מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חידות במילות יחידות

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חִידוֹת בְּמִלּוֹת יְחִידוֹת / י"ל גורדון

א

שִּשָּה פְנִים לִי שׁוֹנִים מִכָּל עֵבֶר,

פֹּה מָעוֹן אֲנִי לִבְהֵמָה וָגֵבֶר,

וּפֹה אָשׁמִיעַ קוֹל קוֹרֵא בַּכֹּח,

וּפֹה גַּם כַּכֱּלֶב אוּכַל לִנְבֹּחַ.

לִפְעֲמִים דַּם אָדַם אַזִיל כַּפֶּלֶג

וּבְלִי מִשְׁפָּט לָמוֹ מַטְבֵּחַ אָכִינָה.

וכְרֶגַע אָדִיחַ דָּמִי בַּשֶׁלֶג

אָז אֵהָפֵךְ וּכְלִבְנַת צֶמֶר אַלְבִּינָה

ב

גַּם פָּנַי שַשֶת עַל כָּל צַד ישְׁתַּנּוּ;

כְּאוֹפָן תּוֹך אוֹפָן יַחַד הוּכַנּוּ;

בִּי יִמְצָא הֱאָדָם מַרְגוֹעַ לְנֶצַח

מַעֲמַל הַחַיִים, מֵרֹגֶז וָרֶצַח.

עֵת אַעֲלֶה כָּאֹר אָז אֶתְאַזַּר חַיִל

וַאֲגַלֶּה כָּל נִסְתָּר וַאֲגָרֵשׁ לַיִל,

אָז גַּם חַי הִנֵּני וּמַאֲכָלִי עֵשׂב.

לִפְעָמִים אֲלְעיטָה לַשׁוֹר לַכֶּשֶׂב,

לִפעָמים אֲבַלֶּה כֹּל עֵץ וַעֲצָמוֹת

גַּם שֵׁם רָשָׁע אַכחִיד מַעַל אָדָמוֹת.

פֹּה בִּלְבַב אִישׁ עְמֹק פָּנַי אַסְתִּירָה,

אָז אֶתְרָאֶה פָנִים, אֵשְׁפֹּךְ דָּם כַּמָּיִם;

וּפֹה אֵצֵא אוֹר וּכְרֶגַע אַַזְהִירָה,

אָעוּף בִּיעָף עַד לִקְצוֹת הַשָׁמָיִם.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

הש"ד אשם בכל, או: סוד ההצלחה של בגין

מאת חגי אשד (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

אומרים כי מנחם בגין ומקורביו האמיתיים מימי האצ“ל נוהגים לכנות בינם לבין עצמם את ראשי המערך בכינוי “ש”דים”. לא להיבהל. זו בסך הכל צורה אחרת של הכינוי שהיה בשימוש בפירסומים הפנימיים של האצ“ל לציון שמה של ה”הגנה" – ש“ד. (את עצמו כינה האצ“ל בשם “המעמד”, את הלח”י – “הפלג” ואת ה“הגנה” – ש"ד). לא היה פירוש רשמי לראשי התיבות האלה, הסבר שניתן בעל פה היה שהכוונה היא, סליחה על הביטוי, ל”שמאל דראק" (באלף סגולה).

הבקיאים בנושא יודעים לספר, כי מקור הגנאי הזה היה בהתייחסות לשבעה עשר מפקדים של “ההגנה הלאומית”, שהתפלגו מה“הגנה” בתחילת שנות השלושים ואחר-כך חזרו בהם ושוב אל שורות ה“הגנה”, לפני שה“ההגנה הלאומית” הפכה סופית לארגון נפרד בשם “הארגון הצבאי הלאומי” (אצ"ל). אלה זכו בפי חבריהם לכינוי “שבעה עשר דראֶקֶס”. כינוי הגנאי הזה הפך במשך הזמן לכינוי רשמי (פנימי) של האצ“ל ביחס ל”הגנה" ולראשיה ולכל מפלגות השמאל ביישוב דאז. כזה היה הכינוי וזה היה היחס הנפשי העמוק והאמיתי אל השמאל מאז ועד היום.

הש“ד של היום, מיותר לומר, הוא המערך, הקיבוצים, ההסתדרות, “סולל בונה”, וכמובן שמעון פרס (“פרס הוא הרס”, לפי סיסמת הליכוד). לאחרונה ­ במקצת גם יצחק רבין, מאז שהתפייס עם “פרס- הרס”. בקיצור, כל אלה שהם אבות הטומאה המוקצים מחמת מיאוס – מנגנון, שחיתות, פרוטקציה, “שנור”. זה מה שהיה. וזה הוא הש”ד עד היום.

הש“ד אשם בכל. בכך אין ספק. הש”ד אשם שאין מקלטים מודרניים ומרווחים בקרית-שמונה ושהוא לא מנקה אותם במקום התושבים. לא צה“ל קבע את גודל המקלטים. לא יכול להיות. הש”ד בנה את המקלטים הישנים, כנראה בכוונה שיהיה צפוף ומצחין. הש“ד אשם שהמחבלים ממשיכים לירות קטיושות על קרית-שמונה. עובדה שמי שספג עלבונות והאשמות על כך היה יצחק רבין, כשמיהר לבקר בקרית-שמונה. לא השר דוד לוי שבא אחריו, ומובן שלא מנחם בגין. מה פתאום להאשים אותם במשהו? הם ש”ד, חס וחלילה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.