מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לנחלי דתך חוקים ישרים]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לנחלי דתך חקים ישרים

זכר נא בריתך וחסד נעורים

בשקדם דלתך במינים יקרים

פרי עץ הדר כפת תמרים

יֹדְעֵי תְרוּעָה כְּחֻקָּה וּמִצְוָה

וּמִצְוַת סֻכָּה מְקַיְּמִים בְּחֶדְוָה

קוּמָה וְגָאֳלֵם לְהַשְׁלִים תַּאֲוָה

לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה

הֲמוֹנְכֶם אֲשׁוֹבֵב לְצִיּוֹן בְּרִנָּה

לְחַדֵּשׁ כְּקֶדֶם נְעוּרִים וְעֶדְנָה

וְלָחֹג בְּבֵיתִי כְּחֻקָּה נְכוֹנָה

בְּחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה

ְוַרְעָיה דְחוּפָה פְּדוּת מְיַחֶלֶת

בְּמִצְוַת סֻכָּה מִתְהַלֶּלֶת

לְמַעֲנָהּ תָּקִים מְלֹאת מִשְׁאֶלֶת

אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּוֹפֶלֶת

דְּבַרְכֶם אַקְשִׁיב וְאֶחְשֹׁב לָכֶם

סִדְרֵי חֲגִיגָה בְּיוֹם הַזְכַּרְכֶם

כְּעֹלֹֹתֵיכֶם וּמִנְחֹתֵיכֶם

בְּיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם

הוֹחִילִי בַת וְאָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ

וְאַל תָּקֻצִּי לְאֹרֶךְ שְׁבִיתֵךְ

וְהַחֲזִיקִי יָד בְּחֻקֵּךְ וְדָתֵךְ

כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בבית החולים

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

בשיחת-רעים ישבנו ועסקנו, אני ושני רעי בבית מכירנו הדוקטור.

רעי א' הוא אדם זעיר ונמוך, שמסחריו מרובים, ופרנסתו דחוקה. רווחיו מספיקים בדוחק לתשלומי רבית של חובות, וצרכיו מרובים. תמיד אני זוכר את אשתו מעוברת ומינקת בעונה אחת. תמיד יש לו בתולה שהגיעה לפרקה ובן שמלאו לו עשרים ואחת. הדוקטור, כרע וידיד, מבקר את חולי ביתו חינם, ובפנקס החובות של הרוקח יש לו גליון מיוחד.

אותו רע, כשהוא פותח את פנקסו ומוצא בו את הדביט יתר הרבה על הקרדיט; או כשהילד שבעריסה מרים צעקות, והאם גונחת מתוך הריון קשה, ובן ובת מתקוטטים זה בזה, זה אומר “ולואי, שתשבי בוגרת עד שילבין ראשן,” וזו אומרת “ולואי שאראך לבוש בשינל,” – בורח הוא מביתו לבית הדוקטור להשכיח שם את הכול בשיחה מחוכמה.

ורעי ב' הוא עשיר שמלאכתו נעשית על-ידי אחרים. כספו פרה ורבה שלא מדעת. אביו הוא זקן קמצן, שמוציא קימעא ומכניס הרבה; ומקמץ לבן-יחיד שלו ירושה יפה. לפי שעה הוא רווק ולפעמים אולמיו של אבא נראים לו רחבים כמדבר. ואז הוא בורח מרשותו שלו לרשות צרה בקבינטו של הדוקטור, להפיג שם את הבדידות בשיחה נאה.

התחיל בינינו ויכוח ישן נושן.

רעי ב' פוסק ואומר: “נוח היה לו לאדם שלא נברא, משנברא.”

ורעי א' משיג עליו ואומר: “לאו – שנברא, משלא נברא.”

והדוקטור, זהו אדם בדיח ופיקח, מפשר ואומר: עכשיו שנבראתם, הרי אתם מוכרחים לתת לי ברצון טוב את שקליכם, ולבד שאגמיאכם מרורות לשם ספק, שמא אוכל להבריח מעליכם את המוות."

בין כך הוציא הדוקטור את שעונו מתוך כיסונו והסתכל בו מתוך פזיזות. “חפצים אתם לראות חזיון שאינו רגיל?” פנה אלינו, “בואו עמי לבית-החולים. היום יגרש שם חולה מסוכן את אשתו הצעירה, כדי להצילה מעיגון שמירת-יבם. בנים אין לו, ואחיו עודנו מוטל בעריסה”.

קמנו שלשתנו ויצאנו עמו. בדרך הפסיקתנו תהלוכה של חתונה. נפרדו מעלינו שני רעי. התהלוכה העליזה שטפתם. ואני הלכתי כרוך אחרי הדוקטור, ונכנסתי עמו לבית-החולים.

אדם מוטל במיטה. הרבה אתה צריך להסתכל בו, עד שתכיר מי מונח שם, תינוק או זקן שנתגלח.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.