מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[סופדים על מה הקיפו]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

סֹפְדִים עַל מָה הִקִּיפוּ

וַיְקֹנְנוּ מַר הֹסִיפוּ

כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו

שְׁמוּעָה שָׁמְעוּ וְנִבְעָתוּ

וַיִתְאַבְּלוּ וְלֹא שָתוּ

אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו

בֵּן יַקִּיר מֵאָב נִפְרַד

נָתַר לְבָבוֹ וַיֶחֱרַד

וּשְּׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו

וּמִיּוֹם הִלָּחֲמוּ אוֹתוֹ

עַד יוֹם לָקְחוּ חֶמְדָּתוֹ

אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו

לְבָבוֹת לְבִכְיוֹ הִכָּנְעוּ

וּדְמָעוֹת אַל תִּמָּנְעוּ

מֵהַמְטִיר עָלָיו

מֵאִיר תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ

וּמִצִּדְקָתוֹ וְתֻמָּתוֹ

זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו

מָתָקוּ אִמְרֵי עֲצָתוֹ

בְּהַטִּיף עַל אִישׁ מִלָּתוֹ

יֵרֵד הַמָּן עָלָיו

לֵב עֵר אֵיךְ נִרְדַּם רָדֹם

יָשַׁב בָּדָד וַיִּדֹּם

כִּי נָטַל עָלָיו

נֶפֶשׁ כְּבוּדָּה הָגְלָתָה

נָטְשָׁה גוּפָהּ וְעָלָתָה

וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו

הוֹחִיל לִמְצֹא לוֹ אֲרֻכָה

וָאוֹרָה וְהִנֵּה חֲשֵׁכָה

נֹפֶלֶת עָלָיו

הָהּ לֹא נָהַג בּוֹ מֶרְכָּב

וְלֹא יָרַד מִן הַמִּשְׁכָּב

אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו

נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹת דוֹרוֹ

וְלָווּהוּ מַלְאֲכֵי צוּרוֹ

בְּחֶמְלַת אֲדֹנָי עָלָיו

מְנוּחוֹ שָׁמוּר מִסֶּלֶף

וּמִמַּלְאֲכֵי שָׁלוֹם אֶלֶף

הַמַּגֵן תָּלוּי עָלָיו

חֳלָיָיו עֲוֹנוֹ הֶעֱבִירוּ

וַיְטַהֲרוּהוּ וְהֵסִירוּ

הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו

אַשְׁרָיו כִּי הָיָה אֹמֵן

לָרַב יוֹסֵף אֲשֶׁר שֶׁמֶן

מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו

מוֹפֵת בְּדֹרוֹתָיו אוֹת

נִקְרָא שֵׁם אֲדֹנָי צְבָאוֹת

יֹשֵׁב הַכּרֻבִים עָלָיו

גָּבַהּ וְנֶהְדַּר בִּגְבֹהָיו

וַיֶּחְכַּם מְאֹד כְּיַד אֶלֹהָיו

הַטּוֹבָה עָלָיו

נַחֲמֵהוּ אֵל מֵאֶבְלוֹ

וְהַאֲרֵך בְּחַיִּים אֶת חֶבְלוֹ

הוֹד וְהָדָר תְּשַוֶּה עָלָיו.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

שׂיחת מתים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אך נרדמו החיים, ולנוגה חרמש הירח קמו המתים מקברותיהם, עם רב וערב רב. אך מרביתם חמקה, עברה ותתפזר בחוצות העיר, לנוּע על בתי כנסיות ומדרשות, להתפלל ולקרוא בתורה; ושאריתם – מתי-מעט – מתהלכים הנה והנה בין שדרות המצבות המטושטשות, ואלוני הבכא, המתנועעים על המצבות ברחמים ובדאבון לב… למען מַלאות את ריקוּת הנצח, מעלים הם על לבם פעם בפעם את חייהם מלפנים, אשר נגוזו להם כצללים, ומפיצים אור כהה על זכרונותיהם, ההולכים ונמחקים מעל לוח לבם החלל.

כאשר יצחק הגדול לדמעות הילד ועליצות נפשו על כל דבר ריק, מבלי היכולת להבין את אהבתו ושׂנאתו גם יחד, כן יצחקו המתים ויתפלאו על כל אשר עבר עליהם בעוד בחיים חיתם. יִקרה – ויעמוד המת אצל עמיתו, וישאל במבוכה: אולי יודע אתה, מדוע מרטתי אז את זקני וקיללתי את יום הוָלדי? או – איזה רוח עועים עבר עלי אז, לפזז ולכרכר כעגל ולקרוא הידד? האינך זוכר במה נפלתה חנה מרבקה? והנשאל מניע את כתפיו לאות, כי גם הוא לא יבין עתה מאומה מכל הנעשׂה אז, כי גם רוחו המת הולך חשכים בזכרונות חייו!

ואוצר הזכרונות הולך ומתרוקן, ואיש יפנה אל רעהו פעם בפעם, וישאל: האם אתה זוכר מאומה? ויש אשר יאוּש נורא יציץ מחרכי עינים: ומה נעשׂה, אם יִמח לוח לבנו כולו, עת נשכח הכול ונצלול כעופרת בנשיה?

– למה לא נוכל להתפלל? – יאָנח פעם בפעם אחד המתים וידום.

וכל שׂמחת המתים, אשר אינם יכולים או אינם חפצים להתפלל, ודבר אין להם עם העתיד, וברק העולם הבא לא יגיה את חשכת מוחם, היא רק כבוא איזה אורחים חדשים מעולם החיים, ויביאו אתם זכרונות חדשים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.