מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יביאון דברים מעטי חסדים]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יְבִיאוּן דְּבָרִים מְעַטֵּי חֲסָדִים

יְלָדִים בְּשֶׁבַח אֲבִיהֶם לְמֵדִים

הֲלִיכַת הֲדֹמוֹ לְשַׁחֵר דְּבִירוֹ

יְבֹאוּן לְפָנָיו מְלֵאֵי פְחָדִים

וְיֵרְעוּן בְּקֹצֶר לְשׁוֹנָם בְּהוֹדוֹ

וְלָכֵן בְּפִיהֶם יְקָרוֹ מְעִידִים

דְוֻיִם לְחֶטְאָם עֲדֵי יַד אֲדֹנָם

סְלִיחָה יְצַפּוּ כְּעֵינֵי עֲבָדִים

הֲגִיגִי תְקַבֵּל אֱלֹהַי בְּעַד סוֹד

יְשָׁרִים מְאֹד אֶל דְּבָרְךָ חֲרֵדִים

בְּעוֹד הַנְּשָׁמוֹת בְּקִרְבָּם עֲצֻרוֹת

לְשִׁמְךָ בְּתוֹדָה מְבָרְכִים וּמוֹדִים.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

שירת-דרור בדור אכזר

מאת אברהם לוינסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

ראשון היה פּושקין שהעז לשיר דרוֹר בדוֹרוֹ האכזר, שרוֹמם והאדיר את החוֹפש בשיריו הלוֹהטים. הרגשתו האישית של המשוֹרר הסוֹער, המוֹרד, השוֹאף להשתחרר מכבלי-המשטר-והחברה כאילוּ התמזגה עם השאיפה העמוּמה שנרדמה בחביוֹן נשמתו של העם הפּראי, עם שלהבת-המרד שהתקלחה בנשמתם של סטנקה רזין, של פּוּגצ’וֹב. המשוֹרר צמא לחוֹפש בכל נימי נפשו, בכל רהטי דמוֹ, כאסיר היושב בבית כלאוֹ ומחכה לשחרוּרו (“האסיר”). לחופש גמוּר שאף, חופש מוּחלט, כמעט אנרכי, חופש של ציפּוֹר, יציר-האלהים, “שאיננה יודעת דאגות ועמל”. כי לכך נוֹצר האָדם: ליהנות מחופש ולתת חופש… “בחג-האָביב הבהיר הנני משלח ציפּור לחפשי. למה אֶתאוֹנן על אלהים, אם יכולתי ליצוּר אחד לפחות לתת את החופש?” (“הצפּור”).

לא ייפּלא איפוא שבמעמקי-לבו רחש פּושקין חיבּה עמוקה לתנוּעת-השחרוּר של הדקבּריסטים, שהתקוֹממוּ נגד שלטון העריצוּת, אשר שׂרר ברוּסיה ודיכא באכזריוּת כל גילוּי של מחשבה ציבוּרית חפשית וכל פעוּלת-שחרוּר. והרי גם פּושקין עצמו היה קרבן העריצוּת, אף כי לגמרי לא היה פּעיל בשדה- הפּוליטיקה. גדול משוּררי-רוּסיה היה נתוּן להשגחה מעוּלה של סרדיוטי-הממשלה. הרבה משיריו נתרסקוּ על-ידי הצנזוּרה. מתוך שני שיריו לצנזוּר אפשר לראות כמה סבל פּושקין בגלל הצנזוּרה הרוּסית. “הפּרנס”, שר פּושקין לצנזוֹר שלו, “איננוּ מנזר ולא הרמוֹן-נשים ונפח-האמנוּת מעולם לא שלל מהפגזוס את שאר-רוּחוֹ הנלהב”. ואף-על-פּי-כן, למרות הצנזוּרה של הצאר ניקוֹלאי הראשון בכבודו ובעצמו ולמרות איסוּרי הצנזוֹר “האויל והפחדן הלוטש עינים במקום שצריך לעבוד במוֹח”, יצר פּושקין פּניני שירה רדיקלית, עד שאין להבין כיצד נכתבוּ הדברים לפני מאה שנים ומעלה. “האוֹדה לחוֹפש” הוּא שיר מהפּכני מוּבהק, בו מַלקה המשׁוֹרר את מולדתו על דיכוּי-החלשים ועל סילוּף הצדק וקורא את העבדים למרוד בעריצי-עולם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.