מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חלום

מאת: בנימין תמוז

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הבשורה שהגיעתני, כי דירתנו הישנה, היא בית-ילדותי, קיימת ועומדת על תילה, על רהיטיה ועל ריחה וקולותיה, היכתה אותי בתדהמה כל כך, עד שהתעלמתי כליל ממביאת-הבשורה ולא התעכבתי, מבוהל ונבעת, לשאול את עצמי אם אינני חולם.

רצתי, כמעט פרחתי, אל עבר המקום ההוא, שעד עתה הייתי נמנע – מעצמת המועקה על אבדנו – אפילו מלהביט לעברו, כשהייתי חולף על פניו, ממרחק מה, לעתים, לרגל ענייני.

עכשיו שעטתי שמה בחפזון של בורח, אשר מחמת אבדן-עשתונות הוא דוהר אל-מוקד הסכנה, במקום שיהיה אץ בכיוון ההפוך; ככל שיארע לעתים לאנשים המבקשים, בסתר-ליבם, את כליונם בחיק המורא, כאילו בו יבואו על תכלית ערגונותיהם.

הזמן שבו הייתי עומד – זמן קרוש כבצה ודומם כמו קרבת-אסון – נצטמק ונרתע, כפי שמעולם לא עשה למעני עד כה, והדפני אל תוך הדירה הממתינה.

באחת מחדריה היתה נברשת דלוקה משולחת מן התקרה ולאורה ראיתי את החדר כפי שהנחתיו.

כמצופה – או בניגוד גמור למצופה, אחת היא, – היה הכל כפי שהנחתיו אז מאחורי. כמו זה עתה יצאו יושבי המקום את הדירה ומיד ישובו. החדר היה שרוי באותו סדר-נוח, ארעי-תמיד, כשכל חפץ מצוי בהישג ידו של המבקש; לא כאותו סדר שמתקינים לקראת בואם של זרים, שכל-כולו אי-נוחות, העמדת-פנים ורמז לזמן קצוב מאד, שעם סופו על הזר להסתלק כלעומת-שבא.

החדרים האחרים היו שרויים בחשיכה, כבכל מקום שבו בני-אדם חיים; האור הולך אחר החיים ובעקבות היוצא ימש חושך.

העפתי מבטים מהירים, חסרי סבלנות, על סביבותי; עוד אשוב אביט בכל אלה כנפשי-שבעי, מעתה ואילך. עכשיו עלי למהר אל החדרים האחרים. אי-בזה אמצא את אמי, אשר ממנה הגיעתני הבשורה.

עיני תרו אחר המטבח, שהיה ריק, והגיעו אל חדר המיטות של הורי. תחילה היתה המיטה ריקה בעיני, אבל כשאמרתי להוסיף ולשוטט על פני הדירה, הבחנתי כי המיטה הריקה והסתורה איננה ריקה. השתהות-מה על פני המצעים גילתה כי בתוך הגל הלבן נושם גוף קטן וערטילאי. מבין השמיכות קמה תנועה זהירה וידה של אמי נשתלחה בסדין, לגלות את פניה ולהציץ בי.

מן הפגישה הזאת הייתי מתיירא ביותר.

כל כך מוקדם, כל כך בשכבר-הימים מתה עלי אמי, עד שמותה נצטייר בעיני כזניחה, כבגידה מרושעת; פירוש אחר אין הילד יודע למות-אמו בשחר-חייו.

כן יודע הייתי כי אמי אף היא מבינה בדרך זו את פרידתנו, אלא שמסיבות נעלמות ממני לא היה בכוחה – או לא התאמצה די-הצורך – לשים את הפרידה לאל, ולהוותר עמי.

היא שלחה בי מבטה ממעמקי המיטה ופניה, קמוטות-שינה, שיוו לה מראה-זקנים, מראה מסתבר יפה נוכח העת הרבה שחלפה מאז הלכה מאתי.

אבל הבהלה שאחזה בה למראה עמידתי כאן לבשה ארשת של בהלת-ילדים נפחדים והיא מהרה לשוב ולכסות פניה ממני.

ענין זה היה מופרך מיסודו. שכן החיים פוחדים מפני שיבת-המת; אבל מדוע ייבהלו המתים למראה החי הניצב על מקומו?

אף שהמיטה שבה להיות כמו-ריקה, ידעתי עתה כי אמי מוטלת שם, ואפשר שלא תשוב להגיח מתוך מחבואה ואפשר שהדברים יחזרו להיות כפי שהיו, ודהרת-בואי אל הדירה תהיה חסרה לעולמים את שחסרו חיי, את שאיבדה ילדותי ביום מותה.

נצבתי באמצע החדר, לבדי, מצפה להתעורר מחלום. אבל הכתלים לא משו, המראות לא נבלעו תחתם ורק הרצפה כמו חגה-נעה תחת רגלי המועדות.

בנימין תמוז
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של בנימין תמוז
רקע
בנימין תמוז

יצירותיו הנקראות ביותר של בנימין תמוז

  1. הזיקית והזמיר (פרוזה)
  2. אופק (פרוזה)
  3. סבון (פרוזה)
  4. אליקום: טרילוגיה (פרוזה)
  5. תחרות שחיה (פרוזה)

לכל יצירות בנימין תמוז בסוגה פרוזה

לכל יצירות בנימין תמוז

יצירה בהפתעה
רקע

במדרון

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

ברנר חטא. הלך ופירסם ברבים דברי מינות ואפיקורסות נוראים, מעין זה, ששאלת חיינו אינה שאלת הדת היהודית, אלא שאלת מקום עבודה פרודוקטיבית בשביל היהודים מחוסרי ארץ, שפה, תרבות וכד', וכי יכול היהודי להתיחס בחיוב או בשלילה לכל מיני האמונות, להעריץ או לבטל כעפרא דארעא כל מיני מסורות ו“כתבים קדושים” ולהיות יחד עם זה נאמן ומסור לעמו. וכדרכו, לא הלביש את דבריו מחלצות, לא כחל ולא שרק, אלא הגיד את כל אשר עם לבו, דברים עירומים, פשוטים, ברורים, חדים, בלי שום הרכנה לכאן ולכאן.

ברנר חטא. ו“הפועל הצעיר”, שבו הופיעו דברי האפיקורסות, לקה על ידו. הועד האודיסאי הודיע למערכת של “הפועל הצעיר”, כי “באסיפתו ביום י”א טבת, החליט להפסיק מעכשיו את תמיכת העתון “הפועל הצעיר”. הגורם להחלטה זו היה מאמרו של מר יוסף חבר בגליון 3 שנה זו".

זהו החטא וענשוֹ. ברם. הועד האודיסאי אינו רוצה במוֹת הרשע, כי אם בשובו מדרכו וחָיה. ובאותו גזר-דין הניח גם פתח-חרטה. תנאי מפורש, תנאי בני גד ובני ראובן, היתנה הועד את מערכת “הפועל הצעיר”, כי “אם בעתיד תיבחר מערכת חדשה – (כלומר, אם ירחיקו את ברנר ודכוָתיה) – וגם תוכנו ישתנה על ידי זה – (ז"א, שלא יגעו שוב רחמנא לצלן בקדושת הדת והמסורת) – והמערכת החדשה תמצא לנחוץ לפנות אלינו בהצעתה לחדש את תמיכתנו – ישוב הועד לדון בשאלה זו”.

כידוע לא עשה הועד את הדבר הזה מדעת עצמו, אלא נתלה “באילן גדול”; הרי זה סוד גלוי וידוע לכל אחד – ידו של אחד העם היתה כאן באמצע. ראה אחד העם בדברי ברנר מעין הטחה וגידוף כלפי היהדות, נזדרז וכתב לועד של חובבי-ציון – וזה עשה מה שעשה. – את כל הדבר הזה ראוי לציין לזכרון, גם מבחינת “רוח הזמן”, וגם מבחינת “הנפשות הפועלות”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.