מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מניה ביאליק

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את מניה ביאליק הכרתי כשם שהיכרתי את אישה עוד בילדותי. הייתי באה לביתם עם הורי בקטנותי והייתי פוגשת בהם במסיבות רֵעים בבתי ידידינו. כיוון שהיתה חשוכת בנים היתה נוטה חסד לנו, לילדי ידידיה.

אבל עמה לא נקשר כמובן אותו הקשר שקשר אישה עם הרבים בשיחה אחת של רֵעים.

כעבור שנים, לאחר שכבר נתאלמנה פגשתיה ב“בית דניאל” בזכרון יעקב. הגעתי אותו יום שלישי יגעה מעט מן הדרך. והיא מיד הכירתני והקבילתני בלבביות יתרה ואמרה לי:

“היום אני לוקחת אותך עמי לחתונה מענינת במושבה”. היא עדיין קראה למקום מושבה. “משפחה וותיקת המקום וממיסדיה משיאה היום בת ויגיעו ערביים ויהודים מכל הסביבה ומכל הארץ”

הייתי עייפה ולא היתה לי נטיה יתרה להלוות אליה. אולם לא העזתי לסרב ובחמש אחר הצהריים, אחר מנוחה כל שהיא, נאלצתי ללבוש “מחלצות” ולהלוות אליה. היא כבר ציפתה לי בקוצר רוח. הייתי נרגשת מעט מיחסה המשפחתי אלי, כאילו צץ בי משהו מימי עלומיה, מימי שבתה עם אישה בביתה היפה וברחובה הנאה; לפני שמסרה הבית לעיריה ועברה לשבת עם אביה בדירה שכורה. אני הזכרתי לה את ימי תפארתה אז.

אצלה הרי ראיתי בפעם ראשונה בילדותי בית דו קומתי וטרקלין שיש בו עמודי “שש” כלומר מקושטים באריחי קרמיקה וציורים. ומרת ביאליק נראתה לי כאחת שגלתה מארמונות וממלוכה.

החתונה נערכה ברחוב הראשי, בבית וותיקים ובחצרו ואנו הלכנו שמה כמובן ברגל.

היא היתה נרגשת כילדה קטנה. והרעיפה התרגשותה עלי. אני התרגשתי פחות ראשית משום שלא הכרתי את המשפחה המשיאה את בתה. שנית צפיתי כבר אז לפחות לאכזוטיקה מזרחית, כי אמרה לי שהמשפחה מזמינה את ידידיה המשפחות הערביות מן הסביבה שעמהן באה תדיר במגע.

ואמנם מצאנו את גן החצר מלא קהל חוגגים מגוון למדי מכל סוגי החברה, המעוטים, וותיקים וחדשים מקרוב באו, בני מושבות וערים.

מאניה התרגשה כילדה קטנה. “אה, כמה היה הוא חיים נחמן נהנה ממאורע כזה. קהל חוגגים מכל החוגים והעממים היושבים בארץ משתתף בו”.

בניגוד לכל שטפלו עליו מרכילים ובעלי לשון הרע סברה מאניה אחרת.

וכשיצאו בריקוד הדבקה צעירי השכנים מן הכפר הערבי הסמוך פאראדיס לאחר החופה, פקחה עינים קרועות לרווחה ואמרה לי:

“טוב שבאנו. ידעתי שכאן תהיה חתונה מיוחדת במינה”.

בעלי השמחה שמחו מאד לבואה של מאניה, שכן בקשו כנראה לקשט שמחתם גם באלמנתו של המשורר הלאומי כאילו היא כאן ואף רוחו עמה כאן.

מאניה הצנועה והמהלכת בשוליים הבינה שאין לאל ידה למלא מקומו שלו. והיא נשתדלה להצניע את עצמה. אולם המארחים עמדו על רצונם לראותה במקום של כבוד ליד השולחן המרכזי וטרחו עליה טרחה יתרה. העובדה שנזדמנה לזכרון-יעקב לבית-דניאל דווקא ביום כלולות בתם היתה בעיניהם בבחינת פלא פלאים כשלעצמו.

כשחזרנו לעת ערב מאוחרת הולכות בדרך העפר בחזרה לבית ההבראה, היתה מאניה נרגשת כילדה בראותה חתונה ראשונה בחייה. כאילו חתנה היא עצמה בת שלא היתה לה. היא הרעיפה עלי תשומת לב כה רבה ואמהית עד כי נבוכותי. האמנם היא כה מיטיבה לזכרני בילדותי כשהייתי באה עם הורי לביתה וכשראתה אותי בבתי ידידים וחברים?

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

במדרון

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

ברנר חטא. הלך ופירסם ברבים דברי מינות ואפיקורסות נוראים, מעין זה, ששאלת חיינו אינה שאלת הדת היהודית, אלא שאלת מקום עבודה פרודוקטיבית בשביל היהודים מחוסרי ארץ, שפה, תרבות וכד', וכי יכול היהודי להתיחס בחיוב או בשלילה לכל מיני האמונות, להעריץ או לבטל כעפרא דארעא כל מיני מסורות ו“כתבים קדושים” ולהיות יחד עם זה נאמן ומסור לעמו. וכדרכו, לא הלביש את דבריו מחלצות, לא כחל ולא שרק, אלא הגיד את כל אשר עם לבו, דברים עירומים, פשוטים, ברורים, חדים, בלי שום הרכנה לכאן ולכאן.

ברנר חטא. ו“הפועל הצעיר”, שבו הופיעו דברי האפיקורסות, לקה על ידו. הועד האודיסאי הודיע למערכת של “הפועל הצעיר”, כי “באסיפתו ביום י”א טבת, החליט להפסיק מעכשיו את תמיכת העתון “הפועל הצעיר”. הגורם להחלטה זו היה מאמרו של מר יוסף חבר בגליון 3 שנה זו".

זהו החטא וענשוֹ. ברם. הועד האודיסאי אינו רוצה במוֹת הרשע, כי אם בשובו מדרכו וחָיה. ובאותו גזר-דין הניח גם פתח-חרטה. תנאי מפורש, תנאי בני גד ובני ראובן, היתנה הועד את מערכת “הפועל הצעיר”, כי “אם בעתיד תיבחר מערכת חדשה – (כלומר, אם ירחיקו את ברנר ודכוָתיה) – וגם תוכנו ישתנה על ידי זה – (ז"א, שלא יגעו שוב רחמנא לצלן בקדושת הדת והמסורת) – והמערכת החדשה תמצא לנחוץ לפנות אלינו בהצעתה לחדש את תמיכתנו – ישוב הועד לדון בשאלה זו”.

כידוע לא עשה הועד את הדבר הזה מדעת עצמו, אלא נתלה “באילן גדול”; הרי זה סוד גלוי וידוע לכל אחד – ידו של אחד העם היתה כאן באמצע. ראה אחד העם בדברי ברנר מעין הטחה וגידוף כלפי היהדות, נזדרז וכתב לועד של חובבי-ציון – וזה עשה מה שעשה. – את כל הדבר הזה ראוי לציין לזכרון, גם מבחינת “רוח הזמן”, וגם מבחינת “הנפשות הפועלות”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.