רקע
שושנה שרירא
אראלה אור (שניאורסון)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: לא ראה אור

אראלה אור היתה משוררת צנועה שהספיקה בימי חייה הקצרים להוציא ספר שירים וספר ביאוגרפי על אביה מחברי טרומפלדור ועלילותיו. היא היתה אשתו השלישית של המספר יהושע בר-יוסף. הוא שהביאה אל ביתי בתל-אביב לפני שנשאה לאשה. בת חדרה, הציגה. משוררת ביצותיה, חלליה, קרבנותיה וגן עדנה של חדרה.

לאחר שנשאה לאשה התגוררנו בבתי קיץ שלנו בקריית הציירים בצפת בית מול בית.

אראלה החוֹלנית (חולת לב), שהיתה אשה גרושה עם בת ענת, באה לדור בבית אישה השני יהושע בר-יוסף בשנים האחרונות לחייה. מפאת מחלתה התנהלה בקשי רב ברגל על מדרגות, עליות, ירידות העיר צפת ואמרה לא פעם: “זה לא בשבילי.” בכל זאת רכשה את ביתה בצפת מידי עמידר ושפצה ובנתה אותו מחדש. רהטה אותו ושוותה לו מראה מדורים חדיש ונוח עם חדר עבודה מרווח לסופר.

לא פעם היתה קופצת אלינו מביתה בשעות הבוקר, יושבת אצלנו על ספה ומספרת. רק על עצמה ולא על ביתה. מעט מאד על סבלותיה ותלאותיה בנשואיה. על אבי בתה היפה (שתיהן היו יפות, אראלה יופי שחום ובתה יופי בלונדי בהיר). בעקר היתה מספרת באהבת חייה, חדרה.

שעות היתה מספרת על החורשה הסובבת את בית אביה בחדרה ועל הצפרים המקננות בעצי חורשה זו. הצפרים שהיתה מפרטת במראיהן, בציוציהן, בקולן, בתנועותיהן בדדודן והופכת את עיר הולדתה למקום של פלאים וכשוף.

מעולם לא פגשתי אדם נלהב ואחוז פליאה זו לגבי המקום שראה בו אור עולם.

זה היה פן אחד. ואילו לאיזה צורך שני שלא יכלה לעמוד בפניו הרבתה לספר בתלאות מתישביה המעונים מקדחת של ראשוני חדרה תושבי החאן. הם וילדיהם אשר מתו בקדחת מבלי יכולת כמעט להתגונן מפניה. שעות מרובות היתה משיחה בחאן בחדרה. בתי ובתה, הילדות בנות העשר הקשיבו לאיזו סאגה נוראה על הביצות והקדחת הצהובה וחוזר החינין, והמוות אשר קנן תדיר במושבה. כאשר פתחה בשיחה זו אי אפשר היה להפסיקה.

במסעה האחרון מצפת לחיפה נסעה עמנו במונית. היא ירדה בחיפה והיתה צריכה כעבור יום להגיע לתל-אביב להבדק אצל רופא שהמלצנו עליו כמומחה למחלות לב. היא לא הגיעה. אביה טלפן אלינו בערב ואמר שהיא לא תבוא כי אושפזה בבית חולים בחיפה.

יהושע ישב ליד מטתה בבית החולים. כתבתי אליו והוא השיב לי כי מצבה לאחר יאוש. ואמנם מתה בדמי ימיה.

אינני יודעת אם הספיקה לכתוב שירים או שירים בפרוזה על מקהלת הצפרים אשר בחורשה בחדרה. אנו היחידים זכינו לשמוע על כך בביתנו בצפת וחזון צפרים זה נשאר בזכרוננו.

היא ליוותה בספוריה את כל חללי חדרה, הגדולים והזקנים הנשים והעוללים אל קברם שנכרה להם כה מוקדם בחייהם והשכילה להעביר את עצבון ההולכים בדמי ימיהם אל צפורי השיר שחזונן נעלם אף הוא. היא עצמה חזרה אל אדמת חדרה בדמי ימיה. אני מקווה שצפורי חדרה, הדורות החדשים, מנעימים לה שם באדמה אשר רגביה כה מתקו לה. היא שלא מתה מקדחת אלא מכליון “הלב השווה”.

אולי הצפרים של רספיגי ידמו לה במנגינתן המופלאה כי היא שהוציאה מוניטין לפרי חדרה.

המלצות קוראים
תגיות