מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פסח בר-אדון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

פגשתי את אחותו בלונדון וכשחזרתי ארצה ופגשתיו בחברת סופרים, כי אז כבר נחשב סופר ופרסם קובץ ראשון. העברתי אליו דרישת שלום זו. התרשמותי מאחותו האכזוטית מצאה חן בעיניו. אני עצמי הייתי קצת מאוכזבת ממראהו. כי בילדותי בשמעי על הליכתו כחלוץ לשבת בקרב הבדואים אשר בקשו אפילו להשיא לו אחת מבנותיהם כדי שישאר לשבת בקרב שבטם. תארתי לעצמי דמות אחרת לגמרי. בו לא היתה כל אכזוטיקה. לא בדואי ולא שחום ולא דל בשר ואיש המדבר, אלא בהיר ומלא גוף במקצת וטפוס של הדוד הטוב פסח.

כיוון שכבר סופר עליו כה הרבה בעל פה ובכתב והוא כבר עזב אז דרכי מדבר וערב ועסק בחפירות ובכתיבה בארכיאולוגיה ובמחקר, לא שמר עוד על תדמית של איש המדבר החי במדבר אלא היה החוקר החופר במדבר.

עמדתי לפניו מאוכזבת במקצת הייתי צעירה מאד לימים ונעם לי לשמע מפיו שהוא מכיר אותי מספורי ומדברי בעתונות ויחסו האבהי והאוהד אלי, ולא ידעתי במה לפתוח. האשאל על המדבר על האהל על הכד או כל החפירות? על הכלים שמצא או החיים שמצא שם במה שנקרא “אהלי קדר” על דרך המליצה?

הוא קרא את מבוכתי בפני ואמר ברוח טובה, חמימה ואוהדת: "אמרי את האמת לא כך תארת לך את הבדואי-היהודי? אֶת חית המדבר והבקעה?

הודיתי במבוכה ובניע ראש בלבד.

“אילו ראית אותי באותם הימים אולי ריח העזים והעדר עוד היה בי, ריח האוהל והקהווה והגללים עוד היה בי. עכשיו אני כאן ככל האדם בארץ”.

לימים הייתי קוראת בג’רוסלם פוסט את רשימותיה של דורותי כהאן. אהבתיה מאד מכתיבתה בלבד מבלי להכירה. שמעתי שהיא רעיתו. כששמעתי על פטירתה בשנת 1952 צר היה לי מאד על שניהם. אף כי לא יכולתי משום-מה לראותם ביחד כה שונים בעיני זה מזה במהותם, בכתיבתם ובאישיותם. ואולי טעיתי ולא הבנתי אז את הקשר בין השניים השונים כל-כך זה מזה.

רציתי לכתוב לו על חיבתי לדורותי. חיבת קריאה, חיבת מלים כתובות בין שתיים רחוקות. אהבתי את ההומור שלה את נוסח דבריה השונה מכל נוסח אחר. בקיצור אהבתיה מאד מבלי להכירה. אבל לכתוב על כך אליו, לא העזתי. לימים הצטערתי על כך מאד.

כעבור זמן רב כשנתפרסם גלוי הכלים במדבר יהודה חשבתי עליו רבות שמגלה הוא דברים יפים במו ידיו, בגופו, בנוכחותו, בחיים עם התגלית הזאת, בקרב השבט הבדואי, עם דורותי המיוחדת במינה ובמערת החפירה במדבר יהודה.

איש התגליות במו ידיו, בגופו, בכפות ידיו, במעדרו, במקושו, בכמיהתו לתגליות לאורח-חיים זר ולחיים עתיקים.

צרוף זה של חיי היום, חיי אתמול וחיי קדם המשיך להלך עלי קסם הכרוך באיש הרך, הנעים, האבהי והנוח הזה שבראשית שמעי עליו הצטייר בעיני כהרפתקן נועז של שנות העשרים השותה חלב עזים באהל, רץ במדבר ברגלי בדואי צנומות, רעה-צאן ומגלה צפונות קדם במדבריות ונראה כאבא טוב ירושלים.

האם חפשה בו דורותי בדואי יהודי או ירושלמי נובר בצפרניו במעבי אדמה ומחפש כלי קודש עתיקים או כלי בשמים קדומים, או בן עיירה קטנה במזרח אירופה שנשבה לבין הערביים ויצא שלם ובריא בגופו ובנפשו?

דורותי עצמה היתה קצרת ימים. וההומור שלה עמד לה לא לאורך ימים. כיוון שלא הכרתיה כלל פנים אל פנים לא חקרתי. פסח בר-אדון במדבר היה בעיני כמו אגדתי במחול. כמו אלתרמן בשיר וכמו שלונסקי בתרגום. או רחל בשיר ומניה שוחט בשומר וזייד בתעלומות. כולם דמויות של יתד. יתד תקוע באדמה הזאת. בלי יתדות אלה אין להבין כאן את החיים בארץ הזאת. אין לומר כי סביב כל יתד כזה קם אהל אבל משענת לפחות היתה. כל שילך היום למדבר ביודעין או שלא ביודעין ילך שמה עם פסח בר-אדון ויתדו.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

עזרה בצרות

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)


זה איזה שנים, אשר טובי הסופרים התחילו להביט על הספרות גם אצלנו, לא כעל כלי שעשועים, אך כעל לחם העם. הספרות בפני עצמה צעדה לפנים, ותחת חקירות הפורחות באויר ושירים שאין יסודם אלא בדמיון וכבוד אנשים פרטים או חגים ידועים הננו פוגשים עתה מאמרים ושירים הנוגעים בחיי ישראל בארצנו. אבל, לדאבון לב, החיים נשארו בתבניתם הקדומה והספרות לא הועילה להם כלום. עוד עם ישראל מתמוגג בעניו ולחצו, והגלגל החוזר בעולם, העניות, עודנו סובב על אפניו כבתחלה, ולא עוד אלא שהעניים מתרבים משנה לשנה.

אבל מדוע לא הועילה הספרות לישראל? אחרי כל התשובות על השאלה הזאת, שעל כלן יש לשאול: הא גופא קשיא, עלינו למצוא תשובה חדשה, שאי אפשר לשאול עוד עליה את השאלה האחרונה. אם נאמר, למשל, כי הספרות לא הועילה, מפני שאין לה קוראים, עוד נשאל: הא גופא קשיא, מפני מה אין קוראים לספרות העברית? אם נאמר, שעל כן אין קוראים, מפני שאין לבני ישראל עסק אלא עם תורתם ומסחרם ולא עם האויר המקיף אותם, נשאל עוד הפעם: הא גופא קשיא, וכן הלאה. אבל התשובה הנכונה, לדעתי, היא – כי על כן לא הועילה הספרות לישראל, מפני שלא היא היתה בעוכריו תחלה, אבל דבר יותר חזק ממנה, והיא רק עזרה לרעה, ועל כן חלש כחה לרפא את אשר הרס תקיף ממנה, ואך אז, כאשר תופיע סבה חזקה לרפא את מחץ ישראל, תוכל גם היא לעזור על ידה לטובה, כאשר עזרה לפנים לרעה.

אברר את דברי. לא הספרות הישנה, כמו ספרי ההלכות, המוסר והקבלה, הביאו את בני ישראל למצבם הנורא, אבל כח עושקים בימי הבינים. הכח הזה שלל מאת בני ישראל האפשרות להתפרנס שלא מן האויר, לכונן על סלע רגלם בארץ מגוריהם ולחיות כאחד האדם, ואך אחרי שנטלו החיים האנושיים מישראל, כסה עב הענן גם את ספרותו ויוסף להקדיר עליהם תבל ומלואה בספרים ושיטות שונים. הכח הזה היה חזק מאד בשעתו; התוכל הספרות, שאין כחה אלא בפה, לרפא מכת הכח ההוא, בשעה שהרפואה הזאת דורשת כח חדש, אשר יהיה לאל ידו לתקן את אשר עות הכח ההולך לפניו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.