מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ראה ערים והתבונן פרזות]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רְאֵה עָרִים וְהִתְבּוֹנֵן פְּרָזוֹת

אֲשֶׁר הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אֲחֻזּוֹת

וְתֵן כָּבוֹד לְמִצְרַיִם וְהָקֵל

פְּעָמֶיךָ וְאַל תִּדְרֹךְ עֱזוּזוֹת

בְּחוּצוֹת עָבְרָה בָּם הַשְּׁכִינָה

לְבַקֵּשׁ דַּם בְּרִית עַל הַמְּזוּזוֹת

וְעַמּוּד אֵשׁ וְעַמּוּדֵי עֲנָנִים

וְעֵינֵי כֹל מְצַפּוֹת בָּם וְחוֹזוֹת

וּמִשָּׁם חֻצְּבוּ בַּעְלֵי בְרִית אֵל

וּפִנּוֹת עַם אֲדֹנָי שָׁם גְּרוּזוֹת.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

שמה

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

– מי? חיים מָתּי?

– הוא!

– ה“עובר-ובטל” הלז?

– הוא! הוא!

– נו, נו… מקרה משונה; אדרבה, מה, מה עשה?

– מה עשה! מה שסיפרתי לכם…

– בשגגה?

– מי יֵדָענו! יוצאים אליו ושואלים: “מה זה? מי מנפץ הזכוכיות?” – והוא אינו משיב. – “אתה?” – והוא – כאבן דומם…

– הרי לך שומר!

– אבל אני איני מבין… מה זה היה לו? וכי מדעתו יצא?… ומה ענה הגביר?

– הגביר!… הגביר הרי אינו בביתו… מנהל-העסק הוא עתה גרוסמן הצעיר. אָה, אילו היה שומע ר' גדליה בעצמו את כל דיבוריו של זה אז – בוודאי שוב לא היה מניחו על סף ביתו, על סף ביתו לא היה מניחו…

– מעשה יפה…

– מילתא דבדיחותא…

– אבל אימתי היה זה? אימתי?

– אתמול בערב.

– ולדעתי, אין זה אלא בשגגה…

– איזה “בשגגה”! לא, לא בשגגה… פשוט, פג טעמו לעת זקנתו… ודבר זה כלום לא נאמר בגמרא? הכל נאמר בגמרא. “זקני עם-הארץ כל מה שמזקינין דעתם נטרפת עליהם”…

א

הוא – יהודי שתקן. מעולם לא נשמע שיאריך בדיבורו, שיספר בגנותו של בעליו, שיטיל דופי במי שיהיה, שיחדד לשונו בביקורת או בהתפלספות, שסופה אנחה. אפילו ב“ימים נוראים” לא היה מראה חיים-מָתּי רגשנות יתירה: עומד היה מאחורי ה“בימה”, מעוטף כולו בטליתו הישנה והמלוכלכת (לרכוש לו “קיטל” לא מצאה ידו מעולם), ואומר “פיוט” בחשאי, אפשר, בכדי שלא תגענה שגיאותיו ב“עברי” לאזני אחרים. ביחוד ניכרה מידת-שתקנותו בימות החורף. גם רגשותיו, גם מאווייו, גם לשונו, הוא עצמו – הכל כמו נקפא בתקופה הזאת. בלילות היה עומד על משמרתו, שחוח ואילם, ומשמיע “תַּך תַּך” במקלו, ובימים – היה ישֵׁן. השבת היתה מוקדשת אצלו לאמירת-תהילים, וגם אמירה זו, כאמירת-“מחזור”, היתה של עם-הארץ, בלי צווחות, בלי סלסולים, – מלמול בשגיאות, בלי הבנת “פירוש-המלות” – מַשַׁק אגמי-מים…

“שכירותו” – שקל לשבוע; ואת השקל הזה, כמו את כל מצבו בחיים וכל מה שהיה עובר עליו: לעג הבריות, דירתו בבית ראובן בעל-עגלה, עלייתו לתורה לעתים רחוקות מאוד, – קיבל בלי שום חקירות, בהכנעה, לכל היותר בגמגום של “מה שייך”…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.