מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לך השר לך חן חן תשואות]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְךָ הַשַּׂר1 לְךָ חֵן חֵן תְּשֻׂאוֹת

לְךָ יֵאוֹת הֱיוֹתְךָ בַזְּמָן אוֹת

רְקִיע סִפְרְךָ נִגְלָה וְשָׁם נִקְ-

בְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי כָנָף לְמֵאוֹת

כְּנַף לֵיל פָּרְשׂוּ עַל גַּב רְקִיעִים

וְלֹא נוֹדַע הֲנֹשְׂאוֹת אוֹ נְשֻׂאוֹת

וְסוֹד סָתוּם דְּעִי אָמְרוּ לְנַפְשִׁי

וְהִיא לֹא נִסְּתָה עוֹד בַּנְּבוּאוֹת

וְגַלֵּי יָם זְמָמַי סֹעֲרִים כִּי

עֲלֵיהֶם עָבְרָה רוּחַ קְנָאוֹת

הֲבֵאתִים בֵּין גְּדוּדֵי מִלְחֲמוֹת בִּין

וְרָצוּ כַצְּבָאוֹת בֵּין צְבָאוֹת

וְכִרְאוֹת כִּי רְדוּפַי צִפֳּרִים הֵם

רְחוֹקוֹת מִלְּהַשִּׂיג נַהֲלָאוֹת

הֲכִינוֹתִי מְצוּדֵי מַחְשְׁבוֹתַי

לְתִתָּם תּוֹךְ כְּלוּב הַבִּין כְּלֻאוֹת

וּפָרַשְׂתִּי לְפֶרֶס פַּח וְנִלְכָּד

וְהִשְׁלַכְתִּי עֲלֵי שָׁלָךְ תְּלָאוֹת

חֲסִידָה פָּתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה

אֲנִי דָלֶת וְלִי רֻבֵּי מְבוֹאוֹת

וְקוֹל בַּת יַעֲנָה יַעְנֶה אֲנִי יוּד

וְקוֹל עֹרֵב אֲנִי הֵא בַקְּרוּאוֹת

וְנָגַע תֹּר לְקוֹל הַתּוֹר וְנִשְׁמַע

וְצִפְצֵף כּוֹס כְּעַל כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת

קְרָאוּנִי תְּנָה לִבְּךָ וְתִשְׁמַע

אֲשֶׁר נִסְתַּם בְּאֵלֶּה הַפְּלִיאוֹת

בְּעוֹד אִישׁ יַהֲלֹךְ בִּרְצוֹן בְּנֵי אִישׁ

אֲזַי לֹא יִמְצְאוּ עָלָיו תְּנוּאוֹת

וְאִם יִרֶף כְּרֶגַע מֵרְצוֹנָם

יְעָטוּהוּ מְעִיל מוּם וַחֲטָאוֹת.


  1. במקור: הַשָּׂר – מ.נ  ↩

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

ר' אייזיק גיחך

מאת אליהו מידניק (פרוזה)

אריה לֵיבּ השמש, יהודי קטן קומה בעל עיניים טרוטות, ירד מעל השולחן שמעד עליו בהדליקו את הנרות במנורה התלויה על גבי תקרת בית המדרש. באותה שעה ניגש אליו בחיפזון נער בין שתים עשרה, לבוש אדרת של מוך ישנה ומרוּסָקה, וכשהיה נושם בכבדות מתוך עייפות הושיט לו נר של דונג ואמר:

“הדוד ר' אייזיק שלח נר זה.”

אריה לֵיבּ נטל את הנר בתמיהה קלה, אבל מיד הבין שיש לו לנר זה איזה יחס למחלתה של אשת ר' אייזיק, והיה נכון להדליקו תכף ביחד עם שאר הנרות שהיו עומדים להידלק על גבי העמוד לתפילת המנחה. אלא שאז ניגש אליהם השוֹ"בּ פנחס, יהודי גבר קומה בעל פנים צהובים חיוורים המפיקים איזו חשיבות, שזה כשעה חֲדָא היה מהלך על פני צד המזרח לאורכו וידיו משולבות לו מאחוריו, ושאל את השמש:

“מה זה?”

“ר' אייזיק שלח נר של דונג,” השיב לו אריה לֵיבּ בקולו של איש המוכן ומזומן להיכנע תדיר.

“ר' אייזיק שלח נר של דונג?” חזר אחריו השוֹ"בּ בתמיהה, “וכי בידו שלח ר' אייזיק את הנר?” הוסיף לשאול כשהוא מנענע בראשו כלפי הנער.

“בידִי,” השיב הנער כשהציץ לתוך פניו של השוֹ"בּ במבוכה קלה.

השוֹ"בּ שתק שעה קלה כאיש שאינו יודע מה לגמור בלבו.

בינתיים ניגשו עוד כמה מהמתפללים.

“מה? נר של דונג שלח הדוד?” שאל אחד את הנער בתשוקה.

“מה מצבה של הדודה?” שאלהו השני.

“הדודה מסוּכָּנה,” השיב הנער, “הזמינו לרופא מק'.”

“ואימתי יבוא?”

“מחר בשעת הצהריים,” שיקר הנער, שלא שמע אלא שמועה מאמו על דבר הרופא מק' שיש בדעת בניה של דודתו להזמין.

פנחס שם קץ להשאלות ותשובות באָמרו אל אריה לֵיבּ:

“כלך, אריה לֵיבּ, אל ר' אייזיק ושאל מה טיבו של נר זה. אלא שתשוב תכף ומיד, מפני שהגיע זמנה של תפילת מנחה.”

לשום מה יש לשאול בזה?" השיב לו השמש באי רצון מסותר, “הדבר מובן מאליו, שיש להדליק נר זה, ומיד הריני מדליקו.”

“כלך כשאומרים לך שתך, שוטה וגס רוח!” נזף בו פנחס מתוך הכרת ערך עצמו

השמש משך בכתפיו בהכנעה וַילך תכף במצותו של השוֹ“בּ, כשהיה הומה מתוך שיניו: “בלבד שאלך, רגליהם של אחרים אינן שוות כלום.” שליחות זו היתה בעיניו מעשה של שטות ורוע לב מצדו של השוֹ”בּ.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.