מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

העלמה וצלמה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כּמים הפנים לפנים כן מליצה חידה לרעיון.

(אסף ל"ז נ')

עַלְמָה כַּכֻּשִׁית מִשְׁחַת מַרְאֶהָ

נִשְּׂאָה אֶת נַפְשָׁהּ כִּי יָפָה הִנֶּהָ,

כִּי אֵין כָּמוֹהָ בָּאָרֶץ לָיֹפִי;

וּבְכָל הַגִּלְיוֹנִים שֶׁרָאוּ עֵינֶיהָ

חָרָה אַפָּהּ וַתִּתֵּן דֹּפִי,

וַתֹּאמֶר כִּי כֻלָּמוֹ

יַעֲשׂוּ בִּרְמִיָּה פָּעֳלָמוֹ,

וְּלַדֲאבוֹן נַפְשָׁהּ וּלְמֹרַת רוּחַ

עַל כָּל אֲשֶׁר רַגְלֶיהָ דָּרָכוּ

שָׁם גִּלְיוֹן גָּלוּי בַּסֵּפֶר פָּתוּחַ

יַרְאֶה לָהּ פָּנֶיהָ מִשְּׁחוֹר חָשָׁכוּ.

בִּמְעוֹן בֵּיתָהּ כִּי תָנוּחַ

קִירֹתָיו גִּלְיוֹנִים יִמְלָאוּ,

וּפַּעַם בַּחוּץ כִּי תֵצֵא לָשׂוּחַ

גַּם שָׁם אֶל עֵינֶיהָ יֵרָאוּ.

אֶל אַחַת הַחֲנֻיּוֹת כִּי תָסוּר פַּעַם

לִקְנוֹת קִשּׁוּרִים וּבָתֵּי-הַנֶּפֶשׁ

גַּם שָׁם לֹא תֻחַן, לֹא תֵדַע חֹפֶשׁ,

גַּם שָׁם מַרְאָה מוֹרְאָה – הוֹי מַרְאֵה זַעַם

בִּצְדִיָּה תַּכְעִיסֶנָּה בַּעֲבוּר הַרְעִימָהּ.

גַּם כִּי תַעֲזֹב בֵּיתָהּ מִיָּמִים יָמִימָה

לָבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ לִמְצֹא בֵּית חָבֶר,

אָז מַרְאֹת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאֹת שָׁמָּה

תּוֹרֶינָה תָּמִיד כִּבְאֶצְבַּע נַעְלָמָה

אֶת חֶסְרוֹן יָפְיָהּ כָּל מוּם בָּהּ וָשָׁבֶר.

וַתִּבְחַל נַפְשָׁהּ בִּתְשֻׁאוֹת הַקָּרֶת!

כִּי מַה-יַּמְרִיצָהּ תַּעֲנוּג וָזֹהַר

אִם חֶבְלָהּ נִמְרָץ, אִם רוּחָה נֶעְכֶּרֶת!

וַתֵּרֶא לָה מִשְׁכָּן בָּדָד כַּסֹּהַר

תּוֹךְ פַּרְדֵּס נֶחְמָד בֵּין עֲצֵי תִפְאָרֶת

בִּמְקוֹם אֵין אָדָם וּדְמָמָה שׂרָרֶת.

אַךְ הָהּ! גַּם שָׁמָּה לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ!

כִּי אוּבַל מַיִם כִּבְדֹלַח לָטֹהַר

עַל עַפְרֹת זָהָב בֵּין פִּרְחֵי נִיחֹחַ

בִּרְאִי מוּצָק יִזַּל, יִתְנַהֵל שֶׁפִי,

וּכְגִלְיוֹן גָּלוּי גַּלָּיו יִתְגַּלְגָּלוּ,

בָּם רָאֲתָה הָאֻמְלָלָה כִּי תַחַת יֹפִי

רַק נִקְפָּה, רַק קָרְחָה בִּלְחָיֶיהָ עָלוּ;

שָׁוְא גַּם מִשָּׁמָּה לִבְרוֹחַ אָמָרָה –

בִּרְתֻקוֹת קֶסֶם תַּחְתֶּיהָ אֻסָּרָה,

כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן סָגַר הַגָּן עָלֶיהָ

וּמִבְחַר עֲמָקָיו לֹא נָטְשׁוּ רַגְלֶיהָ.

לָעַלְמָה הַזֹּאת נִדְמִינוּ גַּם אָנוּ,

מֻכֵּי סַנְוֵרִים כָּמוֹהָ כֻּלָּנוּ;

אֶת גֹּעַל תָּאֳרֵנוּ

לֹא נוּכַל נָבִינָה,

לִמְגַלֵּה מַחְסוֹרֵינוּ

לֹא נַחְפֹּץ נַאֲמִינָה –

אַךְ אַיֵּהוּ הַגָּן אַדְמַת הַצֶּבִי,

אֵי אוּבָל הַבָּהִיר רַב הַפְּעָלִים

יַרְא פָּנֵינוּ וּלְבָבֵנוּ יִשְׁבְּ שֶׁבִי?

הוּא סֵפֶר מוּסַר הַשְׂכֵּל – סֵפֶר הַמְּשָׁלִים.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

לא, סיר רולנד!

מאת איתמר בן-אב"י (מכתבים)

(אגרת למושל ירושלים)


דבר נורא נעשה בירושלים

דבר נורא נעשה בערב כפור זה, דבר שלא האמנוהו אף במירע סיוטינו מאז המאורעות המתחלפים בארץ ישראל: בשעה שעמדו מאה וחמשים יהודים ויהודיות, עטופי-טליתים ומזועזעי-לבבות, לרגלי הכותל המערבי, עם תפלותיהם הבוקעות למרומים הגבוהים – התפרצו שוטרים ירושלמים תחת פקודת קצין אנגלי, אל חצר המתפללים האומללים ויגזלו מאתם את ספסליהם הגוהים, גם את הדומיהם ופחיהם השבורים. לא הושמה פדות בין איש לאשה, בין צעיר לזקן, בין חולה לבריא, ובתוקף הכח אשר בידיהם, גם פקודת המושל אשר בכיסיהם, עמדו השוטרים על דעתם בעקשנות ארורה והחצר הצרה שליד הכותל העתיק נוקתה בלי רחמים מכל מושב ומשען: יעמדו להם היהודים והיהודיות האלה שעות ושעות אם זהו רצונם ותענוגם. את מעט הנוחיות לחלושים ואת קצת הצרי לדואבים, בצורת ספסלים אמללים וקשים, לא יתנו להם ויהי מה! צריך העומד מן הצד, –אם גם אין הוא יהודי,– צריך השומע לקול הזועה שהגיחה מכל קצוי הפינה הנדחה ההיא,להתאבר בלבו ולהתגלד בדמיו ממש, לבלי הרגיש בעלבון הצורב, בעלבון המזעזע שבכל המאורע העגום הלזה לעם היהודי ב“ביתו הלאומי” בערב החג היותר קדוש אשר ליהודים בעולם כלו; ועל אחת כמה וכמה צריך שלא ישאר כל זיק של כבוד עצמי, כל ניצוץ של גאוה אישית באחרון היהודים וברפוית היהודיות, לבלי התקומם במלוא קומתם המוחה נגד מכת-לחי צוללת זו, שרק פעם העיזו לתת לעמנו כמותה התורקים האכזרים בימי שלטונם הכי עריץ לפני כמה וכמה שנים. כי תזכרו אולי, רובכם הקוראים את הדברים האלה היום–מה גדולה היתה ההתרגשות, מה איתנה המחאה אז, בימי עבד-אלחמיד בעקב הכרזת ה“חושמה” התורקית לרגלי הנסיון הקל שנעשה על ידי פחה חסר-תבונה להפריע בעד הקדושה היהודית ליד הכותל. אש הוצתה בכל אלפי העברים וכאיש אחד עמדו כלם להגנת זכותם,–זכות אבות,–על שריד זכרונותיהם זה בארץ הבנים. “רק בכותל אל תניחו את ידיכם הטמאות”! נזעקה בת-קול אחת מכל אפסי ישראל והפחה, אשר גרם למדחה ההוא, הודח ממשרתו גם נענש כראוי, כי לא כירושלים שפטה קושטא, והתורקים הצעירים ידעו את אשר לפניהם בענין המדובר.

לא לצדק וליושר יחלנו

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.