מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אשר ביילין

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את אשר ביילין פגשתי באניה האיטלקית “ירושלים” על גלי הים התיכון, בדרכנו לטריאסט ומשם ברכבת ובאניה שניה לאנגליה.

לא עברה שעה מרובה וישבנו על מכסה האניה, אני כבת י"ח ואילו הוא כבר איש במיטב שנותיו, שנות העמידה, והוא מספר לי כי הוא סופר וכותב סיפורים על אוקראינה ועל ימי הפרעות ברוסיה. וכי חי שנים באנגליה ואף כעת הוא נוסע שמה.

להיטותו לספר בסיפוריו היתה תמוהה בעיני. אבל אף אני כבר כתבתי אז בסתר שירים ונובלטות קצרות ומצאתי ענין בסיפורים על סיפוריו.

לימים כשקראתי את הפיליטונים מלאי ההומור שלו בעתונות הישראלית נזכרתי באיש הזה שכה רב צחוקו וכה רבה רצינותו בעסקו בסיפוריו שלו.

הוא הרבה לשוחח בימי הפרעות ברוסיה ובאוקראינה. וכיוון שהיו לי זכרונות ראשית ילדות מפרעות דומות באותם המקומות האזנתי לו במשנה ענין. אבל לעשות מזה סיפורים, חשבתי, ענין אחר לגמרי.

היה מציג עצמו כסופר, לעיני כל נוסעי האניה. מספר על קובץ סיפוריו ועל כתיבתו באידיש ובעברית.

על אף ההזדקנות המוקדמת במקצת שכבר ניכרה בדמותו הפריכה, השקופה כמעט היתה רעננות רוסית אוקראינית תמימה ושובבה שופעת ממנו. על אף החשיבות שנהג בעצמו כאל מחבר סיפורים וכאל סופר, היושב בלונדון ובארץ-ישראל כאחד, נהג ליצנות בכל ואף בעצמו.

כביכול רואה משוגות אחרים ומשוגות עצמו. והכל בבחינת משוגות בעולם כולו.

כשראיתיו לאחר מכן בארץ עדיין היה מהלך תדיר במעיל הגשם החום בהיר כאילו הוא עדיין מצוי בלונדון הגשומה והסגרירית. אלא שכאן נשל מעליו עול אוקראינה והפוגרומים ומחנות הפורעים וכל אותה תלאה ופתח עידן חדש של פיליטונים עתונאיים הצוחקים על עולמנו האמנותי, התיאטרוני הבוהמי הארץ-ישראלי הפוליטי כולו.

עוד לפני שאלתרמן הצליף בפיליטוניו ב“הארץ” הצליף הוא בפיליטוניו הגדולים בעולמנו הדחוס לטהרנו ולנקותנו ולנערנו מאבק. באותם הימים היה פיליטון צלפני נדיר והוא נדיר גם בימינו. בימינו כותבים מאמר מוחץ ופוליטי נגד. ואילו אז היו הפיליטונים מטהרים את האווירה במשב דק, בזרזוף קל, ברמיזות חינניות ובעקיצות דקיקות.

קשה היה לי לקשר בין הסופר על הפרעות ברוסיה לבין הפיליטוניסטן הדק והחריף. זה שהתיחס אל עצמו בחשיבות יתרה וזה שצוחק עלינו ועל עצמו.

יתכן שכבר נותק אז במקצת מסיפוריו שלו עצמו והתרכז בציבור, בארץ, בישוב כולו, בכאן ולא בשם, שמאחרי גבו. הסתלקותו מגולת רוסיה ואנגליה והשתקעותו בארץ החזירו לו את ההומור השופע והנדיר שרק בו ובכוחו יכול היה לתת משהו למקומו שלו.

כאמור, קשה לקשר בין אותם סיפורים לבין אותם פיליטונים. אבל וודאי שלאמנים שתי פנים, שתיים לאותו אדם. הבוכה והצוחק. ביחוד כשהוא היה חברו הקרוב של ברנר.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

פרח תכלת

מאת ראובן ברינין (פרוזה)

היא היתה ילדה קטנה, ואני ילד קטן. שכנים היינו. יחד שלחנו אניותינו במי מדמנה, יחד קבצנו פזורי חלומותינו הבהירים ויחד ארגנו חוט-הילדות השני ביריעת חיינו הכהים.

לפעמים הייתי “חתן”, והיא – “כלה” ולפעמים הייתי מורה, מורה קפדן, והיא – תלמידה מקשיבה.

עיניה היו גדולות, פיה קטן וצר. שערותיה היו שחורות, ולחייה לבנות, חוורות, כמעט שקופות. היא היתה רצה ומדלגת הרבה, ומדברת אך מעט. בשמחת לב היתה נותנת לרעיותיה הקטנות כל אשר היה לה, אך מהן לא היתה מקבלת כלום: אף לא כפתור נוצץ, אף לא שבר זכוכית. נוחה היתה לרצות וקשה לכעוס.

פעם שחקנו.

אני מתחפש בצורת מלמד. הנני מחזיק ספר גדול ועב בידי, ואסתר יושבת לפני כתלמידה ומתנהגת בדרך-ארץ. אני קורא, כלומר, מעל הספר הפתוח לפני, דברים שאינם כתובים שם כלל, מסביר לה, כלומר, בדברים, שאין להם כל חבור, ובעזרת אגודלי הקטן.

ופתאום תלמידתי מפסיקה אותי בשאלה כזו:

– היש אלהים בשמים?

– גויה, – הנני צועק עליה בקצף עשוי – האינך יודעת כלל, כי יש אלהים בשמים ובארץ?

– ומה עושה אלהים כל הימים?

– עיניו משגיחות בכל, הוא רואה הכל, הוא יודע הכל, הוא שומע גם את שאלתך הטפשית…

– ואם הוא רואה הכל ויודע הכל, – ובבות עיניה מתרחבות, – מדוע אין הוא רואה, כי ירוחמ’קה נכה רגלים הוא, ואין ביכולתו לדלג ולכרכר כמוני, כמוך? מדוע אין הוא יודע, ששרה’קה היא עורת ואין היא רואה לא את הוריה ולא את בובותיה? אדרבה, הגד נא לי! מה כתוב שם בספרך העב?

– מח-אשה לך! – הייתי עונה לה בגאון ובכעס גם יחד, ואני מפסיק את משנתי אתה.

אני שב להוללותי, והיא, אסתר, צוללת במחשבותיה. יושבת לה בפנה עגומה ומהרהרת וחולמת בהקיץ…

                                                            ***

אני נער, והיא כבר נערה. שנינו גודלנו ושנינו כבר יודעים גם עברית וגם רוסית. אין עוד אותה קרבת ילדות שהיתה בינינו לפי שנים אחדות, אף כי עוד רעים ומקורבים אנחנו זה לזו. שנינו נזהרים מעט יותר בלשוננו ובנימוסינו. בשיחתנו – יש אשר אני מתאדם לפעמים, ויש אשר היא לחייה החוורות מעלות פתאום קרום הורד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.