מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[מתי להר המור תקרא דרור]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מָתַי לְהַר הַמּוֹר תִּקְרָא דְרוֹר

קֵן יִמְצְאָה צִפּוֹר שָׁם וּדְרוֹר

יוֹנִים אֲשֶׁר גָּלוּ מַר יֶהֱמוּ

מִלַּעֲשׂוֹת אֵבֶל לֹא נִחֲמוּ

קוֹלָם כְּקוֹל יַעְנָה לֹא יִדְּמוּ

לִרְאוֹת מְגוּרֵיהֶם כִּי שָׁמֲמוּ

קָרְעוּ לְבוּשֵׁיהֶם גַּם פֵּרְמוּ

מַה תַּעֲרֹץ דַּלִּים כָּל דּוֹר וְדוֹר

שׁוּב נָא וְהָסֵךְ בִּעְדָּם גְּדוֹר

הֵילֵל וְכוֹכָבִים הִתְאַבְּלוּ

עַל מִקְדְּשֵׁי עֶלְיוֹן כִּי חֻלְּלוּ

וּבְיַלְדֵי צִיּוֹן יִתְעַלֲלוּ

צָרִים וּפִיךָ אֵל לֹא שָׁאֲלוּ

לוּ יִהְיֶה עַבְדָּךְ אֹכֵל שְׂעוֹר

וַיֹּאכְל חִטִּים עֹבְדֵי פְעוֹר

וָאֵדְעָה כִּי אַתְּ אֵל נֶאֱמָן

אָכֵן עֲוֹנוֹתַי גַּם הַזְּמָן

צִוָּה לְצַר לִרְדָּף לִי וַיְמַן

שׁוּר כִּי פְנֵי עַמּוֹ זִכְרוֹ כְמָן

בִּימֵי אֲבוֹתֵיהֶם הֵן מִשְּׁחוֹר

חָשְׁכוּ וְגַם שָׁתוּ כּוֹס מַמְּרוֹר

דּוֹדִי אֲשֶׁר עָזַב אֶת יַעֲלַת

חֵן וַיְהִי זֹכֵר בֶּן מַחֲלַת

כָּל יוֹם אֲנִי אֶבְכֶּה מַמַּחֲלַת

לֵבָב וְהוּא יָשִׁיר שִׁיר מַחֲלַת

שׁוּר אֶת בָּנֶיךָ אִם אָזְלַת

יַד בִּין וְהֵן יִצְרָם סָמוּךְ בְּבוֹר

לִבָּם וְהִשְׁלַכְתָּ אֹתָם בְּבוֹר

הָהּ כִּי אֲכָלַתְנִי יַד אוֹיְבִים

כָּל יוֹם גְּזֵרוֹת עָלַי חֹשׁבִים

שׁוּר אֵל בְּנֵי צִיּוֹן הַכֹּאֲבִים

בָּכוּ וּמֵי דֶמַע הֵם שֹׁאֲבִים

וּזְכוֹר בְּרִית אָבוֹת הָאֹהֲבִים

אָכֵן בְּצָרֶיךָ קַלֵּל וְאוֹר

כֵּן יַעֲשֶׂה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בלילה ההוא

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

והזקנים שבקלויז היו מתלקטים לאחורי התנור, יושבים צפופים ומעסיקים את עצמם בשיחה מתוך קלות-ראש ניכרת. ניכר הדבר, שבכל קלות-ראשם ובכל שיחתם הבטלה חסד גדול עוד עושים הם עם הלילה, ושאילו היו רוצים, היו יכולים לפטור את עצמם גם מ“קדושה וברכו” ומתפילה בציבור.

והזקן אברהם-מרדכי נשען בראשו על יד שמאלו, מביט אל הקורה, על שפתיו תועה איזה צל של צחוק, שאינו מסוגל כלל לבדח את דעת הרואה. אדרבה, מרחוק היה נראה כעין עיקומי-פנים של הנכון לבכות. והוא מעלה עשן מתוך מקטרתו הארוכה ושותק. ומתוך שתיקתו הוא מתחיל לספר:

"ובאותו הלילה הייתי פעם אחת ‘שם,’ כשהיה הזקן, זכותו-יגן-עלינו, עוד בחיים. ועוד היה שם גם שמעיה-בר ור' דויד-יוסיל תם, עליו השלום, עם האברך שלו חיים שמואל’יק ועוד יחידי סגולה, שנסעו שמה ל’זאת-חנוכה.' ואחרי-כן קרה הדבר, שירדו גשמים של זעף, רחמנא-ליצלן, ממש ‘נפתחו ארובות השמים,’ ולא היה בנמצא עגלה לנסיעה. ואז אמרתי להחברה, שבלי ספק מן השמים הוא. סימן שצריכים אנו להתמהמה עד חמשה-עשר בשבט מפני שלחמשה-עשר לא הייתי עוד שם מעולם, וכן גם יתר אנשי החברה לא היו, ושבעיקר הדבר אין מה להצטער, מפני שהכול בהשגחה.

וכן עשינו ונשארנו. וכשהגיע אותו הלילה, ואנחנו ישבנו בקלויז, ופתאום נפלה עלינו מרה-שחורה, רחמנא-ליצלן, ממש כמו משא כבד, כעין ‘קצתי בחיים.’ וכשהרגשתי בדבר, קרבתי וסיפרתי לשמעיה-בר, והוא ענה לי, שגם הוא הרגיש בדבר, ושדומה לו כמו הכול פה ריק, חס-ושלום, אין ספרים, אין ארון קודש, כמו שאין אנחנו ‘אצלו,’ זכותו-יגן-עלינו, חס-ושלום. וייעץ שנכנס אל האולם.

ומיד נכנסנו כולנו אל האולם ועמדנו אצל פתח חדרו, זכותו-יגן-עלינו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.