מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֶל ר' דָּוִד נַרְבּוֹנִי (א)

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרוֹת שָׁמַעְתִּי מִשִּׁירֵי דָוִד נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻגַּד לִי דָּוִד בְּנָיוֹת, וְכִי הָלַךְ בַּצִּיּוֹת, וְעֵינַי בְּכָל זֹאת צוֹפִיּוֹת, אֶקְרָא בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת, צְאֶינָה בְּנוֹת גָּלֻיּוֹת, לְלַקֵּט מַרְגָּלִיּוֹת, לְכָל יָד צָמִיד, וּלְכָל צַוָּאר רָבִיד, זֶה שְׁלַל דָּוִיד, וְהוּא פָקִיד, נָגִיד, בְּבֵית הָאֱלֹהִים. אַלּוּף בִּיהוּדָה, וּמְאַלֵּף הַתְּעוּדָה, רוּח קְדוֹשִׁים עָלָיו שְׁפוּכָה, וְאַהֲבַת אֲנָשִׁים אֵלָיו מְשׁוּכָה, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה. אוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וּמוֹפֵת הַקַּדְמוֹנִיּוֹת, נְשׂוּא פָנִים, וְשַׂר חֲמִשִּׁים, תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים, הַנִּבְזֶה בְעֵינָיו, הַיָּקָר בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו, הַמִּתְנַדֵּב בְּמַעֲלוֹתָיו, וְנוֹתֵן לְזָרִים תְּהִלּוֹתָיו, יְהִי רָצוֹן לְחַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמָיו, וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו, וּלְנַהֲגוֹ עַל מוּת, וְלַהֲשִׁיבוֹ לְקַדְמוּת. מִמֶּנִּי יְהוּדָה, הַמּוֹדֶה לַחֲסָדָיו, וְהַצָּעִיר בַּעֲבָדָיו.

קְרָאַנִי כְתָב יָדוֹ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ, וְהִתְנַעַרְתִּי, וּפִי לְמַלְקוֹשׁ פָּעַרְתִּי, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין, כִּי דִבְרוֹתָיו נִפְלָאוֹת, וּמַחְשְׁבוֹתָיו נוֹרָאוֹת, עֵצוֹת מַעֲמִיקִים, וְסוֹדוֹת מַמְתִּיקִים, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ, גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן חָלַף בִּיהוּדָה – וְגָבַר וְשָׁטַף – וְעָבַר, גְרָפַנִי קִישׁוֹן, אֲפָפַנִי פִּישׁוֹן, וַיַּכֵּנִי בְּלָשׁוֹן, וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. – וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר, וְנִקְרֵאת הָאִגֶּרֶת, עַל אֹזֶן סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, וְאוּלָם הָיְתָה בְעֵינַי כְּמוֹצֵאת שָׁלוֹם, גֶּשֶׁם נְדָבוֹת – מְנֹפֶפֶת, וְעַל לַהֶבֶת לְבָבוֹת – מְרַחֶפֶת, צוֹפִיָּה וְנִשְׁקֶפֶת, כְּעַלְמָה תֹפֶפֶת, בֹּשֶׂם קֹטֶפֶת, וְנֹפֶת נֹטֶפֶת, פַּעַם מְעוֹפֶפֶת, וּפַעַם מִתְנֹפֶפֶת, וְאוֹפִיר מִתְעַטֶּפֶת, וְסַפִּיר מִתְעַלֶּפֶת, אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמוֹהוּ. בֹּטֵחַ עַל תֹּהוּ, וְלֹא יוּכַל עֲשֹׂהוּ, וְאָשִׁיבָה יָדִי כְּבֹצֵר עַל סַלְסִלֹּוֹת, נֹצֵר עֲלֵי עוֹלֵלוֹת, וְהִנֵּה לֹא נִשְׁאַר מִן הַנַּחַל הַיּוֹרֵד, אֲפִילוּ דֶלֶף טֹרֵד, נוֹזְלֵי מֵימָיו עָמְדוּ, וּפְנֵי תְהֹמָיו הִתְלַכְּדוּ, מַעְיְנוֹתָיו נִסְתָּמוּ, וּמַזָּלוֹתָיו נֶעְתָּמוּ, וּמַה לְּתֶבֶן אֶת הַבָּר, אֵיךְ יִתְעָרֵב עֲרָבִי, עִם אֲבִי כָל בְּנֵי עֵבֶר. לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ תְּשִׂיחֶךָ, וְרוּחַ ה' תְּנִיחֶךָ, חֵי נַפְשְׁךָ, אֲדֹנִי, אִם לֹא כִמְעַט קָרַעְתִּי לְבוּשִׁי, וְקָרָאתִי לְנַפְשִׁי, אוֹי לִי כִּי נִדְמֵתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וְאַתָּה תְבַקֵּשׁ טָהוֹר מִטָּמֵא וְיָקָר מִזּוֹלֵל, וְאִם אַתָּה רִבִּיתָ תוֹרָה וַתִּהְיֶה אֶצְלָהּ אָמוֹן, וְכָל רָז לֹא אָנֵס לָךְ, כִּי תוֹרָתֶךָ יוֹצֵאת לִקְרָאתֶךָ, הֲתִשְׁאַל אוֹתִיּוֹת, מִלְשׁוֹן נָכְרִיּוֹת, וְלֹא דַעְתְּךָ כִּי לֹא כַמִּצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת, כִּי הֵנָּה חָיוֹת, בְּטֶרֶם חִיל יָלָדוּ, וְעֵת מַשְׁבֵּר לֹא עָמָדוּ. כַּתַּר לִי זְעֵיר עַד אֶעֱרֹךְ לְפָנֶיךָ חֲרוּזִים רֵקִים, צְנֻמִּים וְדַקִּים, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ שְׂנוּאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד. – צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם, וַאֲדַבֵּר אֲלֵיהֶם, דַבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּאט, וְהוּא בְּחַסְדּוֹ עַל אֲשֶׁר הִקְדַּמְתַּנִי, וּמָה אֲשַׁלֵּם עַל אֲשֶׁר גְּמַלְתַּנִי, הִנֵּה כְחַסְדְּךָ בִי יָגַעְתָּ, וְאֹתִי הוֹדַעְתָּ, כִּי מִיוֹם נָסַעְתָּ, שֵׁם טוֹב זָרַעְתָּ, וְזֵכֶר טוֹב נָטַעְתָּ, עַמּוּדִים קָבַעְתָּ, וּקְרָשִׁים הִרְקַעְתָּ, וַאֲדָנִים הִטְבַּעְתָּ, וִיתֵדוֹת תָּקַעְתָּ, וּכְרוּבִים קָלַעְתָּ, וְאֶת נַפְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ, וְהִגַּדְתָּ וְהִשְׁמַעְתָּ, וִיהוּדָה לְעוֹלָם יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָוִד. וְאוּלָם יֶשׁ לִי לְהִתְרַעֵם עָלֶיךָ, כִּי הוֹבַשְׁתָּ פָּנַי לִפְנֵי שֹׁמְעֵי מַהֲלָלֶיךָ, כִּי בָאוּ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנַיִם, וְלֹא מָצְאוּ מַיִם, וְכִמְעַט עָמַדְתִּי מֵהֲשִׁיבְךָ, וְנִמְנַעְתִּי מֵעֲנוֹת מִכְתָּבְךָ, לוּלֵי יָרֵאתִי דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים, פֶּן יְשַׁכְּחוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, פֶּן יִפְגְּעוּ בִי מִמַּלְאָכָיו שְׂרָפִים, בִּידֵיהֶם רְצָפִים, וִיקַדְמוּנִי מִגְּדוּדָיו אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִמּוֹ, וְהִנֵּה תְקָפוּנִי צְעִירָיו, וְאֵיךְ אֲתַחֲרֶה אֶת אַבִּירָיו, וְאִלָּחֵם עִם אַדִּירָיו, וְאֶעֶרְכָה לִפְנֵי כַבִּירָיו, וְאֵיךְ אַעֲבִיר לִפְנֵי נְמֵרָיו – שׁוּעָלַי, וְנֹכַח כְּפִירָיו – רְחֵלַי, וְנֶגֶד נְשָׁרָיו – נְמָלַי, וְהִנֵּה הִכָּה אֶת הָאֲרִי וְאֶת הַדֹּב וְהָפַךְ אֶת הַסֶּלַע, בְּאֶבֶן הַקֶּלַע, וְאֵיךְ אַפְגִּיעַ אָמִיר בְּשָׁמִיר, וְאַלּוֹנִים בְּסַלּוֹנִים, וּבְרוֹשִׁים בִּבְאֻשִּׁים, וְעַרְמוֹנִים בְּקִמְּשׁוֹנִים, וּשְׁקֵדִים בַּאֲטָדִים, וּדְגַן שָׁמַיִם בְּשׁוּמִים, וּפְנִינִים בִּצְנִינִים, וְסֹחֶרֶת וְדַר, בְּקוֹץ וְדַרְדַּר, וְאוּלָם בָּטַחְתִּי עַל כְּבוֹדוֹ, וְהִתְחַזַּקְתִּי עַל יָדוֹ, וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם, כִּי עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַּמֶּלֶךְ, וְגַם בְּדָוִד לֹא דִבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, כִּי קָרַבְתָּ אֵלֵינוּ, וְלָמָּה לֹא בָאתָ בִּגְבוּלֵנוּ, וַהֲלֹא הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה, וְהִנֵּה כָל הַנְּפָשׁוֹת, אֵלֶיךָ חָשׁוֹת, וְכָל הַלְבָבוֹת, נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, לִשְׁמֹעַ צִלְצְלֶיךָ, וְנֹעַם מִלֶּיךָ, וְתֻפֶּיךָ וַחֲלִילֶךָ, וְשׁוֹפְרוֹת יוֹבְלֶיךָ, וְכִנּוֹרֶיךָ וּנְבָלֶיךָ, וְהוֹד קוֹלֶךָ, כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ, וּכְבָרָק יְרוֹצֵץ, וּכְשֶׁמֶשׁ יְנוֹצֵץ, אָזְנִי אֶל בְּשׂרוֹתֶיךָ, וְעֵינִי אֶל צוּרָתֶךָ, וְלִבִּי אֶל תּוֹרָתֶךָ, אוֹ אֶל סִפְרָתְךָ, תִּהְיֶה תְמוּרָתְךָ, וֹשְׁנֵיכֶם קֹדֶשׁ. תּוֹדִיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ, דִּקְדּוּקֵי אֹדוֹתֶיךָ, וּמִסְתְּרֵי קֹרְאֹתֶיךָ, כִּי הֻגַּד לִי זֶה יָמִים מְעַט נִסּוּךָ חֲדָשׁוֹת, וְכִי דִבֶּר אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת, בְּרִדְתְּךָ אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַאֲמִתַּת הַדָּבָר נִפְלְאָה מִמֶּנִּי, עַד תֵּרָצֶה וְתוֹדִיעֵנִי, אוּלַי הֲרִכּוֹתָ אֶת עָרְפּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶת זַעְפּוֹ, וּמָה רָאִיתָ וּמָה הִגִּיעַ אֵלֶיךָ. ה' אֱלֹהֶיךָ, יְיַשֵּׁר אֹרְחוֹתֶיךָ, וְיָשִׂים מַחְשָׁךְ לְפָנֶיךָ לְאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר וכו'.

אֲדֹנִי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי, וְדוֹמַמְתִּי וְנֶאֱלַמְתִּי, עַל כִּי הִתְעַלַּמְתִּי, לְהָשִׁיב עַל הַמְּשֻׁגֶּרֶת מֵאֵת הַבָּחוּר הַנָּעִים הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן, נֵר הַבִּינָה, אֲשֶׁר מִנַּרְבּוֹנָה, קִרְיַת חָנָה-דָוִד, יַעַזְרֶהָ הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא נִתְכַּוְנָה לִי שְׁעַת פְּנַאי לַהֲשִׁיבוֹ דָבָר אֶל מִכְתָּבוֹ וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, בְּשֶׁכְּבָר נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, וְדִבְּרוּ עָלַי גְּדוֹלוֹת, וְנִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בִּי שֶׁבַח לְאֵלִי, וְרַבּוּ הַמְכַזְבִים בְּמַהֲלָלִי, וְרַבּוּ הַמַאֲמִינִים לְכָל דָּבָר וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי חָכְמַת כַּלְכֹּל וְדַרְדַּע, וְאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע. וּבְכֵן אֲנִי מִתְעַסֵּק אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁאֵינָה לֹא מִן הַיוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה בְּהַבְלֵי רְפוּאוֹת וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָהֶם וְהָעִיר גְּדוֹלָה וְיֹשְׁבֶיהָ עֲנָקִים, וְהֵם אֲדֹנִים קָשִׁים, וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, כִּי אִם בְּכַלּוֹתוֹ יְמוֹתָיו – בְּחֶפְצֵיהֶם, וּבְבַלּוֹת שְׁנוֹתָיו – בְּרִפְאוּת מַדְוֵיהֶם, וְרִפֵּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה. וּבִקַּשְׁתִּי מֵאֱלֹהַי וְשָׁאַלְתִּי מִלְּפָנָיו לְהֵיטִיב סִבּוֹת, וְכָהֵנָּה עִמּוֹ רַבּוֹת, לְמַהֵר פְּדוּת, וְלִקְרֹא דְרוֹר מֵעַבְדוּת, וְלָתוּר לִי מְנוּחָה וּלְהַגְלוֹתִי אֶל מְקוֹם הַמַּיִם הַחַיִּים הַיוֹצְאִים מִמַּעְיְנוֹתֶיךָ, וּמַעְיְנוֹת הַחֲכָמִים אֲשֶׁר כְּגִילֶךָ, כִּי מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יֹצְאִים. וְעַתָּה תִּיקַר נָא נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ וְלֹא אֶהְיֶה בְּעֵינֵי הַבָּחוּר הַזֶּה כְּאָשֵׁם וְכַפֵּר פָּנָיו בַּעֲדִי, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה וְדִבֶּר טוֹב עָלַי וַד' יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו וְיַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹמוֹ, וִיבִיאֵהוּ שָׁלוֹם אֶל מְקוֹמוֹ.

וְעוֹד אֲנִי מִתְוַדֶּה וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי אֲדֹנִי, שֶׁיַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְאַל יָבֹא בְּמִשְׁפָּט עִמִּי, עַל הַחֲרוּזִים שֶׁיִּעַדְתִּי בִּתְחִלַּת דְּבָרַי, כִּי נָשָׂאתִי נַפְשִׁי לְקַבְּצָם וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם לַהֲבִיאָם בְּכֵפֶל רִסְנִי, וְנַעֲשׂוּ פְרָאִים לִמֻּדֵי מִדְבָּר, לֹא יָכֹלְתִּי לְכָבְשָׁם, וָאֶעֶזְבֵם נְטוּשִׁים פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְאוּלַי יִזְדַּמֵּן לִי עֵת וְעוֹנָה לִלְחֹשׁ עֲלֵיהֶם בְּשִׁמְךָ הֶעָרֵב וְאוּלַי יִתְפַּתּוּ, וְאֶשְׁלָחֵם אֵלֶיךָ מְלִיצִים בַּעֲדִי וּמְדַבְּרִים טוֹב עָלַי, וּשְׁלוֹם אֲדֹנִי יִרְבֶּה לַעֲדֵי עַד.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בסוד המונאדות

מאת אברהם רגלסון (עיון)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


אם הסתכלות מתימאטית היא שהוליכה את לייבניץ אל רעיון המונאדות, ואם פנייה דתית בו לקיים את הנשמות בפרטיותן – מכל מקום השקפתו היא מהפּכנית והרת-תולדות מאין כמותה.

דבריו כאילו מכוונים לכתחילה נגד שפינוזה. אתה, שפינוזה, מתחיל באחדות אין-סופית, ואני אתחיל בריבוי אין-סופי. אתה ממוגג את כל הנשמות להיות זעזועים ארעיים וסופיים בתוך ים-הרוח האין-סופי, ואני רואה את הנשמות נבראות עם העולם וכלות עם העולם, אבל לא נולדות ולא מתות, לא נבנות ולא מתפּוררות, הואיל, וכל אחת מהן היא פשוטה ובלתי-מורכבת. אתה מניח את הגופות חלקים המתהווים ונפסדים בתוך עולם חמרי נצחי ואין-סופי, מקביל לעולם הרוחני, ואני אין לי אלא נשמות בלבד – הן-הן יסודו של עולם. אתה מוצא את האחדות העיקרית בעצם מסתתר מאחורי שני גילוייו ברוח האין-סופי ובחומר האין-סופי, ואני מוצא את האחדות עם בריאת כל הנשמות – והיא המקשרתן יחד. לך – סובסטאנציה אחת בת הרבה אופנים;ולי – ריבוי סובסטאנציות מותאמות-הפעולה.

באישור הנשמות בתור הנושא היחידי לכל העולם, ובמתן מראה-עולם אחר לכל נשמה ונשמה, מתקרב לייבניץ אל ברקלי. אבל יש כמה הבדלים ביניהם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.