מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[המון אכד וארך הביא בלבי מורך]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֲמוֹן אַכַּד וְאֶרֶךְ הֵבִיא בְלִבִּי מֹרֶךְ

הִגְדִּיל אֶת זַעְמוֹ וַיַּעֲבִיד בְּנִי בְּפָרֶךְ

לִפְנֵי מִי אַגִּיד נֶגַע לְבָבִי וְיָחוֹן

וּבְשִׂיחִי אָרִיד וְאֵין לַפֶּה עוֹד פִּתְחוֹן

כִּי רֹאשִׁי אוֹרִיד וְאֵלֵכָה עַל גָּחוֹן

וְהֵם הֹלְכִים בְּאֹרֶךְ קוֹמָה וְעֹרְכִים עֵרֶךְ

זֶה יִכְרַע לְצַלְמוֹ וְזֶה נָבִיא שָׁוְא יְבָרֵךְ

וּשְׁמִי הַנִּכְבָּד לַעַג בְּפִי כָל שֹׂנֵא

כִּי אָמְרוּ אָבַד שִׁבְרֵךְ וְאֵין לָךְ קֹנֶה

גַּם בֵּן הַנֶּעְבָּד מִתּוֹךְ חֲצֵרוֹ עֹנֶה

מֵצִיץ מֵחֶרֶךְ וַאֲנִי עַל אֵם דָּרֶךְ

עֵת יִרְכַּב בְּעָצְמוֹ אֶקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ

יוֹנָה צַר לִי עַל תחת כֶּתֶר מְלוּכָה

יִדְרֹךְ כָּל נָעַל וְאַתְּ עִמּוֹ משׁוּכָה

מַלְכֵּךְ כּוֹס רַעַל הִשְׁקֵךְ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה

הֵרִים יַד צָרֵךְ צוּרֵךְ אֲשֶׁר בּוֹ הֱצִירֵךְ

כִּי הָיָה עִמּוֹ וּמִלְּפָנָיו הֱסִירֵךְ

כַּמֶּה עוֹד בְּגָלוּת תֵּשְׁבִי עֲנִיָּה בְּאֵין פֶּה

רַק שִׁבְתֵּךְ בְּדַלּוּת יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא

קִרְעִי סוּת אֲבֵלוּת וּתְנִי דְבָרוֹ לְמַרְפֵּא

וְהֵיטִיבִי זְמִירֵךְ לָאֵל אֲשֶׁר כָּל בֶּרֶךְ

לוֹ תִכְרַע וְלִשְׁמוֹ נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בנמל

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

מבעד לשער וגדר מסורגים נשקפת גדר-מלט זקופה הפונה למים, ים ואניות, כגבול של עולם לא ידוע. הסירות במעגן רחבות וגדולות, ספנים משליכים חבלים עבים אל החוף, אל כלונסאות הברזל. סירות-המשוט, כעלמות-כפר כבדות-גוף, עומדות מן הצד נכלמות ונחותות-דרגה בפני ספינת-הסחב עם קיטורה המתמר. יש והן נמשכות אחריה בענוה ובושת-פנים, בושות בפני סירות-הנוסעים הלבנות והענוגות כבנות-כרך דקות-הגזרה עם עיניהן-חלונותיהן הזכוכיתיות. על גגות סירות אלו, האחרונות, ספנים שחומים מנקים במטליות וממרקים את הגג המאובק עד כי יבריק בלבנוניותו, ושרירי גופם נעים זעים מתחת למעטה העור. ספן נרדם באחת הסירות על ספסל ארוך, כל גופו מתוח וחבריו אינם שועים אליו. מנוף מעביר שקי-סוכר מן הסירות ומשם נלקחים הם למחסן ומשאירים אחריהם שביל-סוכר דק על רחבת-המלט. הקהל הרב מפריע לעובדים ולסבלים כהי-העור ובעלי עינים צחקניות, ואחד מהם מרים קולו בנעימה מזרחית ובקול מילודי מעט: “בחיי, אי אפשר לעמוד, למה אין כאן שוטר, שימנו כאן שוטר”. ומקלל הוא קללה קצרה בינו לבין עצמו ולעבר כל האנשים שמסביבו ומסתלק. האניה עוד לא הגיעה לנמל, וכאן רבה התכונה. הקהל מצטפף יותר ויותר. יש יושבים על הספסל היחידי, יושבים על ארגזי עץ, על אופנוע העומד אלכסונית וגלגליו דוממים.

מתחילה ישב נחמן והסתכל בזוג, היא והוא וסל בידי כל אחד מהם ובו מפרי הארץ. הם יוצאים לחוץ-לארץ. מי-שהיא לבושה חליפה אפורה ומעיל-פרוה על זרועה האחת וארנק גדול שחור בידה, נשענת אל קיר המחסן ומסתכלת ברטט בזר הפרחים האדומים שבידה, ועיניה מעורפלות. משהחלו העולים להגיע בסירות, הסתדרו בשורה על המרצפת מעבר לשבכה ועיניהם תרות וחוקרות בפני כל המצפים, להם או לאחרים, ולכל הנעשה בנמל הפעוט.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.