מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אברהם אבן שושן מחבר המלון הנודע

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את אברהם אבן שושן פגשתי בשנת 1935 בלונדון כאשר קבל מלגה ממשרד החינוך יחד עם מורה שני איש המבד"ל אברהם מלמד להשתלמות באינסטיטוט לחינוך באוניברסיטת לונדון שגם אני למדתי בו לאחר מכן כמקצוע משנה לספרות, פסיכולוגיה-חינוכית. גרנו בפנסיון פרטי של אשה יהודיה ברובע סטמפורד-היל שהיה מאוכלס בהרבה יהודים אולם רובע שסבל מבריונים גויים שהפגינו שם הפגנות אהדה לנאצים הגרמנים וצעקו לנו ברחוב ג’ו! כמלת גנאי. גם מוסלי מנהיגם היה עורך ברובע מפגני אהדה לאנטישמים הגרמנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. ובעת אשר בפולין הכריזו על ספסלים מיוחדים שנועדו לסטודנטים יהודים באוניברסיטאות פולין, ואנו הפגנו נגד יהודים וגויים. אלה היו נצוצות ראשונים לאנטישמיות תוססת באנגליה שעלתה על פני השטח. גרנו בפנסיון פרטי קטן של אשה יהודיה שהגיעה לאנגליה ממזרח אירופה ועדיין דברה אנגלית משובשת מאד טבולה במלים באידיש.

אבן שושן ומלמד התגוררו בחדר אחד. אני קבלתי חדרון קטן לעצמי שלא היתה בו אש מבוערת פתוחה מגזרי עץ, טבולים בניירות עתונים לחים מנפט. כשאברהם מלמד היה נכנס לחדרי לשאול משהו היה עוצר בכף רגלו את דלתי שלא תסגר מפני אסור יחוד עם אשה. שניהם כבר היו גברים נשואים בעלי משפחות, מבוגרים בהרבה מאתנו בני השמונה עשרה שרק הגענו ללמודים באוניברסיטת לונדון. בבית סמוך בארוח דומה התגוררו שני סטודנטים ארץ-ישראליים, האחד מי שהיה אחר כך פרופסור יוסף נדבה בעל קתדרה לציונות באוניברסיטת חיפה אז עתונאי וסטודנט למשפטים ועורך-הדין מקס קריצמן שהתפרסם לאחר מכן כסנגורם של אנשי מחתרת מלח“י ואצ”ל.

עם הכרות ראשונה עם אבן שושן התרשמתי מפקחותו, מחכמתו, מההומור היבש שלו ומגמישותו האינטלקטואלית.

לאחר מכן, אחר שלשה חדשים נפרדו דרכינו אני עברתי לרובע פינסבורי-פארק ולאחר מכן לצפון מערב העיר לרובע קריקלווד, שבו התגוררו יהודים אמידים שנטשו את דרום לונדון, את וויטצפל, והשכירו חדר אחד או שניים לסטודנט זר או מקומי יחד עם ארוחות, בגלל גדלו של הקוטג' מרובה החדרים ומתוך סקרנות לחיי חברה וענין בזרים שגלתה בעלת-הבית המשועממת. לפרקים גם מטעמים ציוניים שגילה סב המשפחה לארץ-ישראל ואפילו הקדיש אחד מחדרי הבית לסמלי הציונות שלשם הותר להכנס רק לסטודנט מארץ ישראל.

משכן קודש זה הפתיע את כולנו. אברהם אבן שושן אמר כי אלה הם גלויי הדת החילונית החדשה של השקפה ציונית בגלות הנאורה.

שני המורים המבוגרים חזרו הרבה לפנינו ארצה והתגוררו בירושלים.

לאחר שנים פגשתי את אבן שושן בישיבת וועדת שיפוט ספרותית באגודת-הסופרים בתל אביב. היה זה יום ששי בבוקר ואבן שושן החזיק בידיו את מוספי הספרות של העתונות בארץ שאז עדיין היו מרובים “הארץ” “דבר” “הבוקר” “חרות” “על-המשמר” “הצופה” ושני עתוני הערב “ידיעות-אחרונות” ו“מעריב”. הוא התמרמר מאד ובקול רם על טיב השירה החדשה שקרא בהם ואמר: אינני מבין שום דבר בשירה זו ואולי אין בכלל מה להבין, אולי הדברים אינם ראויים לא לפרסום ולא לקריאה. הכל נבוכו כי הכותבים היו כמובן מוכרים לנו מהכרות אישית.

ועוד פעם אחת שמעתי ממנו. שלחתי לו את ספרי השלישי “שערי עזה” רומן שיצא בשנת 60 בעם-עובד וזכה בפרס אוסישקין. לאחר ימים מספר קבלתי ממנו מכתב האומר בין השאר: “הספר הגיע בדיוק כאשר צטטתי משפטים מספרייך במילוני. איזה צרוף מקרים מענין”. כך נודע לי מפי המחבר עצמו שאני מופיעה במילונו החשוב וכמובן הייתי גאה בזאת מאד. כאשר ילדי ונכדי גילו צטוטים אלה נפעמו מאד וטלפנו אלי לידעני שאמנם כך הוא הדבר.

מלבד מפעלו המונומנטלי היה אבן שושן דמות רבת פנים, חכמה ומשכילה ומדובבת את סביבתו הקרובה והרחוקה. לאחרונה התבשרנו שבתו יוספה עיבדה סיפור יהודי קלסי מן הגלות למחזה חדש המוצע היום בארץ בשם “הבתולה מלודמיר”. זכות אבות בוודאי עומדת לה וגם הוא היה בוודאי רווה נחת לדעת כי הבת בחרה בדרך זו ובמכמני התרבות היהודית לבטוי מאוויה הרוחניים.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מתוך כעס

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

היא אינה מתגאה כלל על שכנותיה כמה שהיא ידענית ומלומדת אחת בין כולן, ושבכל שבתות השנה הן באות אליה לשמוע מפיה “מלה יהודית.” אדרבה, יש שהיא מקנאה בהן, שהן חשוכות ואין יודעות כלום.

“יוסיף דעת יוסיף מכאוב,” לא כתב שלמה המלך אלא בשבילה.

והיא אינה מתביישת כלל, כשמלגלג עליה אליקים חלץ, אחד מאנשי-שלומו של בעלה ומבקר תמיד בביתה, וקורא עליה “חצי-זכר.” אדרבה, היא מעמידה אז פנים צוחקות – וזהו אולי מקרה יחידי לה להראות פנים צוחקות לגבר – ואומרת לעצמה: “דיו שהוא לפחות מודה במקצת.”

והיא אינה מצטערת כלל במה שבעלה הוא הדיוט גמור לגביה, ויותר מחסידותו ההדיוטית אין בו כלום. אדרבה, קשה לה לצייר לעצמה, איך היתה יכולה לדור בכפיפה אחת עם גבר, שהוא יותר בר-מעלה ויותר מלומד ממנה.

היא מכבדת מאד את שלמה המלך, וכמדומה לה שהיא ממצה את עומק הרעיון שבדבר, אבל אינה יכולה לסלוח לו את הפסוק “ואשה בכל אלה לא מצאתי.” והיא משערת, שהוא אמר את הדברים הללו אחר שנשא את בת פרעה.

היא חרדה על דת ומחבבת את חכמי ישראל; אך טינה יש בלבה עליהם, שעמדו ואמרו “אשה, מעשה ידיה לבעלה.”

כל מה שיש בידה לעשות לעצמה, היא עושה. מקדשת על היין בלילי שבתות, נוטלת ידים לסעודה, מתפללת שלוש פעמים ביום, כגבר גמור.

אבל סוף-כל-סוף, כשמגיעים לילי פסח, היא מכינה הכול, אפילו את הקערה היא מסדרת והוא עורך את הסדר.

בכל שבתות השנה אחר סעודת שחרית היא בוחנת את בניה על כל מה שלמדו בימות השבוע; אבל את “ארבע הקושיות” הם שואלים מאת אבא.

תענוג גדול היא חשה, כשהוא שואל אותה לפעמים על חשבון “ז' שלמים” אם יש לו עוד שהות לקדש את הלבנה, מפני שהוא אינו בקי כל-כך בדבר. אבל צער היא מרגשת, כשאחר חשבונה המדוייק, היא מוותרת לו את הדבר, והוא יוצא ורוקד כנגד הלבנה, וחוזר אל ביתו, ומברך אותה בחודש טוב, והיא צריכה רק לענות אמן.

יש שבערב שבת, כשהיא פוסקת בבישול ואפיה, היא נזכרת פתאום במספר הזעום של המצוות שהוקצו לאשה ובאיכותן הדלה, ואז היא באה לכלל כעס, ומתוך כעסה היא שוכבת על מיטתה, מתחלה, ופוקדת עליו שיפריש היום חלה במקומה. והיא מסתכלת בו מרחוק, כשהוא מטפל בעיסה, וצוחקת בחשאי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.