מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שפת מזרק

מאת: שלמה אבן גבירול

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׂפַת מִזְרָק מְנַשֶּׁקֶת שְׂפָתִי

כְּשֶׁמֶשׁ זָרְחָה עַל כַּף עֲמִיתִי

בְּמֵימֵי הַגְּפָנִים בָּעֲרָה אֵש

וְתֹאכְלֵנִי וְלֹא תֹאכַל לְסוּתִי

וְעוֹד לֹא רָאֲתָה עַיֵן כְּמַרְאֵה

זְכוּכִית יַעֲשֶׂה אָדָם דְּמוּתִי

אֲשֶׁר בַּלָּט יְדַבֵּר לִי עֲסִיסוֹ:

חֲדַל, טֶרֶם יְבַעֶתְךָ שְׂאֵתִי

וְאֵיכָה תַעֲרֹךְ שֶׁמֶשׁ לְאוֹרִי

וְלִי יִתְרוֹן עֲלֵי שֶׁמֶשׁ כְּצֵאתִי

לְמַעַן כִּי גְוִיָּתָהּ עֲרֻמָּה

וְהַסַּפִּיר וְהַשֹּׁהַם כְּסוּתִי

וְאֵיךְ תַּשְׁוֶה דְבִָרי הַמְּהֻלָּל

לְאִישׁ גָּזַל מְעַט מִתַּאֲוָתִי

שְׁתִינוּהוּ וְהַבָּרָק מְפַזֵּז

לְגָרֵשׁ הַאֲפֵלָה מִנְּוָתִי

יְפַזֵּר בַּעֲדָהּ תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם

וְיָפִיץ בְּאֲפָסֶיהָ שְׁנָתִי

וְיִתְפָּאֵר בְּפַח זָהָב עֲלֵי עָב

תְּלַקֵּט שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב בְּבֵיתִי

וּמֵימֶיהָ כְּמֵי שֶׁלֶג שְׂנִיר אוֹ

כְּמוֹ שִׁירַת שְׁלֹמֹה הַקְּהָתִי.

שלמה אבן גבירול
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלמה אבן גבירול
יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים XXXXV

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

ובכן – finite la comedia!

ובכל היקר, ובכל הקדוש לכם משביע אני אתכם, חביבי, שלא תחשבו, שנתכוונתי כלפי הקונגרס התשיעי. אף-על-פי שאם מותר לומר את האמת, היה בקונגרס זה הרבה, הרבה מאותו החומר המשובח, שממנו קומידיות נבראות… ביחוד מצוין היה הסוף, – ממש סוף אנקדוטי. הוא מזכירני אותו החתן המפורסם, שלא רצה לומר תחת החופה את המלה “לי”. באמת היה הדבר סוד גלוי והכל ידעו בעיירה, שהשדוך לא מצא חן בעיניו מלכתחלה, אלא שמפני כבוד הבריות ומפני דרכי שלום הסכים בעל-כרחו ונתפשר עם המחותנים בדבר מזונות, נדוניא ושאר ה“מכשירים”. למראית-עין היה הכל מוכן לסעודה ולחופה: המחותנים היו כולם לבושים בגדי שבת ויום-טוב, “כלי-הזמר” מנגנים, השושבינים מובילים את החתן-כלה תחת החופה הפרושה. הרב המסדר את הקדושין מתחיל לומר בקול רם את הנוסח הידוע והחתן חוזר אחריו מלה במלה: “הרי” – “הרי”, “את” – “את”, “מקודשת” – “מקודשת”, “לי”… אומר המסדר – והחתן שותק. “נו” – אומר הרב – והחתן שותק. “נו, נו” – והוא שותק. “לי” – העירו אותו השושבינים – והוא שותק. “לי” – קרא אבי הכלה בקול. – אי אפשר ב“לי” – אומר אז החתן. – אמרו אתם “לי”, אני לא אומר… – היתכן, גזלן, בשעה האחרונה, ברגע האחרון, שחוק לבריות, והיכן היית קודם, מפני-מה לא הודעת קודם? – ועוד ועוד בסגנון הזה. אבל לכו ודברו אל העצים ואל האבנים, – הוא באחת: “לי” לא יאמר. וכך הוה – שלא אמר.

ומה היה אחר-כך?

בזה שונות הגרסאות. גרסא אחת אומרת, שהמחותנים חטפו בחור מן הבא בידם, שנאות לומר “לי”, ודחפוהו אל תחת החופה – ואמר, והמחותנים יצאו במחול לקראתו ו“כלי-הזמר” נגנו והשמחה לא נשבתה… ויש גורסים גרסא אחרת גרועה מזו: “בטלה הכלה וחזרה הבתולה” – ובטל השדוך.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.