לוּ בָּאתָ פִּתְאֹם לְנֶגְדִּי בָּרְחוֹב…

יָדַיִם בַּכִּיס וּצְחוֹק בָּעֵינַיִם,

וּצְלִיל פְּסִיעוֹתֶיךָ בְּקֶצֶב מֻכָּר –

הָיִיתִי עוֹמֶדֶת נִדְהֶמֶת, נִבְהֶלֶת

לְאוֹר הֶחָזוֹן הַנִּפְלָא, הַיָּקָר.

עַד הִתְפָּרֵץ תְּמוּנָתְךָ אֶל הָעֹמֶק

תַּפִּיל כָּל כָּתְלֵי הַסְּפֵקוֹת בְּתוֹכִי,

תָּנִיף וְתָעִיף זְרוֹעוֹתַי לְחַבֶּקְךָ

בִּצְחוֹק וּבְדֶמַע: אָחִי!

שדות-ים, 5.3.1942