מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[נלאה לרפאות כל צרי חלינו]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נִלְאָה לְרַפְּאוֹת כָּל צֳרִי חָלְיֵנוּ

לוּ מַתְנוּ וִיהִי שְׁאוֹל צָרְיֵנוּ

דַּי אָמְרָה נֶפֶשׁ תְּלָאוֹת נָשְׂאָה

לוּ הַתְּלָאוֹת אָמְרוּ דַּיֵּנוּ

דַּלּוּת עֲלֵי גָלוּת עֲלֵי חֶרְפָּה וּבוּז

מִכָּל חֳלִי רַע נֶאֱסַף חָלְיֵנוּ

נִקְלִים וְנִמְאָסִים וְנִבְזִים מִכְּלִי

נִמְאָס וְאֵיךְ לֹא נִמְאֲסָה חַיֵּינוּ

מַה נִּבְהֲלָה נֶפֶשׁ וְאֹזֶן צָלֲלָה

עֵת בֹּא שְׁמוּעָה כָּפְלָה עָנְיֵנוּ

שָׁלוֹם וְנִחוּמִים שְׂאוּ הָרִים לְרַב

דָּוִד יְחִידֵנוּ וּמַאְוַיֵּנוּ

הוּא הַגְּבִיר צִיצַת פְּאֵרֵנוּ וְהוּא

כֶּתֶם כְּתָרֵינוּ וּפַז עֶדְיֵנוּ

אִם מֵאֲדֹנָי נִגְזְרָה לֹא נִגְזְרָה

עָלָיו לְבַד כִּי עַל שְׁאָר גּוֹיֵנוּ

עֶבֶד אֲדֹנָי אַל יְבַהֶלְךָ זְמָן

פֶּן תִּתְּנָה מוּם בַּהֲדַר צִבְיֵנוּ

מָקוֹר יְדַעְנוּךָ לְכָל חָכְמָה שְׁמֹר

פֶּן יַעֲלֶה רֵק מִמְּךָ דָלְיֵנוּ

דַּע כִּי מְקוֹרֵי הַיְדִידוּת חָרְבוּ

אִם חָרְבָה דִמְעָה עֲלֵי לֶחְיֵנוּ

כַּאְשֶׁר אֲבָנִים לָמְדוּ מִכֹּחֲךָ

כֵּן הָעֲנָנִים לָמְדוּ בִּכְיֵנוּ

לֹא בַחֲטָאֶיךָ וְחָלִילָה לְּךָ

אַךְ בַּחֲטָאֵינוּ וְרֹב מִרְיֵנוּ

הָאֵל אֲשֶׁר גָּזַר לְנַסּוֹתְךָ בְזֹאת

יָשִׁיב אֲבֵדָתְךָ וְאֶת שִׁבְיֵנוּ.

מנחמו על מות בנו

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

חורב

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

א: אֵל בְּרִית וְאֵל עוֹלָם

אנכי ה' אלהיך – כשעמד הקדוש-ברוך-הוא ואמר אנכי ה' אלהיך, היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלהים וכרמל מאספמיא, שנאמר: חי אנו נאום המלך ה' צבאות שמו, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא, זזה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי; – וכיון ששמעו מפיו: אשר הוצאתיך מארץ מצרים – עמד כל אחד במקומו ואמר: לא עסק לו אלא עם מי שהוציא ממצרים…

קסברו הם, אלהי העולם מדבר וקורא להם, קורא לכל באי-עולם ולכל צבאות הארץ ויאמר: אנכי ה' אלהיך, אשר בראתי את כל חי ואשים שמי על כל חי ועל כל נברא – ונתקבצו כל ההרים, וכל אשר לו אוזן קשבת להאזין ולשאוב את אמרת אלהים; אבל כיון ששמעו את סוף הפסוק: אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מיד נרתעו לאחוריהם

ואמרו: אלהי אבות ישראל הוא, אלהי התולדה של עם אחד ורק של עם אחד, ולנו לא יתן חלק בנחלתו, איש למקומו! ביודעים או בלא-יודעים הביעו בעלי המאמר הזה את ההבדל היסודי שבין דת אנושית ובין דת לאומית. ספר המכילתא, שממנו לקול פתגם זה, הוא ספר קדמון בתורה שבעל-פה.

פרק חזה, מה בין הדיברות הראשונות לאחרונות, מה בין הקריאה: זכור את יום השבת לקדשו – כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח בום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו – ובין הקריאה: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן ציוך ה' לעשות את יום השבת. – בעלי המקרא, הקראים, הפליגו בדרכם וחשבו לתומם, כי שני הענינים האלה טעם אחד יכללם, בעבור, “שענין יציאת מצרים היא כחידוש העולם”…כמה עמוקים מהשקפה כגון זו דברי בעלי הזהר החדש, לאמור: אנכי ה' אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, בהאי פסוקא שאל רבי יוסא, זעירא דמן חבריא, מרבי שמעון בן יוחאי ואמר ליה: אית לי לישאל שאילתא חדא מינך ומשחי לי בלבאי ואנא דחיל מלישאל…אמר ליה רבי שמעון בן יוחאי אימא. אמר ליה. האי דהקדוש-ברוך-הוא מדבר להון לישראל בכל אתר ואתר: אנכי ה' אלהיך, אשר הוצאתיך וכו', מאי רבותא? – חידוש – העולם הוא רבותא יותר גדולה מיציאת – מצרים, ואלהי העולם, שרוחו ישכון על כל בשר, אדון האדונים, הוא מרחיב ממשלתו על האלוה של העם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.