מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
גורדון, י"ל. (אין תאריך). חנה. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-05-23. http://bybe.benyehuda.org/read/88
MLA:
גורדון, יהודה ליב. "חנה". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-05-23. <http://bybe.benyehuda.org/read/88>
ASA:
גורדון, יהודה ליב. אין תאריך. "חנה". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-05-23. (http://bybe.benyehuda.org/read/88)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חַנָּה! / יהודה ליב גורדון

עֵת עֵינַי רִאשׁוֹנָה אֹתָךְ חָזָיוּ

נָפַל מֵעָלֵימוֹ מָסַךְ הָאֹפֶל,

כִּבְרוֹחַ בִּן רֶגַע צֶאֱלִים נִטָּיוּ

בִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹם וָשֵׁפֶל;

כִּי אָזַי בִּינוֹתִי לִשְׁפּוֹט גָּבוֹהַּ

כִּי יֵשׁ גַּם בָּאָרֶץ מַהְלְכִים לֵאלֹהַּ.

כִּי מָה אוֹר כּוֹכָבִים, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

מוּל אוֹר עַפְעַפַּיִךְ עֵת חֵן תַּשְׁקִיפִי?

מֶה גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה כִּי תִתֵּן רֵיחַ

מוּל רֵיחַ אַפֵּךְ עֵת אַהֲבָה תַּרְעִיפִי?

הִנֵּה נַחַת גַּן אֵל נַחַת פָּנָיִךְ

וּכְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים אוֹר עֵינָיִךְ

עַל חֶלְקַת מִצְחֵךְ יַד יוֹצְרֵךְ לֹא שָׂמָה

לִבְנַת הַשֶּׁלֶג וּבְרִי צֶמֶר צָחַר;

וּבְמַטְוֵה עוֹרְקֵי לֶחְיֵךְ לֹא רֻקָּמָה

יִפְעַת אַרְגָּמָן, חַכְלִילוּת הַשָּׁחַר:

וּמִי הֶבֶל יִיגַע יַפּוֹת הַיֹּפִי?

מֶנּוּ יִפְעָתוֹ – לֹא יַשּׂיגוֹ דֹּפִי!

נֶזֶם לֹא תַעְדִּי, לֹא פָּז וַחֲלִי כָתֶם,

בִּצְמִידִים נוֹצְצִים לֹא רֻתְּקוּ יָדָיִךְ;

אַךְ תֻּמַּת לִבֵּךְ תֶּרֶב בָּךְ הַקֶּסֶם,

עֶדְיֵךְ, חֶלְיָתֵךְ – הֵם חַסְדֵּךְ, דּוֹדָיִךְ;

עוֹד טַל יַלְדוּתֵךְ עַל מִצְחֵךְ יָנוּחַ

הוּא יִשְׁבְּ לָךְ הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלוֹל כָּל רוּחַ.

לֹא שַׂלְמוֹת הוֹד שַׂלְמוֹתַיִךְ עָלָיִךְ

וּמִנִּקְיוֹן גֵּוֵךְ אֵיכָה יִטְהָרוּ!

לֹא נַעֲלֵי פָז, בַּת נָדִיב, מִנְעָלָיִךְ

וּפְעָמַיִךְ בָּם מַה-יָּפוּ נֶהְדָּרוּ.

מוֹתַר הוֹד וָהֶדֶר בִּלְבוּשֵׁךְ אָיִן

אַךְ מֵהַדְרָתֵךְ אָתְּ תֵּכַהּ הֶעָיִן!

כַּתָּמָר כִּי יִשְׂגֶּה רוֹמָה תֵּלֵכִי;

כַּעֲטֶרֶת כַּפֹּתָיו עָלָיו סֹרַחַת,

כֵּן מִקְלְעוֹת שַׂעֲרֵךְ תַּכְתֵּרְנָה רֹאשֵׁכִי

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וּבְמַעֲדַנּוֹת נַחַת;

עֵינֵךְ תַּחְדֹּר כָּל לֵב, תָּפִיק רָב דָּעַת,

קוֹלֵךְ מַה-נָּאוֶה אֶל אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

בַּעֲרוּץ יקְהַת לֶחְיֵךְ, עֵת כִּי תִשְׂחָקִי,

יָרַד הַנֹּעַם לִשְׁכּוֹן מִשָּׁמָיִם;

וּפִיךְ עֵת תִּפְצִי לֵב גֶּבֶר תִּינָקִי,

כִּי טוּב טַעַם יִזַּל מֶנּוּ כַּמָּיִם;

וּכְנִיצוֹץ יִכְלֶה מִפְּנֵי הַשַּׁלְהֶבֶת

כֵּן תֵּכֶל כָּל רוּחַ מוּלֵךְ, נֶאֱהֶבֶת.

וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים תִּפְרְטִי עַל נֵבֶל

תּוֹצִיאִי קוֹל בֶּהָדָר, קוֹל בֶּחָיִל,

וִירָחִים וּשְׁמָשׁוֹת בִּמְבוּסַת תֶּבֶל

אֶל עֵינַי יַעַבְרוּן כִּרְסִיסֵי לָיִל.

גַּם אַרְצִי תַּחְתִּי מִמְּקוֹמָהּ נִדְעָכָה,

הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ – גַּם אֹתָךְ אֶשְׁכָּחָה.

שִׁבְתֵּךְ וּדְבָרֵךְ בִּמְסִבַּת בֵּית חֶבֶר,

מַבָּטֵךְ – אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה וָחֵפֶץ –

יַבְקִיעוּ לָךְ מַהֵר קִירוֹת לֵב גֶּבֶר

מִמֵּאָה תּוֹתָח, כָּרִים וּכְלֵי נֶפֶץ.

כָּל מָגֵן לֹא יַעֲמֹד מוּל חֵץ עֵינָיִךְ,

כָּל מַחֲסֶה לֹא יַסְתִּיר מֵאוֹר פָּנָיִךְ.

שִׁנֵּי עֵת הַחַדּוֹת לָךְ, חַנָּה, קֵהוּ!

אַל תִּירְאִי זִקְנָה הַמְּבַלָּה כָּל יֹפִי,

לָךְ חֵרְמֵשׁ הַזְּמָן לֹא קִלְקֵל פָּנֵיהוּ;

הֲגַם פֶּרַח זֶה, עֵת רָעָה, תִּקְטֹפִי?

הֵן רַק בִּיפִי בָשָׂר יָדֵךְ משָׁלֶת,

לֹא בִיפִי רוּחַ וּבְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת.

הֵן שׁוֹשַׁנֵּי הַלְּחָיַיִם תִּבֹּלְנָה,

הַבָּשָׂר יֵרָזֶה, צֹמְקוֹת שָׁדַיִם,

עֵינֵי חֵן כֵּהוֹת, שִׁנֵּי-שֵׁן תִּפֹּלְנָה

בִּקְרוֹב הַזִּקְנָה – הוּא חֹרֶף הַחַיִּים;

אַךְ כִּשְׁרוֹן נֶפֶשׁ, יִתְרוֹן רוּחַ גֶּבֶר

עוֹד יָנוּב יַפְרִיחַ עַד עֲפַר קֶבֶר.

מַרְאַיִךְ רִאשׁוֹנָה עֵת הֶרְאֵיתִנִי

נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלֹהַּ!

אַל נָא, שֶׁמֶשׁ חַיַּי, אַל תַּעַזְבִינִי

פֶּן יָמֵשׁ חשֶׁךְ וִיגָרְמֵנִי נֹהַּ;

פִּתְחִי נָא בִּלְבָבֵךְ לִי שַׁעֲרֵי שָׁמָי

וּנְעִימוֹת אַל-מָוֶת אֶשְׂבַּע כָּל יָמָי.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

לגדור פרץ

מאת משה יהודה ליב בן צבי לילינבלום (מאמרים ומסות)

בהמליץ גליון 4 לשנה זו נאמר: “כן יוצע לפניהם (לפני אספת הרבנים בס”ט פ“ב) לחוות משפטם בדבר נשיאת נשים יותר מאחת, אף אם על פי דת המלכות אסור לקדש שתי נשים ויותר, ונודע להממשלה, כי גם בישראל נאסר זה כבר ריבוי נשים, בכל זאת לא פורש עוד ברוח היהדות עונש אלה, אשר יעברו חק זה”.

במאמרי “פתח תקוה” (הקול שנה עברה) נגעתי בענין זה, והבאתי מעשה שהיה באודיסא בשנת 1871, שהשופטים המושבעים פטרו מעונש איש יהודי שלקח שתי נשים, מפני שאיזה מליץ-יושר הגיד להם שדבר זה אינו אסור על פי דת ישראל. ואמרתי, כי נכון היה שיושם עונש גם על בני ישראל עוברי עבירה זו, מפני שלבשתנו מצויה התועבה הזו אצלנו יותר מאשר אצל שאר העמים.

אין צריך לומר, שכל היודע רוח דת ישראל יבין, שאין לדברי המליץ-יושר הנ“ל שחר. אמת הוא, שבזמן התנ”ך ובזמן התלמוד מותר היה לאיש מישראל לקחת שתי נשים ויותר; אבל במאה הי"א לספירת הנוצרים נאסר דבר זה במנין על ידי הרבה רבנים ורבינו גרשום מאור הגולה בראשם, כידוע; ואיזה הבדל יש, אם היו בית-הלל ובית-שמאי אוסרים דבר זה או רבינו גרשום וחבריו? כבר ידוע, כי יפתח בדורו כשמואל בדורו, ומה שנאסר במנין אסור הוא, מבלי הבט באיזה זמן נאסר. הגע בעצמך, אם היה אחד הסניגורים מהפך בזכות איש אחד שנאשם על ידי שעבר חק המדינה, שנתקן, למשל, בימי ממלכת הקיסר ניקולי, והיה אומר, למשל, שעבירת חק זה אינה חשובה לעבירה מפני שעד ימי הקיסר אלכסנדר הראשון היה איסור זה היתר גמור, האם לא היה המליץ ההוא נחשב לאיש שנטרפה דעתו עליו? ואצלנו העיז סניגור אחד פניו לאמר ממש דבר כזה לפני השופטים המושבעים, והם, מבלי שים על לב, שמעו לדבריו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.