מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הפשט הזמן בגדי חרדות]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֲפָשַׁט הַזְּמָן בִּגְדֵי חֲרָדוֹת

וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו הַחֲמוּדוֹת

וְלָבְשָׁה הָאֲדָמָה שֵׁשׁ וְרִקְמָה

וְעָשְׂתָה מִשְׁבְּצוֹת זָהָב רְפִידוֹת

וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר תַּשְׁבֵּץ כְּאִלּוּ

נְאוֹת גֹּשֶׁן בְּחֹשֶׁן הֵם אֲפוּדוֹת

וּמַרְבַדֵּי נְאוֹת מִדְבָּר חֲטוּבוֹת

וְרַעַמְסֵס וּפִתֹם פָּז רְבוּדוֹת

וְשִׁדָּה עַל שְׂפַת הַיְּאֹר וְשִׁדּוֹת

צְבָאוֹת הֵם, אֲבָל שֶׁהֵם כְּבֵדוֹת

יְדֵיהֶם כָּבְדוּ מִן הַצְּמִידִים

וְצָרוּ צַעֲדֵיהֵם בַּצְעָדוֹת

וְלֵב יִפְתֶּה וְיִשְׁכַּח אֶת זְקוּנָיו

וְיִזְכּוֹר עוֹד יְלָדִים אוֹ יְלָדוֹת

בְּגַן עֵדֶן בְּמִצְרַיִם בְּפִישׁוֹן

בְּגַנּוֹת עַל שְׂפַת נָהָר וְשָׂדוֹת

וְהַקָּמוֹת יְרַקְרַקּוֹת אֲדֻמּוֹת

וְלְרִקְמוֹת מְלֻבָּשׁוֹת בְּגָדוֹת

וְרוּחַ יָם תְּנִיפֵמוֹ וְנִרְאוּ

כְּמוֹ מִשְׁתַּחֲווֹת אֶל אֵל וּמוֹדוֹת

כְּהִשְׁתַחֲוֹת אֲחִי מוּסָר לְיַד שָׂר

אֲשֶׁר כָּל דַּבְּרוֹת פִּיהוּ נְגִידוֹת

לְרַב נָתָן אֲשֶׁר נָתַן נְאוֹתָן

כְּגַן בִּיתָן וּבֵית חָתָן נְקוּדוֹת

נְזִיר אֶחָיו אֲשֶׁר שִׂיחָיו שְׁלָחָיו

כְּלַפִּידוֹת וְשַׁלְהֶבֶת פְּלָדוֹת

וְצִיר נֶאְמָן לְשֹׁלְחָיו כִּי יְחַוֶּה

צְפוּן לִבָּם כְּיוֹדֵעַ עֲתִידוֹת

וְחָכָם לֹא עֲמָמוּהוּ סְתוּמוֹת

לְכֹל יָבֹא לְנַסּוֹתוֹ בְחִידוֹת

וְלוּ הַדּוֹר כְּדַי יִהְיֶה לְנָבִיא

אֲזַי נִבָּא וְנִקְרָא אִישׁ חֲמֻדוֹת

אֲבַקֵּשׁ לַעֲבוֹר נַהְרֵי שְׁבָחָיו

וְאֶמְצָא מַעְבְּרוֹת הַנִּיב לְכוּדוֹת

וְאָבֹא יַרְכְּתֵי מִקְרָא וּמִדְרָשׁ

וְאֶמְצָאֵם מְחֻפָּשׂוֹת שְׁדוּדוֹת

וְאֶרְדֹּף אַחֲרֵי דָּבָר מְחֻדָּשׁ

כרדף אַחֲרֵי שיות אֹבְדוֹת

שְׁבָא מֵרַעֲיוֹנָיו נָפְלָה בָּם

וְלֹא הִשְׁאִיר לְבִלְעָדָיו שְׂרִידוֹת

עֲלֵי רֹאשׁוֹ עֲדֵי נֵזֶר נְעֻרוֹת

וּבִלְשׁוֹנוֹ חֲלִי חֻקִּים וְעֵדוֹת

אֱרֵה לָךְ מִפְּרִי פִיהוּ תְּעוּדוֹת

וְקַח לָךְ מִפְּרִי יָדָיו סְעוּדוֹת

כְּלִיל רֹאשִׁי אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ בְנַפְשִׁי

מְחֻבֶּרֶת, וְגַפֵּיהֶן פְּרוּדוֹת

תְּבֹרַכְנָה ספינות עָבְרוּ בִי

וְכַנְפֵיהֶן כְּכַנְפֵי הַחֲסִידוֹת

אֲשֶׁר לִנְאוֹת הֲדָרוֹ קֵרְבוּנִי

וְלִרְאוֹת מִשְׁכְּנוֹתָיו מַה יְדִידוֹת

וְאָשׁוּט אַחֲרֵי אַרְצוֹת אֲבוֹתַי

עֲדֵי יִהְיוּ בְּכַף רַגְלַי מְדוּדוֹת

גְּבִירִי הֶעֱטַרְתַּנִי בְּעַטְרוֹת

נְזָרֶיךָ אֲשֶׁר הֵם לְךָ יְסוֹדוֹת

עֲטָרוֹת הֵם לְזוּלָתְךָ טְפֵלוֹת

וּמוּסָפוֹת, וְהֵם עִמָּךְ תְּמִידוֹת

קְחָה שִׁירוֹת קְחָה זִמְרַת זְמִירוֹת

אֲשֶׁר מִמַּעֲלָלֶיךָ לְמֵדוֹת

עֲנָדוּךָ עֲנַק הַשִּׁיר וְלֹא כֵן

אֲבָל הֵם בַּעֲנַק שִׁמְךָ עֲנוּדוֹת

וְאִם אֶמְעַל בְּשִׁיר קָדְשֵׁי יְיָ

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְּהִלּוֹתַי פְּקוּדוֹת

וְהִקְדַּשְׁתִּים וְהִבְדַּלְתִּים וְשַׂמְתִּים

מְקֹרָאוֹת לְאֵל יָחִיד יְחִידוֹת

וְהִתַּרְתִּים לְעֵת כָּזֹאת לְבָנָיו

וְלִמּוּדָיו, לְתִשְׁבָּחוֹת וְתוֹדוֹת

וְהוּא רַחוּם וְלוֹ נָאֶה לְכַפֵּר

וְאוֹדֶה לּוֹ וְלוֹ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

השומרונים

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

המראה היותר נורא בעולם, הממַלא לב החי חרדה ועצב בלי גבול, הוא בודאי מראה הגסיסה, הרגע האחרון בהתאבּקות החיים עם המות, היש עם האָין.

אחד החכמים (Draper) אמר, שהגסיסה היותר מעציבה היא גסיסת דת עתיקה. אבל בהיות הדת רק חלק מן הקולטורא של כל עם, הנה אפשר להוסיף על דברי אותו חכם, כי עוד קשה מזו היא גסיסת עם עתיק, עם שהרבה והרבה דורות היה חי ונלחם על קיומו, היה מנַצח ומנוצח חליפות, עד שלבסוף יבש מקור חייו, כוחו עזבהו, נתּק הקשר בינו ובין העולם כולו, דבר אין לו עוד עם שאון לאומים, והרי הוא מונח בקרן זוית אפלה, ערירי ונעזב, ומתאבּק עם המות ההולך וקרב.

טרגדיא כזו יש לנו בעולם גם עתה, ולא באיזה אי שומם מאיי הים, כי אם ב“טבּור הארץ” – בארץ ישׂראל. העם הגוסס הוא אויבנו מימי עולם – עם השומרונים. חיים מלאים רגש ותנועה חי העם הזה אתנו יחד הדורות קדומים, בזמן שכּל העולם היה לו צורה אחרת לגמרי, ואז נלחם הוא בנו ואנחנו בו (או להפך – כי הוא פתח בשלום); השׂנאה והקנאה היו עצומות משני הצדדים, אבל עניני החיים, צרכיהם ותמורותיהם, משותפים היו לשני הצדדים, כמו לשאר העמים בימים ההם, שנתקרבו בזרוֹע של אשור ובבל, פרס, יוָן ורומא. והנה אנחנו הוספנו אחר כך לחיות עם כל הדורות, דור דור וחייו, עד שהגענו לדור הזה, והרי אנו חיים גם עמו חייו החדשים, ולא עוד אלא שנתעוררו בנו תקוות חדשות ושאיפות של ימי נוער, כאִלו תמול נולדנו. ו ה ו א, אויבנו האומלל, דמו קפא בקרבו עוד לפני דורות רבים, לא היה בו כוח לפשוט צורה וללבּוֹש צורה בשביל לחַדש נעוריו, וכה קפצה עליו הזִקנה והוא הולך וגוֹוע לעינינו, ואין לו עוד בעולמו אלא ארבע אמות אצל הר גריזים, ששם הוא יושב אָבל ומנודה ומחכּה לקצו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.