מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יד מעללי תכביד כבלי]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יַד מַעֲלָלַי תַּכְבִּיד כְּבָלָי

וְרֹעַ פְּעָלַי מֶנִּי וְאֵלָי

מַה תִּשְׁתוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי

הַבְלֵי נְעוּרִים בְּלִבִּי קְשׁוּרִים

וְשֹׁכְנֵי קְבָרִים אֵינָם זְכוּרִים

כְּהֶמְיַת נְבָלָי וְהַבְלֵי הֲבָלַי

וּמֶה לְנִשְׁמָתִי עַל אַדְמָתִי

אַךְ כְּלִמָּתִי כְּפִי אַשְּמָתִי

וְכֵן מַהֲלָלַי לְפִי מַעֲלָלָי

דֹרְשָׁה תַאֲוָה וְנֹטְשָׁה תִקְוָה

הַיּוֹם רָוָה וּמָחָר דָּוָה

וְהַיּוֹם אַחְלַי וּמָחָר אַלֲלָי

הֲלֹא אִם שְׁבִילֵךְ יִישַׁר לְפֹעֲלֵךְ

יְהִי שׂכַר פָּעְלֵךְ כְּיַד הַמֶּלֶךְ

וְאֵין מִשְׁאָלַי לִפְנֵי כֵלָי.

אֶל בֵּיתִי מִתְקָרֶבֶת דֹּם.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

מיומנה של אשת חייל [בטירונות] 11.6.1943

מאת שושנה שרירא (מאמרים ומסות)

האשה מספר שלושים ושנים

מתוך “הבוקר”, 11.6.1943

נדמה לי שלפני אותו הבוקר לא ראיתיה מעודי. אולי ישבה פעם על ידי באוטובוס, מקפיאה את כתפיה וגוחנת קדימה כדי לתפוס פחות מקום. אולי הֵסבה פעם על ספסל בשעות אחר-הצהרים, על הרציף המשתרע לאורך שפת הים, נותנת את עיניהָ במים ואני נותנת את עיני בה. ואולי, אין לדעת, אולי ראינו פעם יחד קומדיה בקולנוע וצחקנו בבת-אחת, בבלי-דעת. ואולי קנתה גם היא כמוני צרור כלניות מידי אשה מוכרת ברחוב, כי גם היא אוהבת לראות את הצרור הקטן והאדום כשהוא נפרד, כניצוץ זעיר, מלהבת הכלניות הגדולה.

אך ראִיָה שבהכרה לא ראיתיה לפני כן מעולם.

באותה שעת בוקר שנכנסתי באקראי לאולם ההמתנה של ה“ועד למען החייל”, כבר מצאתי שם ממתין המון רב של נשים. ולכל אשה מספר. כל אחת מהן לא היתה אלא מספר הממתין לתורו להיכנס פנימה. הנה יושבת אשה כבדת-בשר בגיל העמידה, האשה מספר “52”. הנה מספר “7”, דקה וצנומה. מספר “11” סורגת בשתי מסרגות. מספר “6” כרסה בין שיניה, ומספר “8” גוצה, הנוטה להשמין, המספרת עם מספר “20” הדוּרה, אך ללא כחל או שְרק.

ברובן היו נשים מעדות המזרח ששביסי צבעונין דוהים בראשיהן. אך מן הצד, על ספסל עץ, הסבה אשה צעירה, מספר “32”. ראשה היה מחותל במטפחת משי ירוקה ומתחת למצחה הרם הסתכלו בי עינים בעלות גבינים1 עגולים כמעט, כאילו היוו מעגל סביב העין. לחייה המאורכות היו שזופות-חומות וידיה הנאות נחות על ברכיה, ובין שתי אצבעות היד המספר, מספר “32”.

כיצד נכנסתי עמה בשיחה לא אדע. אך כיוון שפתחנו, הפלגנו בשיחתנו. אחרי-כן יצאנו משם יחדיו, ואז, כנראה, אמרה לי אשת-חייל זו כמעט כמתחטאת:

“אל נא תלגלגי עלי אם אגלה לך, שמאז התגייס… אני כותבת יומן”.

מלה זו בלבד “יומן”, די בה כדי לעורר סקרנות רבה. ומיד את מרגישה שהיית משתוקקת להושיט את ידך וליטול מידי זו את יומנה שלה ולהשקיע בו את עיניך. אך כיצד לומר לה לפתע: הבי לי את יומנך!

ולכן שניתי את טעמי ושאלתי:

“וכי מה את רושמת ביומן שלך?”


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.