רקע
יהודה ליב גורדון
נהרא נהרא ופשטיה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

נהרא נהרא ופשטיה / יהודה ליב גורדון

הַאֱלֹהֵי הָרִים “הַמָּקוֹם”

וְלֹא אֱלֹהֵי הַעֲמָקִים?

הָאֱלֹהֵי כוּשׁ הוּא וְלֹא אֱלֹהֵי הֹדּוּ,

אֱלֹהֵי מֵי מרִיבָה וְלֹא חַצְצוֹן תָּמָר,

כִּי שָׁם יַקְדִּימוּ בָּרוּךְ-שֶׁאָמַר לְהוֹדוּ

וּפֹה יֹאמְרוּ הוֹדוּ קוֹדֶם בָּרוּךְ-שֶׁאָמַר,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ מַה-נִּשְׁתַנּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת

בְּנוּסַח הַתְּפִלּוֹת

שֶׁל הַרְבֵּה קְהִלּוֹת,

וּמַה-נִּפְלְגוּ הַדֵּעוֹת

בְּהִלְכוֹת טְרֵפוֹת וּבְדִיקַת הָרֵיאוֹת!

מִי לֹא יֵדַע הַפְּלֻגְתָּא

בְּבוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָף מִדֻּכְתָּא

וּמָה רַבָּה הַמְּבוּכָה

בְּדִין וַרְדָּא הֲפוּכָה

וְסִירְכָא סְמוּכָה?!

וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת כֵּן וּבְכָל הַדֹּרוֹת

עַד שֶׁהַתּוֹרָה נֶעֶשְׂתָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת.

עִבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּצְאוּ מִיהוּדָה

וּבֹאוּ לִמְקוֹם רַבִּי יוֹסִי הַגָּלִילָה,

שָׁם בְּכָל אֻשְׁפִּיזָא יִתְּנוּ לָכֶם לִסְעֻדָּה

תַּרְנְגֹלֶת צְלוּיָה

בְּחֶמְאָה עֲשׂוּיָה,

כִּי שָׁם בְּשַׂר עוֹף בֶּחָלָב מֻתָּר בַּאֲכִילָה,

וְטַעְמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ

לְפִי שֶׁאִסּוּר גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

לֹא נֶאֱמַר בְּבַעֲלֵי כְנָפַיִם,

שֶׁמַטִּילִים בֵּיצִים וְאֵינָם יוֹנְקֵי שָׁדַיִם.

עִבְרוּ בֵּין רְחֹבוֹת עִיר וּבֵין נִינְוֵה וָכְלַח

וּסְעוּ מִתָּחַת לְתָרַח וּמִמִּתְקָה לְחַשְׁמֹנָה

וּרְאוּ כָּל עִיר וָעִיר בְּמִנְהָגֶיהָ שׁוֹנָה;

פֹּה יַחֲזִיקוּ בַמִּנְהָג וְשָׁם עָלָיו אָבַד כָּלַח,

בַּחַשְׁמֹנָה יֹאכְלוּ קִטְנִיּוֹת כָּל שְׁמֹנָה

וּבְמִתְקָה יוֹלִיכוּ אוֹתָן לְיָם הַמֶּלַח,

בְּתָרַח יֹאכְלוּ בַּפֶּסַח דָּג מָלוּחַ

וּבְתָחַת מְפָרְרִין וְזוֹרִין לָרוּחַ.

הַגִּידָה לִי אֵפוֹא, רַבִּי רַב זָרַח,

הַאֱלֹהֵי תָחַת אֱלֹהִים וְלֹא אֱלֹהֵי תָרַח?

יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, לֹא בְנוֹ שֶׁל תָּרַח

מֵּאוּר כַּשְׂדִּים בַּאֲרַם נַהֲרָיִם,

אֲשֶׁר יָצָא מוֹנֵיטִין שֶׁלּוֹ בְּכָל הָעוֹלָם,

כִּי אִם אַבְרָהָם הָרוֹכֵל מֵעִיר תָּרַח,

אֲשֶׁר קִבֵּץ מוֹנֵיטִין מִכָּל הָעוֹלָם

וַאֲשֶׁר זֶה פָּעֲמַיִם

פָּשַׁט הָרַגְלַיִם

וּמִפְּנֵי נֹשָׁיו בָּרַח -

יִצְחָק זֶה לָמַד בְּוַלָּזוֹן בִּיְשִׁיבָהׁ

וַיְהִי בָּחוּר אוֹכֵל יָמִים

מַתְמִיד הוֹלֵךְ תָּמִים

וְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה עָשָׂה לוֹ חֲטִיבָה

וְהֶאֱמִירוֹ לִבְחִיר הַתַּלְמִידִים.

עַל כֵּן כִּמְעָט לוֹ נִמְלָאוּ

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שַׁדְכָנִים בָּאוּ

וַיְדַבְּרוּ לוֹ נִכְבָּדוֹת, בִּבְנוֹת נְגִידִים.

וּלְדָן הַשֻּׁלְחָנִי בְּעִיר תָּחַת

בַּת כַּחֲבַצֶּלֶת פֹּרַחַת,

טוֹבַת שֵׂכֶל וִיפַת תֹּאַר

וּמָאתַיִם זוּזִים לָהּ מֹהַר,

וְהִיא בְּתוּלָה עֲדִינָה

יְחִידָה בְּמִינָהּ,

כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר כַּחֲבַצֶּלֶת פָּרָחָה

עוֹד אָזְנָהּ שֶׁמֶץ לָקָחָה

מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים,

וַתְּהִי קוֹרְאָה בִּסְפָרִים חִיצוֹנִים

וּפֹרֶטֶת עַל עֻגָב וּמִנִּים. –

הָהּ, גַּם בְּבָתֵּי הַיְשִׁיבוֹת

מָצָא בְיָמֵינוּ

בְּרֹב עֲוֹנֵינוּ

רוּחַ הַזְּמָן לוֹ נְתִיבוֹת!

גַּם לִבְחִיר תַּלְמִידֵי וַלָּזוֹן

נִרְאֶה בֶּחָזוֹן

כִּי אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת

פֹּרַחַת כַּחֲבַצֶּלֶת

הַנּוֹתֶנֶת אִמְרֵי שֶׁפֶר

טוֹבָה מֵאִוֶּלֶת

הַיְרֻקָּה כַּחִלָּזוֹן

אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה קְרֹא סֵפֶר

וּבִבְשָׂרָהּ וּבְנַפְשָׁהּ שֻׁלַּח רָזוֹן.

וּבְכֵן מִהֵר יִצְחָק מִתָּרַח

וַיִּקְטֹף לוֹ זֶה הַפֶּרַח

וַיִּסַּע מִתָּרַח וַיִּחַן בְּתָחַת;

שָׁם עַל שֻׁלְחָן מָלֵא נָחַת

יָשַׁב בְּבֵית חוֹתְנוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים

וַיַּרְא זֶרַע וַיּוֹלֶד בָּנִים.

וַתִּכְלֶינָה שְׁנוֹת אֲרֻחָתָם

וַיְבַקְּשׁוּ לָהֶם מִחְיָה לְפַרְנָסָתָם

וַיִּקַּח יִצְחָק אֶת תּוֹרָתוֹ,

אֲשֶׁר הֵבִיא מִוַּלָּזוֹן,

וּפְנִינָה, לְהַבְדִּיל, אֶת סְפָרֶיהָ הַחִיצוֹנִים

וַיַּנִּיחוּם בְּקֶרֶן זָוִית,

וַיִּפְתְּחוּ לָהֶם בִּרְחוֹב הָעֶגְלוֹנִים

חֲנוּת קְטַנָּה מִכָּל מִינֵי מָזוֹן:

"נִפְתַּח בְּכַד וּנְסַיֵּם בְּחָבִית

– דִּבֵּר יִצְחָק עַל לֵב זוּגָתוֹ –

חֲנוּתֵנוּ קְטַנָּה בְּרֵאשִׁיתָהּ

וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִשְׂגֶּה אַחֲרִיתָהּ".

וַיְהִי יִצְחָק נוֹסֵעַ לִמְדִינַת הַיָּם

לִקְנוֹת סְחֹרָתוֹ וּלְהָבִיא מִשָּׁם

מִזִּמְרַת כָּל אֶרֶץ וּתְבוּאַת עַם וָעָם

מֵאֵת הַזַּמְזֻמִּים

בְּצָלִים וְשׁוּמִים,

מֵאֶרֶץ פַּתְרֻסִים,

פַּת פַּלְטָר, פַּת רוּסִים,

וּמֵאֶרֶץ כַּסְלֻחִים

קוֹלִיס הָאִיסְפַּנִין וְדָגִים מְלוּחִים.

וּפְנִינָה הַיְקָרָה

בַּקֶּרַח וּבַקָּרָה

בַּחֲנוּתָהּ עֹמֶדֶת,

שֹׁקֶלֶת וּמֹדֶדֶת

אֶת מִינֵי הַמְּזוֹנוֹת

לַקּוֹנִים וְלַקּוֹנוֹת;

וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ

הָעֹבְרוֹת עָלֶיהָ

בְּרֹאשָׁן תָּנַעְנָה

וּבִשְׂפָתָן תַּבַּעְנָה:

"הוֹי, אַחֲרִית מָרָה כַּלַּעְנָה!

אֵי הָאֶצְבָּעוֹת הַפֹּרְטוֹת עַל פִּי הַנֵּבֶל

אֵיךְ עַתָּה מִתְחָרְכוֹת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים,

וְהַפֶּה אֲשֶׁר קָרָא שִׁירִים וּמְשָׁלִים

נוֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם לְהוֹסִיף הֶבֶל!"

אֲהָהּ נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת,

אַתֵּנָה לֹא תֵדַעְנָה

כִּי אִם אַחֲרִית זֹאת מָרָה כַּלַּעֲנָה

עוֹד יֵשׁ אַחֲרִית חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת!

הַסְּתָיו עָבַר וִימֵי הַפֶּסַח הִגִּיעוּ

וּמֵעִיר רֹכֶלֶת הָעַמִּים

הַיֹּשֶׁבֶת לִמְבאֹותֹ יַמִּים

דָּגִים מְלוּחִים לְיִצְחָק הֵבִיאוּ,

כִּי הָיָה בְתָחַת הַחֹרֶף

בַּשָּׁנָה הַהִיא קְשֵׁה-עֹרֶף

וְעַד חַג יְצִיאַת מִצְרַיִם

קָפְאוּ הַיְּאֹרִים, נֶעֶרְמוּ הַמַּיִם,

וְאָנוּ הַדַּיָּגִים מְחֻסְּרֵי צֵידָה

וְלֹא הָיָה לַפֶּסַח דָּגִים לָעֵדָה.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק בְּלִבּוֹ:

“בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דָּג – הַמָּלוּחַ טוֹב”,

וַיִּקֶן-לוֹ דָּגִים מְלוּחִים לָרֹב

לְהַסְפִּיק גַּם לְחֶנְוָנִים אֲשֶׁר בִּמְסִבּוֹ,

וּבִסְחֹרָה זֹאת רָב מָמוֹנוֹ הִשְׁקִיעַ

וְעַל יְדֵי זֶה לְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה הִגִּיעַ,

כִּי בְּבֹאָהּ שָׁלַח הָרַב לְהוֹדִיעַ

כִּי אֵין אֹכְלִים בְּתָחַת דָּגִים מְלוּחִים –

וַיִּהְיוּ כָּל חֶשְׁבְּנוֹתָיו לְנֹאדוֹת נְפוּחִים!

וַיִּרְגַּז יִצְחָק עַל הַחֻמְרָא הַחֲדָשָׁה;

כִּי מִי כָמֹהוּ חַד מִבֵּי-מִדְרָשָׁא

יוֹדֵעַ הַסּוֹד

כִּי אֵין כָּל יְסוֹד

לֶאֱסֹר הַדָּגָה,

וְכִי מִלְתָא תַּלְיָא רַק בְּמִנְהָגָא

וְגַם הַמִּנְהָג בָּנוּי עַל יְסוֹד רָעוּעַ,

וּמִשּׁוּם שִׂמְחַת הֶחָג לִבְלִי יִהְיֶה לְחָגָא

יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הָ“אוֹר זָרוּעַ”.

וְהָרַב סָבַר כִּי שִׂמְחַת הֶחָג

אֵינֶנָּה תְלוּיָה בְּדָג,

כִּי אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר,

עַל כֵּן אֶת דְּגֵי יִצְחָק אָסָר

בְּדִין חֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם.

וַיִּתְוַכַּח יִצְחָק עִמּוֹ קֳבָל-עָם,

וַיִּקְצֹף הָרַב וַיַּעֲנֵהוּ קָשֶׁה:

– כִּי תוֹרָתוֹ הִרְתִּיחָה בוֹ אֶת הַדָּם –

וַיִּגְעַר בּוֹ לֵאמֹר: אֶפִּיקוֹרוֹס, רָשָׁע! 1

הַמְעַט מִמְּךָ כִּי אִשְׁתְּךָ הַפְּרוּצָה

יֹצֵאת פְּרוּעַת רֹאשׁ הַחוּצָה,

כִּי סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקָהּ –

כִּי עוֹד תּאֹמַר גַּם אַתָּה, רֵיקָא,

לְהַאֲכִיל אֶת הַקְּהִלָּה

מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, חָלִלָּה?!

– רַבִּי! – הֵשִׁיב יִצְחָק אַף הוּא לֹא בְנַחַת,

כִּי גַּם הוּא תַּלְמִיד חָכָם וְהַתּוֹרָה בּוֹ רוֹתַחַת,

מַה אֵצֶל הַר סִינַי עִנְיָן לִשְׁמִטָּה

וּבְבֵית-הַקְּבָרוֹת מַה-לּוֹ לַכֹּהֵן?

אֲנִי בְּדָגִים מְלוּחִים טוֹעֵן

וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי בְּמְסִכְתָּא אַחֲרִתָּא

וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה…

הַאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לִשְׁנָא בִּישָׁא?!

– הַס – קָרָא הָרַב בִּפְנֵי הָעֹמְדִים עַל גַּבּוֹ

זָקֵן מַמְרֵא, מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ!

עַל יְיָ וְעַל תּוֹרָתוֹ קַמְתָּ,

גּוֹזְרֵנִי עָלֶיךָ שַׁמְתָּא

וְעַל חֲנוּתְךָ חֲתִיכָא דְאִסּוּרָא…

כָּכָה יָצָא הַלַּהַב וַיְהִי לִמְדוּרָה;

מִקִּיסַם דַּק תֵּצֵא אֵשׁ בֹּעֶרֶת

וְתַדְלִיק אֶת כָּל הַבִּירָה:

מֵעוֹף קָטָן – הָאַגָּדָה אֹמֶרֶת -

נִשְׂרַף בֵּית הַבְּחִירָה,

וּבֵית יִצְחָק נִשְׂרַף מִדַּג מָלוּחַ,

וַיֵּצֵא יִצְחָק בַּשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,

כִּי הַנִּדּוּי עָלָיו נָחַת,

קִפַּח אֶת פַּרְנָסָתוֹ בְּתָחַת,

וּמִסְחָרוֹ לֹא יָצִיץ עוֹד וּפָרַח

וּמָמוֹנוֹ עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם וּפָרַח -

וַיִּסַּע מִתָּחָת וַיִּחַן בְּתָרַח.

שָׁם בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ שָׁב וְטָרַח

וּפָתַח לוֹ חֲנוּת וּבֵית מַרְכֹּלֶת,

אַךְ מִקֹּצֶר יָד וּמִבִּלְתִּי יְכֹלֶת

סֻגְּרָה עַל מַסְגֵּר בְּטֶרֶם כְּלוֹת שָׁנָה

כִּי נוֹדָע הַדָּבָר גַּם בְּתָרַח

כִּי יִצְחָק הוּא תַּלְמִיד-חָכָם שֶׁסָּרַח

וְכֵוָן שֶׁנִשְׁבָּר שּוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה.

אָז רָפוּ יָדָיו מֵרֹב צָרוֹת

וּלְחֶבְרַת נוֹסְעִים אָרַח,

וְלִמְדִינַת הַיָּם בָּרַח

וַיְהִי שָׁם לְרוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת.

וּפְנִינָה וִילָדֶיהָ

שָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעֻרֶיהָ;

בַּחֲנוּת עוֹד אֵינֶנָּה עֹמֶדֶת

וּפוֹל וַעֲדָשִׁים אֵינֶנָּה מֹדֶדֶת,

אַךְ גַּם עַל הַנֵּבֶל אֵינֶנָּה פֹּרֶטֶת

כִּי אִם נוֹצוֹת אַוָּזִים מֹרֶטֶת.

לְמַלְּאוֹת כָּרִים וּכְסָתוֹת

וּלְהַאֲכִיל שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת;

וּבְכִלְיוֹן עֵינַיִם יוֹם וָלָיְלָה

תְּצַפֶּה לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר,

כִּי יִקְרָא לָהּ בַּעֲלָהּ

לָבֹא לָשֶׁבֶת אִתּוֹ בֵּית חֶבֶר.

וַיְּהִי כִּי אָרְכוּ הַיָּמִים

וְאִמְרַת יִצְחָק לֹא בָאָה,

וַתִּכְלֶינָה עֵינֵי פְנִינָה מִיַּחֵל,

וַתֹּאמֶר אֵין זֶה כִּי אִם מְצָאַתְהוּ רָעָה,

אֵלְכָה וָאֶכְתְּבָה מוֹדָעָה

בְּכִתְבֵי הָעִתִּים;

וּלְפִי שֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לְבַעַל הַחִטִּים

בָּאָה גַּם הִיא אֶל הָרַב לָקַחַת הַסְכָּמָתוֹ.

וְרַבִּי זֶרַח בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתו

שָׁם אַתָּה מֹצֵא עַנְוָתוֹ,

וּכְשֵׁם שֶׁרָדַף בְּאַף אֶת יִצְחָק כְּדֵי לְהַחֲזִירוֹ בִתְשׁוּבָה

כֵּן גָּבַר חַסְדּוֹ עַל אִשְׁתּוֹ הָעֲלוּבָה,

וּמַה גַּם כִּי בְּבֹאָהּ לִפְנֵי הָרַב מִתָּחַת

שָׂמָה פְּנִינָה פֵּאָה נָכְרִית עַל הַפַּדָּחַת,

וְעֵין הָרַב רָאֲתָה וַתִּשְׂבַּע נָחַת.

וַיַּחֲמֹל עָלֶיהָ וַיִּקְרָאֶהָ “בִּתִּי!”

וַיָּעֶד לִפְנֵי הַמּוֹצִיא מִכְתָּב הָעִתִּי

כִּי אֱמֶת הַדָּבָר כִּי לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים

עָזַב הַמְּעַגֶּן אִשָּה וּבָנִים,

וַיִּמְסֹר גַּם הַסִּמָּנִים,

וַיְבַקֵּשׁ אֶת חֲבֵרָיו הָרַבָּנִים,

רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים,

כִּי אִם אֶת הַמְּעַגֵּן יַכִּירוּ

לְבֵית-דִּין תֵּכֶף אוֹתוֹ יַסְגִּירוּ.



  1. מעשה שהיה.[הערת המחבר]  ↩

המלצות קוראים
תגיות