מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[מה לצבי חן דרך ציפה]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַה לִּצְבִי חֵן דֶּרֶךְ צִפָּה

לִיפַת תֹּאַר לוֹ מִתְיַפָּה

לִשְׁמֹעַ קוֹל כַּנְפֵי יוֹנָה

בַּחֵן לֹא בַכֶּסֶף נֶחְפָּה

לִסְעִיף תֹּמֶר חַיִּים פִּרְיוֹ

רָטֹב אַגְמוֹן רַעֲנָן כִּפָּה

אִם הִתְגַּנֵּב לִרְאוֹת אוֹרָהּ

סַפִּיר לֶחְיָהּ אֹדֶם צִפָּה

עֵדֶן חָשַׁק חֶבְרָתָם כִּי

בַּהְדַסָּיו אֶת עַרְשָׂם חִפָּה

חֻפָּה לִשְׁנֵי תֹמְכֵי כָבוֹד

כִּי כֵן עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

יוֹסֵף קְלוֹזנֶר

מאת שלום שטריט (מאמרים ומסות)

הענין הרב אשר לנו בקלוזנר, הוא: שאינו איש-מדע בלבד, אם כי מקצועו הוא המחקר, – הואיל והוא משועבד לאידיאה, שלפיה מכוונת דרכו תמיד. כאן אין “מחקר לשם מחקר”, כדוגמת “אמנות לשם אמנות”, – כי יוסף קלוזנר הוא כלי-שרת למגמה נפשית. לפיכך, גם בשעה שהוא משתמש בכל מכשירי העיון וההגיון, – האוקטבה של סגנונו גבוהה מכפי הנוסח המדעי, ונימה של חזון מנהמת תמיד מבין שורותיו. הפתוֹס הקלוזנרי – אלמנט שקנה לו מקום בספרותנו – הרווח בכל כתביו יוודע לקוראיו בין השטין. לקלוזנר הספרות, בהיקף כולל, יקרה לאין ערוך מהענף הבודד: מדע. ובזה צוּינה מהות אישיותו, וזה חותמו. ומובטחני שלא תחשב לו לפרופיסור קלוזנר לפחיתות-כבוד להמנות עם הסופרים מסוגם של שד“ל וסמולנסקין, שהיו בעלי שיטות מיוחדות בתורת-הלאומיות, אלא שהחיות שבנפשם הכריעה אצלם את היובש המדעי. משום כך, למרות שריונו המדעי תמיד, אין גופו מהודק כלל. אינו חושש לחזרות ולהסברות. מפני שהוא מכוון את פניו כלפי הקהל הקורא, ולא לחוג מוגבל של אנשי-מדע. הספרות היא לו הקנין הנערץ ביותר בערכי-האומה (באיזה רטט-קדושה עומד הוא עוד היום, בן הששים, לפני כמה חזיונות ספרות ואישים-סופרים!). לה נשבע אמונים עוד בילדותו, להיות לה עבד לצמיתות. “ציון למשורר יהודה גורדון” (את ליב, השם הז’רגוני, השמיט כבר אז), היתה עבודתו הראשונה, או מן הראשונות. מחברתו זו, יותר משיש בה הערכה בקרתית, יש בה למוד סנגוריה על הענק הספרותי בדורו, שנתן מקום לחשדות, ביחסיו ללאומיות. קלוזנר מוכרח היה, על-פי מהות נפשו, לנקותו מחשדות אלה, כי אהבת הספרות התמה שלו לא יכלה להשלים עם אפשרות שלילית כזו, אף כי באמנה המשכיל שביל”ג גדול היה לאין-ערוך מהלאומי שבו. הלאומיות בזמן ההוא היתה הד ענות חלושה לעומת השקפת-עולמו ההשכלתית, שהיה מעצבה ומבססה באמצעי פיוט נמרצים. לא כל סופר עברי הוא “לאומי” עד כדי שה“לאומיות” תניע את יצירתו. כבר נזדמן לי לספר, כיצד נכוה פעם דוד פרישמן בשעת בקורו בארץ מדבריו של אכר אחד, שהטיח בפניו בשל היותו אנטיציוני. פרישמן החוויר מהתרגשות וצווח: “סופר עברי הנותן את דם-התמצית שלו לספרות עמו, הוא אנטיציוני?!” ואכן צדק פרישמן בהתרגשותו. הכנוי “אנטיציוני” לסופר עברי בודאי הגדרה מוטעית היא. אולם עובדה היא, שפרישמן לא הוצעד ביצירתו בכוח האידיאל הציוני. גם יל"ג לא רעה בשדה זה, ופרישמן היה במובן זה תלמידו הותיק. אולם קלוזנר נמצא מלכתחילה בשטח-יצירה שונה משלהם. עוד בעלומיו שרה עליו האידיאל הזה, ומבלי-משים התחיל לארות “פרחי-תחיה” בשדה-היצירה של גדול-היוצרים שבתקופתו. כי רק באזור הלאומיות וחיבת-ציון נמצא האויר לנשימתו. במחברת ילדותית זו גלומה כבר עצמיותו של קלוזנר מראשה ועד סופה. תכהית-תכונתו נגולה שם מאליה לעינינו. לפנינו מתיצב הטיפוס של הסופר-הציוני, שכל מעשיו והליכותיו נחתכים לפי מזג מהותי זה, ללא שנוי ותמורה.

מה תבואתו של קלוזנר, שיהא תורם ממנה לתנועת התחיה? כמובן – ספרות. בה הוא בן-בית, היא הגיגיו יומם ולילה, אותה יאהב יותר מכל, והיא לו חזות-הכל. וכה ניתך שפע של יצירה ממקורו הברוך, ובמקצועות שונים: בקורת, פובליציסטיקה, פילוסופיה והיסטוריה. דרך-כתיבתו היא הדרך הרחבה והארוכה. רחוק הוא מצמצום ומקמוץ. רב לו רב, ממה שאגר בחוץ ומה שיָקַר מתוך מעינו פנימה. מהרגע הראשון הוא נראה כפופולריזטור. גם בנושאים דקי-העיון שואף הוא לברור וללבון. עמעום, טשטוש, רמזים וכוונים לא יגרוס. על-כן לא ירתע מפני חידושים בשפה, ולא ילא לחטט במכמני-לשון כדי לשמש את צורך הזמן. הוא נתן את ידו בהתלהבות לאליעזר בן-יהודה לשם-הרחבת הלשון, וכן כפ פנה בספרות שיש בה משום תחיה מוצאת בו עוזר נאמן. מיד בהופעתו נתגלה בו הסופר רחב-הנפש. מצד אחד מוצא הוא יניקה באחד-העם. מורשה-היהדות, שמפתחות אוצרות-תרבותנו הופקדו בידו, ומצד שני הוא קולט גם גרעיני-המרד של ברדיצ’בסקי, וגם יונותו של חברו טשרניחובסקי הכתה בו שת שרשיה העמוקים. כל יסודות-הנגוד הללו לא התבוללו בתוכו כמין ערב-רב, כסברת ברדיצ’בסקי (מתוך נקודת-ראיה אישית וחד-צדדית), אלא הגיעו בו לידי מזיגה נאה, והם הם המהוים את פרצופו הספרותי המיוחד במינו. כה גמלה בקרבו המחשבה על יהדות-ואנושיות, שבאה לבטוי לא רק בספרו הנושא שם זה, אלא היא עוברת כחוט-השני בעל מערכת יצירתו מאז ועד היום. לא ארכו הימים, וקלוזנר נעשה לאחד מעמודי הספרות, ואחד-העם עשהו לאחד מאבני-הפנה של “השלח”. וכשהסתלק אחד-העם מעריכתו, לא נמצא לו באותה שעה סופר מוכשר מקלוזנר להעמידו ליד הגה הספרות, והוא סמך את ידו עליו באמון גמור. ואמנם קלוזנר מלא את שליחותו כהוגן, אף כי לא תמיד ברוחו של אחד העם. ניתנה לו בזה ההזדמנות לתת באור חי להשקפתו היהודית-האנושית, והוא הרחיב את גבולות יפיפותו של יפת, ןעל ידי כך הרחיב שטח הספרות-היפה בכלל. כי הוא גרס חופש-יצירה ושחרורה מעול-היהדות. ברחשו אמון לדור-היוצרים הצעיר ובטפלו בהם מאהבה, הורגש ריח-אביב בכרכי-“השלח” הראשונים בעריכתו של קלוזנר. ודבר זה לא ישכח לו גם בהחליף משמרות ובהמיר טעם.

ספרים רבים במקצועות מרובים כתב קלוזנר. בפריו מגיעים לעשרות ומאמריו למאות. הערכה מפורטת של יצרת קלוזנר צריכה, בלי ספק, ספר שלם רב-דפים. אני רוצה לתת רק הד מה של רשמים ההומים בי למקרא חלק מזער מספריו, שעיינתי בהם בימים האלה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.