מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּנֵּכָר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(לְחַג הַסֻּכּוֹת)


אוֹר סַהַר זוֹלֵף בְּעַד הַסְּכָךְ

וּדְמִי עֲלָטָה מְלֹא הַסֻּכָּה.

בַּעֲרִיסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רָךְ

הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָל מְתוּקָה.


וּכְשׁוֹמֵר רֹאשׁוֹ, חֲבוּר הֲדָס

עִם עַרְבֵי נַחַל, הַלּוּלָב נִשְׁעָן

בַּקִּיר יָגֵעַ – וּסְבִיבוֹ הָס!

וּפִתְאֹם צָנַח גַּם הוּא וַיִּישָׁן.


וִישֵׁנִים שְׁנֵיהֶם, וּלְבָבָם עֵר

כָּל אֶחָד חוֹלֵם חֲלוֹם מִמְּקוֹמוֹ.

הָהּ, מִי יוֹדֵעַ אֶת הַנֵּר,

וּמִי זֶה יַגִּיד אֶת סוֹד חֲלוֹמוֹ?


הַחוֹלְמִים הֵמָּה עַל גַּנֵּי הוֹד,

עַל שְׁמֵי מוֹלֶדֶת נְצוּרֵי לִבָּם?

אִם עָיְפָה נַפְשָׁם לְנוֹד וּנְדוֹד,

זוּ הִכְהוּ עֵינָם, הוֹבִישׁוּ אִבָּם?


אוֹ חֲלוֹם יְחִתֵּם כִּי אָפֵס חָג,

כִּי רַק לְמִצְעָר מַזָּלָם זִוְּגָם:

הַקֶּשֶׁר הֻתַּר וְרֵיחָם פָּג,

מַרְאֵיהֶם נָמַר וְהוֹדָם נִפְגָּם.


אֵין מַגֵּיד פֵּשֶׁר… בְּעַד הַסְּכָךְ

יִתְגַּנֵּב דּוּמָם אוֹר חִוָּר עֻלָּף,

וּבְקֻפְסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רָךְ

הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן וּבְצִדּוֹ לוּלָב.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

עוד בספרות היפה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

א

מֵחַיֵּי הַקָּרָאִים

הופיע קובץ סיפורים חדשים מסופר חדש, והענין הוא חדש אתנו: סיפורים מחיי הקראים – אחינו הרחוקים. – ראובן פאהן, מחיי הקראים, ציורים וטיפּוּסים, עם תמוּנת המחבר (!), האליטש תרס“ח. אנו קוראים בקובץ ואין זה חדש. מסַפּר זה החלו לספּר, הולך רק לאט את דרכו; אולם בציורים אשר לפנינו רואים אנו מעשה איש מנוסה בתכסיסי השירה הרגילים. אמנם די כשרון באלה למתחיל; אבל הכל בלי סימני חום וילדות. רחוב העברים בני מקרא, ששעריו נפתחים לפנינו בקובץ זה, “נשאר בכללו, למרות השינויים בו, קן הקראות; והוא מרכז עתיק, קדמון, דומם, שאינו מתפּתח… חולם הוא אותו רחוב, מעבר מאד רחוק, מקראים קדמונים שייחדוהו למושבם, מגורל מאות אומללים, מאנחות מתבודדים, מצער נקרעים מעל עם, מנאקות נידחים מן החברה, מדכדוך נפשות מסורות להקראות המסבבת כל זאת”… (“סיור ברחוב”, מעין הקדמה). וכל זה לא די לו להמקדים, הוא מתחיל לתאר: “הרחוב, רחוב הקראים, כמו מעיר כל חזיונות עתיקים, האויר כמו מלחש סודות ורזים; המרחב הצר, כאילו מלא אוצר נשמות של הרבה דורות, וצעיף נוגה כהה מעטף את הבתים המורכנים ושקוּעים בעצבות־אלמות”. ואותו העצב של הדורות, העצב השירי, העצמי, שמצא לו קן ברוח המספר או בטעמו הספרותי, בולט מכל הסיפורים – שבעה־עשר במספר, – באין הבדל. אם מ”מתיהד" או מ“מתנצר” יספּר לנו, אם מ“רחוק מן העדה”, או מ“אבר מדולדל”, מ“סבל הירושה” או מ“דכדוך נפש” וכו', בכל אנו שומעים את הנוסח העצב הזה, בלי הרף. חלק העשירי מן הצבעים, שבהם השתמש המחבר, דיים היו; אבל התשעה הנותרים, הבאים בשטף רב ובפזרנות יתירה, כמו באים הם מתוך הספר… סתיו, שבו ה“טבע חיור ונכמש” וש“בצפצוף רוחו הפּזיז, כאילו נשמעה שירה מרעידה, שירת גסיסה, ששרים מלאכי כליון להחי בפטירתו מן העולם…” יזכירנו ב“פלאות הטבע” של שלום אַש… התמוּנה יפה היא מעט; אבל בעיקר אין זאת תמונה, כי אם בת ההרהור, אין זו ראיה, כי אם תפילה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.