מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מכס ברוד

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

אם כי מכס היה מידידי בית אביו של אישי לא פגשתיו מעולם דווקא בביתם. בזמנו למד עם חותני אביגדור כהן דודנו של פרנץ קפקא בכתה אחת בבית הספר והיו חברים וידידים. הם והוגו ברגמן ואחרים כולם יוצאי פראג. בטיול סופרים להר הצופים בירושלים, לאוניברסיטה של אז מלפני מלחמת השחרור פגשתיו. היה יום סגרירי. וכשפסק הגשם היתה רוח עזה במרומי הר הצופים ומטרייתי התהפכה כליל ונתקערה כלפי על. זה היה מראה מצחיק. בשעת מעשה נצב על ידי איש גוץ ודק פנים שפרץ בצחוק רם ובקש לסייע בידי להחזיר את מטרייתי לתקנה. ידעתי שהאיש הוא מכס ברוד. תוך כדי מעשה המטריה נכנסנו לאולם וישבנו סביבו בכסאות עץ. הייתי אז צעירה מאד בשנות העשרים הראשונות ולא העזתי להמרות פיו, ישבתי לצדו.

הטיול היה אמור לספק לנו גם ארוחה קלה ומרחוק ראינו שאנשים מתגודדים ומקבלים מזונות. כיוון שלא מהרנו שמה לא קבלנו מאומה. כשהגיעה המגישה אלינו וראתה את מכס ברוד מהרה להגיש לו כוס לבן אחרונה שנותרה בידה ולחמניה וכשראתה אותי נקפה לבה ונתנה לי לחמניה.

מכס ברוד מהר לבקש מיד כוס והפריש לי לתוכה את מחצית כוס הלבן אשר לו. “אנחנו נחלוק בינינו” אמר, “לא יתכן שלא תאכלי כלום”.

כאלה היו אותם הימים כוס לבן אחת לשניים. כשסיימנו לאכול אמרתי לו על קשרי המשפחה בינינו לבין פרנץ קפקא ועל קרבתי המשפחתית אל ידידו מילדות.

“אהה” שמח “זה מענין”. הוא התכווץ בתוך כסאו שמט עוד יותר גבו וקטן כפליים והתחייך אלי במאור פנים רב אבל לא אמר דבר. אולי בשל העברית ואולי בשם הנסיבות המשונות שאנו חולקים כוס לבן ביחד ואולי בשל הרוח העזה בחוץ, ההר הגבוה, הנוף למטה והישיבה כאן בצוותא.

ואולי לא אמרתי לו כלום ולא ספרתי לו כלום וסתם ישבתי על ידו וחלקתי עמו כוס לבן אחת קטנה (אז היא היתה מזכוכית), סתם שני אנשים שאין ביניהם כל קשר ושלא אומרים כלום והאחת נהנית מטוב לבו של השני, כי הייתי רעבה עד מאד בטיול ובאויר עז זה, ושמחתי לחלוק עמו את מזונו.

“ד”ר ברוד", אמר לו מישהו “אכלת לשבעה?” (המושגים של אותם הימים על שובע! יושבים על כסא של עץ בלי שולחן ואוכל באוכל שבשתי הידיים, הלחמניה על הברכים).

“כ—–ן” האריך בכן בחשיבות יתרה כאילו קבל סעודת מלכים.

רציתי לדבר עמו על ראובני שר היהודים על “דוד מולכו” על “טיכו ברהה” רציתי…

אבל איך מתחילים להשיח עם סופר קשיש על ספריו, על מעשהו בספרות. איך בכלל פותחים פה בנדון. כאמור הייתי צעירה מאד ורעבה ואכלתי ושתקתי ומכס ברוד גחן אלי ואמר:

“את בוודאי עוד רעבה, נכון? גם אני”.

כך רעבנו בצוותא ביום ירושלמי סגרירי ונשוב רוח על הר הצופים.

כשתמה הארוחה הצנועה יצאנו החוצה. את המטריה כבר לא שבתי לפתוח. אולם היתה רק רוח. הגשם פסק.

הסתכלנו בים המלח ובהרי מואב והרוח מלאה את הריאות מלאות עזה של הרבה הר והרבה סלעים והרבה ירושלים ואיש בעצם לא רעב ללחם. אלא שלא אמרנו הרבה אפילו לא “מה נאה המראה הזה” פשוט אכלנו מעט ודברנו מעט.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

קְצָת עַל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

(קטעים מהרצאה)


…לפני חדשים אחדים נתעשרה ספרותנו בקובץ כל שירי טשרניחובסקי, שיצא בהוצאת “השילוח”. השירים נכתבו במשך של כמעט עשרים שנה, ולאחדים מהם, כמו “שׂחקי, שׂחקי”, (“אני מאמין”), “נטשו צללים”, “והיה בחשכת הערב כי יתכס בערפל הים” (השיר ה“תַּתָּרִי”) נתחברו מנגינות והיו כמעט לשירי-עם. עכשיו זכינו לראותם מכונסים בספר של יותר משלוש מאות עמודים. הסכימו, רבותי, שלא בכל שנה יש חגים כאלה לנו ולספרותנו. –


… ספר-השירים הגדול הזה נחלק, בעיקר, לשירי-טבע, שירי-אהבה, שירי-מרד ושירי תחיית-הלאום. מלבד הליריקה יש שתי מחלקות רחבות של פואימות, בלדות ואידיליות.


…היחס של המשוררים הליריים האמיתיים אל החיים הרי הוא משני סוגים: יחס של התמרמרות, התקוממות וקריאת-תגר, כמו שאנו מוצאים אצל לֶרמוֹנטוֹב הרוסי (חלק קטן משיריו נמצא בקובץ “יפת”, א'), אצל בּירוֹן האנגלי, ש“קין” שלו מצא מתרגם כל כך מצליח בדויד פרישמאן (ביבליותיקה “לכל בית בישראל”, הוצאת “תושיה”), אצל לֶנוֹי הגרמני, שהיאוש המר הורג אצלו לפעמים גם את התקוממות-הנפש, ואצל ביאליק הגדול שלנו. נפש-המשורר סובלת, “שונאת את כל המעשה הרע הנעשה תחת השמש”, כורעת בלי אונים תחת משא שאלות-החיים הנצחיות, רואה עמל ואוון, נגעים וכל מחלה בסדרי-החברה, ב“העולם הנוהג כמנהגו” – והיא מתרעמת, מתאוננת, קובלת, צועקת צעקה גדולה ומרה…


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.