מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[למצרים עלי כל עיר תהילה]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְמִצְרַיִם עֲלֵי כָל עִיר תְּהִלָּה

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר אֵל שָׁם תְּחִלָּה

וְשָׁמָּה נִטְּעָה גֶּפֶן בְּחוּרָה

וְהָיוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ סְגֻלָּה

וְשָׁם נוֹלְדוּ שְׁלוּחֵי אֵל וְהָיוּ

שְׁלוּחֵי אֵל כְּבֵין חָתָן וְכַלָּה

וְשָׁם יָרַד כְּבוֹד הָאֵל וְהָלַךְ

בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַחֲתֻלָּה

וְשָׁמָּה נַעֲשָׂה קָרְבַּן יְיָ

וְנִתַּן דַּם בְּרִית וַיְהִי גְאֻלָּה

וְשָׁמָה מַעֲמַד מֹשֶׁה לְהַעְתִּיר

וְאֵין מַעְמָד כְּמוֹ זֶה לַתְּפִלָּה

וְיִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְאַשׁוּר

שְׁלִישִיָּה וּבֵינוֹתָם מְסִלָּה

וּמִזְבֵּחַ לְאֵל הָיָה בְתוֹכָהּ

לְרוֹמֵם אֶת שְׁמוֹ עַל כַּל תְּהִלָּה

וְהָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְהַשֵּׁם

אֲשֶׁר עוֹלָם בְּהוֹד זִכְרוֹ מְמֻלָּא

וְגַם מִנַּהֲרֵי עֵדֶן נְהָרָהּ

וְטוּב אַרְצָהּ בְּגַן עֵדֶן מְסֻלָּא

חֲקַרְנוּהָ וְכֶן הִיא, אַךְ לְבָבִי

יְמָאֵן לַמְרַפִּים עַל נְקַלָּה

וְאֵדַע כִּי שְׁכִינָה נָטְתָה שָׁם

כְּאוֹרֵחַ לְצֵל אַלּוֹן וְאֵלָה

וְעִם שָׁלֵם וְצִיוֹן הִיא כְּאֶזְרָח

וְשָׁם תּוֹרָה וְשָׁמָּה הַגְּדֻלָּה

מְקוֹם הַדִּין מְקוֹם הָרַחֲמִים שָׁם

וְשָׁם יִחֵל אֱנוֹשׁ לִשְׂכַר פְּעֻלָּה

וְהַר נִקְרָא לְאֵל הַר נַחֲלָתוֹ

וְהִפְרִישׁוּ לְהַקְדִּישׁוֹ כְּחַלָּה

וְיֵרֵד מִקְּדֻשָׁתָהּ לְבָבֶל

וּמִצְרַיִם [כְּמוֹעֵל בָּהּ מְעִילָה]

אֲבָל אִישׁ יַעֲלֶה מִּכֹּל אֲרָצוֹת

אֲלֵיהֶן, מַעֲלָה הִיא לוֹ מְעֻלָּה

וְלָמָּה יִלְעֲגוּ עָלַי מְלִיצִים

וְלָמָּה אֶהְיֶה לָהֶם לְמִלָּה

אֲשֶׁר אִם הֵם בְּדָת אֵל מַאֲמִינִים

אֲדִינֵמוֹ בְּתוֹרַת הַקְּהִלָּה

וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ הֵן מְחִיצָה

וְאֵין בֵּינִי וּבֵיניֵהֶם נְחָלָה.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

"יודלי"

מאת אהרן ליבושיצקי (פרוזה)

א.

לפני שנים רבות, בהיותם עוד תינוקות של בית רבן, לא היו רחוקים זה מזו כמו עתה, ולהפך – אז היו קרובים מאד. אז לא היה הוא מתבַּיש כלל לאחוז בקצה שמלתה שגלתה טפח מלפניה וטפחים מאחוריה והיה קורא בקול גדול: “הו, הו, נוּ, סוסתי! מהרי! נא! עמדי! הימיני! השמאילי רוצי! נא! עמדי! פררר!”… ויהי כאשר פגרה היא מלרוץ אֹרח, ויאחז הוא בשוטו ויעיפנו מעל לראשה המלא תלתלים, לאות אזהרה חמורה, כי אם מרה תמרה את פיו ולא תמהר לרוץ ארחה, – לא יחוס הוא עליה ויכנה בשוטו אחת ושתים, אחת ושלש…

ויש אשר היה הוא הסוס והיא היתה שמה רסן בפיו ותמשכהו אל כל אשר היה רוחה ללכת. ואז נראה הוא – בחפצו להוכיחנה לדעת, כי הוא ממלא את חובתו בדיוק הרבה יתר ממנה – על מגרש בתי-התפלה, שהוא גם מגרש “החדרים”, צועה ברוב כח כסוס אביר במלחמה, הולך בגאון וגדל-לבב, רוקע ברגליו הנה והנה ומתאמץ בכל כחו להֵחָלץ מידיה ולברוח אל כל אשר יטנו רוח משובתו. אך היא מצדה לא היתה מתעצלת, במקרים כאלה, לעצרהו בזרמתו והיתה מושכת בחזקה את ה“משוכות”, חבל דק וארוך, שנתנה לה יֶנטה החנונית המביאה סוּקר אל ביתם בכל ערב שבת.

אכן, היו ימים אשר הם היו קרובים מאד, עד כי ההתקרבות התמימה הזאת העירה את קנאת חבריהם, ויכנום בלעג “חתן-כלה”. אבל הם לא התבישו כלל בשמעם את הלעג המר הזה מפי המלמד וה“עוזר” והמוני התינוקות והפעוטות בני-גילם, אשר ראו את ה“כלה” רבקה’לֶה בוכה כנגד ה“חתן” יוּדֶלִי (או, כאשר קראו לו חבריו בלעג, יודֶדֶה, על החליפו בקריאה את ה“ל” ב“ד”), – בשכבו סרוח על הספסל ופניו למטה, ואצלו עומד הרבי ולוקה ולוקה עד המקום שידו מגעת…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.