מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דוגמה לשלמות אמנותית

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1


זה למעלה משישים שנה אנחנו שותים מבאר יצירתך העמוקה והצלולה דעת עצמנו ואמנות-אמת. אנחנו, כלומר, כל העם, על משכיליו, צעיריו וזקניו שמרניו ומחדשיו, וכל אחד מצא בך את שביקש: מסורתיות ומודרניזם, יהדות ואנושות. עבר והווה, ישן וחדש. את כולם ריווית ולא איכזבת.

אתה חזרת ובראת את העולם היהודי של אתמול אשר נחרב בגולה. בעיר הקטנה בוטשאטש, שבה קלטתי עוד בנערותי את אגדת עגנון, קיפלת את כל כנסת-ישראל. בית-המדרש שלה הוא סמל כל בתי-המדרשות. וכך הם רבניה, משכיליה וסוחריה. אך בוטשאטש לא היתה אלא מעין נוטריקון, גימטריא. כדרך הבורא, צמצמת עצמך לשם יצירה. ממקום אחד נידח השקפת על פני כל היקום היהודי, ועיצבת אותו בחכמה ובחן, בעמקות ובבליטוּת רבה. כנסת-ישראל זו שבכתיבתך תהיה קיימת לעד. שום צורר לא יצליח להחריבה עוד. היא תהיה ככוכב מאיר גם לאחר שממלכת ישראל תקבץ את כל בניה לתוכה ותיווצר הווייה יהודית חדשה. ממנה יתבשמו כל הדורות.

אתה רקמת לבוש נפלא גם לחיים המתהווים בארץ. רק תמול שלשום התחילו חיים אלה לבצבץ וכבר חשת את הקבוע שבחולף, צדת את הקולות והמראות והדמויות בעודם מרפרפים וקבעת להם צורה של קיימא בסיפוריך, הכלולים בהדרם האמנותי. לא אידיליה פרסת לפנינו, אלא הווי מוכאב, אנשים מיוסרים, אוירה של ציפיה משיחית, ועם זה השרית על הכל רוח גדולה, המביאה עמה המתקת-הדינים ושמחת הקיום כמות שהיא.

היית מופת לסופרים. כמעט כולם הם תלמידיך. גם אלה שאינם מודים בכך. ואם “יבדקו את נפשם לאורך, וראו והנה גם-הרבה מאורם ממך ומשלך הוא”. אתה קידשת את מלאכת הספרות, הורית מה גדולה האחריות לכל מלה כתובה. אתה הכבדת על קלי-עולם, המגלגלים במלים כבעדשים. ההווייה היהודית הרחבה והעמוקה מצאה את תיקונה בלשון עברית בת-יוחסין, שדם ראשונים ואחרונים זורם בקרבה. צירופי-שמות ותוארים שצירפת הם בחינת סוד. אנו חשים את גדולתם ומתיקותם וייחודם, אך את רזיהם לא גילינו. אלה נמסרו לך בלבד, וכל מי שניסה לחקות את אורח-כתיבתך נמצא מזייף את מטבעותיך.

התענגנו לא רק על יצירתך שבכתב; גם שיחתך, תורתך שבעל-פה, היתה לנו מקור עונג ולימוד. דולה היית בשעת דיבורך שפע של מחשבות, הברקות והגדרות על אנשים, מאורעות ומצבים. ואותו הומור, שעיתים היה מלטף ועיתים עוקצני, שביסמת בו את סיפוריך, היה מתגבר בשיחותיך. בן-שיחתך היה מרגיש, כי שיירי יצירה אתה משׂיח, אודי-תיאורים ששרדו, ואולי אף ניצנים של ראשית חדשה, ממשמשים ומגששים לצאת לאור, והם עתידים לשמש תא יסודי לאחת היצירות החדשות.

יצירתך העמיקה את הכרת עצמנו כיחידים וכאומה. היא העלתה את האמונה בכוחותינו וביעודנו. אמרנו: עם, שהווייה כזאת לו, לא לשוא קיומו וסבלו. עברוֹ של עם כזה דבוק ואחוז בהווה ובעתיד. דורות שהיו ודור הווה ודור יבוא מושיטים יד זה לזה ויוצאים במחולת-מחניים. אתה נתת דמות מוחשית לנצח ישראל. אתה הוצאת מוניטין לספרות ישראל בין האומות.

בשם חבריך הסופרים, שרחשו לך כבוד ויקר, שראו בך יוצר גדול, דוגמה לשלמות אמנותית, תלפיות, הריני נפרד ממך בלב מלא צער ויגון, אולם נפש יצירתך תהא צרורה בנפש כולנו.


  1. דברים שנאמרו בלוויה הממלכתית של ש“י עגנון בירושלים בשם אגודת הסופרים ביום י”ב באדר א‘ תש“ל. נדפסו ב”הפועל הצעיר“, י”ח באדר א’, תש"ל (14.3.70).  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

על גלי האתר

מאת אביגדור המאירי (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

א.

אגדת-אהבה חדישה. אגדה נוספת על שורת האגדות שנכתבו בשותפות בידי אלוהי-האהבה ומלאך-המות.

שני אמני-במה צעירים ויפים בבירה סלאווית קטנה. הוא שחקן והיא מזמרת-שאנסונים קטנה. בהם בחר הגורל לגבורי הטרגדיה. קשר אותם קשר אהבה מטורף ולא נתן להם להתקרב זה אל זה; הרופאים אסרו עליה לאהוב, להנשא לאיש, סכנת-מות.

ועל זה החליטו להתאחד בקבר. בקבר הקברים הכביר: בים. אך הגורל האמן, מחבר-הטרגדיות הנצחי, לא הסתפק בכך, הוא החליט לכתוב את אגדת-האהבה החדישה ביותר. של התקופה החדשה. וכך “הציל” את שניהם לחיים. והגיהנם המתוק נמשך. לא לחיות ביחד ולא למות ביחד. ושוב ניסו – ושוב לא הצליחו.

ולכן החליטו להפרד חיים.לנסות לחיות איש לנפשו. מאמצים עצומים, למעלה מכח אנוש, אך נפרדו. היא בדרום החם והוא נסע לצפון הצונן. ומובן, גם לא לכתוב איש לרעהו. למה הענויים?

כך עבר זמן.

אך הגורל רקם גם הלאה את החוט. שנים חתרו לקראת דבר אחד, בלי לדעת בעצם למה ומדוע. לשניהם היתה מטרה קבועה ועקשנית אחת: לקבל מישרת ספיקר בראדיו. ואיש לא ידע על התאמצותו זאת של השני.

ב.

הראשון היה הוא, שהכיר את קולה ממרחקי תבל. הכיר והחוויר כמת. קולה שלה היה. בלי ספק. איך זה לא להכיר את הקול “השחום-החם והאמהי הזה, שאין כמוהו בעולם?” הקול הזה, המדבר אל עולל יונק, שלא נולד ושלא יוולד לעולם. ואם היה לו ספק קל בדבר, הרי היא השמיעה את שמו: טעתה בדיבורה ברדיו, ובמקום “הרברט” שבטקסט שם, אמרה-פלטה: “אלכס”. טעתה פעם, פעמיים וגם שלש. מי זה טועה שלש פעמים? במקום שלשה שמות אחרים אמרה אלכס. ועל זה “טעה” גם הוא: במקום איזה שם אשה אמר: לונזי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.