיכרוני אותו “סְלוּפּ” כמין אות וסימן, כסמל שיש לו איזו משמעות בלתי מובנת.

ועכשיו אני יכול לתאר את העיירה עצמה.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

  3. ftn3  ↩

  4. ftn4  ↩

  5. ftn5  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.