רקע
שושנה שרירא
ב. מרדכי (מרדכי ברתנא)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: לא ראה אור

את המשורר ב. מרדכי פגשתי בחורשת בית ההבראה של “ארזה”. התאכסנתי אז בבית הבראה פרטי במוצא עילית והייתי מטיילת בגינות וחורשת “ארזה”. הוא הציג עצמו כמורה בישוב קטן “גן יבנה” וכמשורר מתחיל. שנינו הכרנו זה את זה מ“גליונות” של י. למדן.

חיבתו של ב. מרדכי לבני אדם ויחסו האנושי נתגלו מיד עם פגישה ראשונה. כבר הוא ידע לעודדני במעשי ובכתיבתי הספרותי. לומר לי מלים של ישר כוח ושל בקורת כאחד. אולם יותר עדוד מאשר בקורת. ויותר אהדה מאשר סניטה.

כשבאנו קבוצת סופרים לקיבוץ הדתי “יבנה” לערב ספרותי שהשתתפו בו קבוצת סופרים כל אחד בקריאה מיצירותיו, התעכבנו ב“גן-יבנה” מושב שב. מרדכי היה בו מורה. יחד עמו נסענו אל הקיבוץ לאותו ערב ספרותי. הוא קבלנו כמארח והיה שמח בנו שמחה יתרה.

מאז הייתי שומעת לא פעם לקחו ביהדות בתורת היהדות ולמן ספרו “גן העדן האבוד” ועד כל-כתבי שלו בשירה שהוציא באחרונה, היינו שומעים השקפת עולם שלו ביהדות, יעודיה ומגמתה בעבר בהווה ובעתיד. לא פעם שמענו מפיו תאוריות שלו על חמשים ממלכות ישראל שהתקיימו בין חורבת בית שני ועד להקמת מדינת ישראל בימי. שמלבד מדינת הכוזרים היו עוד ארבעים ותשע מדינות שכאלה.

בשבתנו שבע עשרה שנה בצפת, אני וביתי בבית נטוש בקרית הציירים ואילו הוא בדירת שכון בעיר הדרומית היינו נפגשים הרבה בחצר הצפתית הגדולה והפתוחה ושומעים מפיו קנאותו לשטחים וכל ישובי הגדה, ענתות, שכם ושילה שאין חלילה לנטשם לדעתו אלא להכלילם במדינת ישראל לאלתר.

הוא שהיה מחתים את הכל על עצומות למען החלת החוק הישראלי על הגדה ורצועת עזה.

הוא שהיה רואה בכל לשון נכרית תולדה של העברית במלים בודדות ואם בבטויים ואידיאומים. הוא אף שזכה שהיא בנו משורר עברי בזכות עצמו וחוקר ספרות אקדמי ומבקר. לא היה גבול לשמחתו בצאת ספר השירה של בנו לאור. כי ראה בו לא רק ממשיך אלא יוצר עצמאי ומקורי בזכות עצמו.

התנ"ך והשואה הם מעגלי חייו השיריים של ב. מרדכי. מאז נודע על השואה בה נספה אביו והוא חשש שנספו אף אחיו ואחותו, אף כי לאחר מכן זכה ואחיו ואחותו הנצולים עלו ארצה וישבו כאן האחות ברמלה העיר והאח בקיבוץ בגליל והקימו משפחות, בא אלי ואמר: “נשארתי ערום ועריה. לא אב לא אח ולא אחות”. באנושיותו הדובקת בחמימות בבני האדם הציע לי שאהיה לאחותו והוא לאחי, שלי אין אח ולו אין מאומה. הסכמתי. אינני יודעת אם הוא עדיין זוכר זאת. מאז ראיתי בו אחי עצמי ובשרי.

השואה וכל מוראותיה ותקומת ישראל והתימאטיקה התנ“כית וכל מרחביה היו מאז לצירי שיריו והגותו הפילוסופית הפיוטית. הדורות הבאים אולי יזדקקו לדברי ולהגותי. היה רגיל לומר. עם ההווה ועם בני אדם שבהווה לא היתה לו הידברות רגשית. אף כי היה מאז ומתמיד איש רעים, עם סופרים, ציירים פסלים ובעיקר משוררים. היותו איש רעים ואי הבנת הגותו הפיוטית לא הפריעו זו לזו. שרשיו העמוקים ביהדות כאילו הרחיקוהו משאונו והמונו של הזמן הזה. ואף כי ארח לחברה לאנשי פוליטיקה מחוגי הליכוד וראה בעלית בגין לשלטון תקווה גדולה, רחק משאונה והמונה של פוליטיקה של ממש. רק עם ידידו שמואל כ”ץ, שר ההסברה הראשון של בגין בארה"ב, שהיה בעל הוצאת ספרים והוציא לו את ספריו וכתביו היה לו לפרקים שיג ושיח פוליטי.

נזדמנו פעם בביתו לתה אל אחר הצהרים עם שמואל כ"ץ והגישות השונות למדיניות שאז עוד היה רבין בשלטון לא סייעו בידי הנאספים להרגיש בנועם ובהבנת הזולת.

אולם פוליטיקה לחוד ואהבת האנושות לחוד. כי בהיות ב. מרדכי למפקח על בתי הספר מאז פרש מן ההוראה מטעמי בריאות הגרון סייע לא בידי מורה אחד או אחת למצוא מקומו בהוראה ובבית הספר המתאים.

המלצות קוראים
תגיות