מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[רעית צבי אל תנודי כי מאוד חשקתיך מעודי]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רַעֲיַת צְבִי אַל תָּנוּדִי כִּי מְאֹד חֲשַׁקְתִּיךְ מֵעוֹדִי

אַתְּ רְצוֹנִי וּמַחְמַדַּי וְדַי לִי רְצוֹנֵךְ דָּי

זֶה שְׁלוֹם צְבִי חֵן רָקוּחַ

לִי עֲלֵי יְדֵי צִיר שָׁלוּחַ

גַּם אֲנִי עֲלֵי כַנְפֵי רוּחַ

אֶמְסְכָה בְּמוֹר עֹבֵר סוֹדִי אֶכְתְּבָה אֳהָבַי לִידִידִי

מָר-דְּרוֹר יִטְּפוּ יָדַי וּבִלְחָיָו עֵדָי

דּוֹד יְצוֹדְדֵנִי מֵהֵיכָל

כִּי לְשׁוֹן בְּשָׂמִי רָכֵל

וַאֲנִי אֲפַתֶּה גַּם אוּכַל

יַחֲשֹׁב יְדִיד שֶׁהוּא צֵידִי וַהֲלֹא לְבָבִי מִצִּדִּי

בֵּית אֲסוּרָיו בְּמַרְבַדַּי וְתַחַת לִרְבִידָי

לַעֲלוֹת וְלִרְעוֹת בַּגַּנִּים

רֵד צְבִי וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים

וֶאֱחֹז בְּתָמָר סַנְסִנִּים

אַשְׁכְּלוֹת כֹּפֶר בְּעֵין גֶּדִי נֶאֱצַל עֲלֵיהֶם מֵהוֹדִי

מַה יְפִי הֶעֱלוּ אֵדַי וְהִשְׁקוּ אֶת שָדָי

לֵיל אֲשֶׁר לְמָרוֹם עָלִיתָ

וַאֲחוֹת לְבָנָה שָׁבִיתָ

עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה רָאִיתָ

אַךְ לְהִתְחַבֵּר עִמָּדִי חָמְדוּ הֱיוֹתָם לִי עֶדִי

מִזְּבוּל יִשְׁלְחוּ עָדֵי פְּתִילִים לִצְמִידָי

לֵיל אֲחַבְּקָךְ נֶשֶׁף חִשְׁקִי

וּפְרִי שְׂפָתֶיךָ מִתְקִי

אֶקְרָא לְךָ נַחְלַת חֶלְקִי

הִנְּךָ מְאֹד יָפֶה דּוֹדִי אִנְּךָ אֱלֹהִים אֶל יָדִי

רַק לְךָ אֶתְּנָה דוֹדַי וְתָלִין בֵּין שָׁדָי.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הדרך הנוראה

מאת שושנה שרירא (מאמרים ומסות)

מתוך “גזית: ירחון לאמנות ולספרות”, כרך ל‘, א’-ד‘, עמ’ 349–352

על ש' הלקין: “נכר”, סיפורים. הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים.


אילו כתב אדם אחר ולא פרופיסור לספרות עברית ואיש ספרות מובהק משורר ומספר ומסאי כשמעון הלקין בטוי כגון “הדרך הנוראה לאמריקה” בעקבות “אשר שם דרך-הים, אל עיר-הנמל” וכו' היינו תמהים על שבחר לו סופרלטיב מלולי הזועק קרשצנדו כבר בראשית סיפורו “גולים”. אלא שנתבשרנו בסופו של הקובץ בידיעה שהספר כולל “דברים שנכתבו במשך עשרות בשנים”. ולהלן אינפורמציה שהסיפור שלפנינו נכתב בשנות העשרים. האחרים חוברו בשנות השלושים ורק אחד בשנות הששים. היש בזה כדי לשנות בטעמו של המסופר שנכתב לעתים לפני שנולד הקורא, לעתים בשנות ילדותו של הלה או בבחרותו? אין, ויש. אילו נכתבו הדברים בלשון אחרת ולא עברית אולי לא היה השוני כה רב. ואילו – כיוון שנכתבו עברית, יש תוספת לוואי לשונית מיוחדת במינה נוסף לתוכן המסופר ולביצוע האמנותי.

בחרתי בביטוי “הדרך הנוראה” לאמריקה כי ראיתי בזה סמליות לסיפורים כולם. אם לא נוראה הדרך בכללה, כדברי המשורר-המספר, הרי היא קשה למדי. היא מתווה דרכו של האני-המספר הסמוי והכרוך אחר גבוריו, שאין הוא שווה-נפש למתואר ול“מולדת עוקרת ממקום למקום עם הנודד יחד”. כלומר, לאותה עקירה של משפחות יהודיות ממזרח אירופה ושאר ארצות אירופה לעולם החדש, היא אמריקה. כאן נקודה עזה, שהיא תערובת של עייפות, זרות בדידות, “גולים מפינות נדחות” הנושאים עמם צער-לב, כשהם משתערים על “ראשיתה של ארץ-נכר”, ומהווים ביחד גוש נגרף בתוקף יד קשה וסמויה הנוהגת בהם ב“דרך הנוראה”.

בחרתי בביטוי “הדרך הנוראה” לא רק לצרכי הסיפור הראשון והערותי עליו אלא אף לצרכי שאר הסיפורים שאינם פנויים וחפשיים מדרך מעין זו, אף שהיא לובשת פנים אחרות וצורות אחרות. אולם יש בסיפור הראשון “גולים” כדי להתוות דרך-גילום זו במוחשיותה ובממושה הפחות מורכב והפחות מתעתע.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.