מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יום מנוחה אות בין אל ובין קדושים]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יוֹם מְנוּחָה אוֹת בֵּין אֵל וּבֵין קְדֹשִׁים

יוֹם מְנוּחָה נְתָנוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים

יוֹם מְנוּחָה שְׁתַּיִם שָׁמְעוּ קְדֹשִׁים

יוֹם מְנוּחָה כְּבוֹד סְעֻדּוֹת מְשֻׁלָשִׁים

יוֹם מְנוּחָה רְבִיעִי לַעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים

יוֹם מְנוּחָה נִזְכָּר בַּחֲמִישָׁה סְפָרִים

יוֹם מְנוּחָה מְבֹאָר בְּדָת שִׁשָּׁה סְדָרִים

יוֹם מְנוּחָה שְׁבִיעִי לְיָמִים לְדוֹרֵי דוֹרִים

יוֹם מְנוּחָה שֹׁמְרוֹ יִמְצָא מְנוּחָה

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הכבד מכל

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

(חקוּי)

איש בושש: (אחד מגדולי המלומדים, נלחם באיזה אור ליום עם העכברים, אוכלי ספריו וכתביו. והעכברים רבים ומחוצפים, וירף איש בושש ויחדל מריב, ויגש אל חלונו הקטן לשאוף רוח; והוא מדבר אל עצמו) אלה הם החיים – מלחמה ארוכה ורגעי מנוחה, מנוחת רגע ומלחמת ימים… איפה קראתי זאת? (מתיישב בדעתו ושוכח על מה הוא חושב, מביט בפנת הגג על פני חוץ, וקורא ברחמים) נמלים המה ההולכים בחוץ, וחייהם חיי נמלים… (פתאום הוא רואה והנה – )

איש סַבּל: (יוצא ממעונו במרתף הבית, והוא כפוף ושחוח כנושא סבל כבד, ועל שכמו אך שׂק שטוח, כאִלו הוא ריק).

איש בושש: (מתפלא וקורא) עמוד נא, איש סַבּל, עמוד! מה אתה נושׂא בשׂקך הריק?

איש סַבּל: (עומד, מוחה זיעת אפיו ועונה בכובד ראש) את הכּבד מכול! (נאנח) רצוני לומר – –

איש בושש: (מפסיקו) אל תאמר! שתוק! דע לפני מי אתה עומד, הלא מלומד אני, ועלי להבין דבר מתוך דבר…

הנה שתי הנחות: כבד מכול ושׂק שטוח (חושב רגעים). כן הוא באמת! נושׂא אתה… אתה נושׂא את הקו המשווה של הפשרנים, שביד המוכיחים, שהכל מעפר וסופו לעפר והכל שווה… שאין הבדל בין אור ללילה ואור ליום… בין הטומאה והטהרה… כי לשרץ ק"ן טעמי טהרה, ודי בקצף של רוֹק לטמא את הקודש… שאין אמת ושקר, כי –

איש סַבּל: אל תרבה שׂיחה, איש בושש, כי שוגה אתה! זהו דבר קל שבקלים! נחוץ אך לעשׂות נתוח קטן בלב האדם ולהוציא משם את התולעת הקטנה, את המוסר… והלב הנתפר שב לעבודתו. והאדם חי, אך אינו מבדיל עוד בין הצבעים… השעה היא לא יום ולא לילה, המעשׂה נעשׂה מטולטל והולך מימין לשׂמאל, ושב אחור משׂמאל לימין, והמחשבות פורחות בעולם התוהו ואינן נשמות למעשׂים, כי אם הרהורים לחלומות…

איש בושש: (בצחוק של אפיטרופסות, אך בקול רועד קצת) רואה אני, איש-סַבּל, שבזמן שנלחמתי אני עם הרשעים העכברים, גם אתה לא הלכת בטל, – שיננת את לשונך, חץ שחוט היא. בכל זאת ברוב הדברים לא בלבלת את מוחי; אם לא את קו המשווה, נושׂא אתה את המהלך החדש! הלא כבד הוא, רצוני לומר: כבד פה וכבד מחשבה הוא. סלעים הם מגלגלים עלינו, כל מלה – סלע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.