מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אביגדור המאירי

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

אותו פגשתי בראשית שנות העשרה שלי. היינו כבר בבחינת נערות קטנות המהדרות בעצמן. שבת אחת בקרנו שלוש ילדות מתבגרות אצל מורתנו לאנגלית מרת פרוינד.

אינני יודעת אם השם פרוינד מבטא את כל היובש המקסים שהיה בבתולה מזדקנת זו. אמרתי יובש מקסים כי היא היתה אנגלוסכסית. שבמקום להוסיף ולהתיבש בארץ מולדתה אנגליה עלתה ארצה והלכה ללמד בבית ספר יסודי אנגלי, אף שהיתה בעלת השכלה אקדמאית נרחבה ואשה מענינת ונאורה עד מאד ויכלה ללמד בהצלחה יתרה אף בתיכון. אולם שם כבר היו המקומות תפושים.

מרת פרוינד קצצה שערה עד כדי תספורת של גבר בשעה שלכל הנשים בתל-אביב הקטנה היה שער ארוך. לשמלותיה היו צווארוני גולף המסתירים את הצוואר המצומק אף בקיץ, בחום. וסיכה עתיקה משנהב היתה צמודה תדיר לצווארון זה כדי להבדיל בינה לבין גבר. סיכה זו ומראה זה היו מוסיפים לה איזו רומנטיקה וויקטוריאנית של המאה הקודמת.

היא היתה דקה, גבוהה וקצת צמוקה ובכל זאת בהופיעה בשמלות התכלת אשר לה, המתנפנפות כל שהוא על רגליה הדקות והארוכות הילכה איזה קסם יבש על סביבותיה כמו יין לבן יבש שאף הוא משכר במקצת ומרענן במרירותו.

היה רצון להגיש לה משהו. ברוב תמימותנו הבאנו לה אקליפטוס פורח. היה חודש נובמבר, סתיו, על סף החורף. והאקליפטוס פרח. כרתנו כמה ענפים והבאנו לה. פרחים אחרים לא היו לנו בתל-אביב הקטנה. לא חנויות פרחים וכמעט שאף לא גינות פרחים. חצרותינו היו ערית חול גדולה אחת עם עץ פלפל עלוב אחד. אולם מולנו, בבית שמנגד פרח עץ האקליפטוס האהוב על כולנו. לא היה לנו אחר. גם בחורשת שרונה היו רק אקליפטוסים וגם על שפת הירקון היו אז אך ורק אקליפטוסים שנטעו בשמינו הבריטים.

איך שהוא ענפי האקליפטוס ופריחתם הלבנה מצהיבה ואבקניה בריחם המריר החריף והמגרה הלמו את מרת פרוינד ובוודאי היתה אז בעשרים ושבע שנותיה די צעירה, אולם בעינינו היתה בבחינת ישישה שהגיעה מזמן לפרקה.

נכנסנו והענפים בידינו. כל אחת הביאה ענף (איזו תמימות) ובחדר היתה הפתעה. היה שם איש לא בעל קומה. כמעט גוץ. בלונדי מקריח. עם מקל בידו וכובע בידו השניה כמקובל באותם הימים. שמבלי להכירנו הקביל את פנינו בברכה ובשובבות כאילו הוא הוא שהזמין שלוש גרציות קטנות מתוך איזה ציור של בוטיצ’לי לצאת מן הצדפים אשר על שפת הים ולבוא אליו. הוא אפילו הניף בכובעו ובמקלו בברכה. איש מבוגר ושובב זה היה תמוה מאד בעינינו. הוא דבר עברית קלילה, לא עמומה, אורירית שנראתה לעומת העברית הגמלונית של מרת פרוינד כאצה קלילה על סלע של ים.

כשנטלה מרת פרוינד שלושת ענפי האקליפטוס הפורחים מידינו נצבה עמהם כשהם צמודים אל מתניה בשמלתה בעלת השרוולים הארוכים תדיר (כדי שלא יתגלה רזונן הצמוק של זרועותיה) ככלה צעירה ופורחת. “מה שפרחים יכולים לעשות לאשה!” חשבתי. “פרחים ואיש המביט בה”. הוא התבונן בה בפליאה כאילו שער שכך הוא הדבר אלא שהיה זקוק להוכחה שאשה נאורה ומענינת זו היא אף נאה ומקסימה. ופתאום ניטלה ממנו שובבותו, קלילותו, ליצנותו והתחכמותו עמנו הקטנות שמהרה להציגנו כתלמידותיה שסרו לבקרה. הוא היה לבוש כבר חליפה עם צווארון פתוח וכובעו ומקלו עשוהו לאביר. הוא החווה קידה לעומתה למראה התמונה, הפסל ההופעה שנוצרה בהיעלם רגע ומלמל מלים כל שהן שלא קלטתי. אם היה מצטט שיר או מפייט שיר או סתם ממלמל מלים של כלום, ברור שבלם לרגע את שובבותו, את קלילותו, חברמניותו ו…. מהר להפרד מעלינו.

כשהלך אמרה: היה זה הסופר והמשורר אביגדור המאירי. היא התנערה מעמדה כי היתה לרגע כנעוצה במקומה וחשה לבקש צנצנת ומים לשים בה את ענפי האקליפטוס הפורחים שנתנו בידיה. אבל היא ידעה שעמדה כך עם ענפיה לא במקרה וכי לא במקרה הבאנו לה דווקא ענפים פורחים מרירים אלה, ההולמים אותה כל כך. וכי לא במקרה הצמידה אותם בשתי ידיה אל מתניה בצפייה משונה.

האמת היא שלא ידענו מי הוא אפילו אם שרנו בשעורי זמרה כמה משיריו. מי שם לבו אל שם מחבר השיר? הלחן, הלחן היה העיקר.

מאין הכירה דווקא אותו מכל משוררי וסופרי ישראל אינני יודעת. גם הפעם, כשפגשתיו לאחר שנים בכנוסי סופרים לא הזכרתי לו מעמד זה. כאילו היה זה נושא פרטי שלו שאני נוצרת עמי בזכרוני. אבל תמיד התבוננתי בו כאילו אני מכירה אותו משכבר הימים מאיזה גלגול אחר זר ורחוק של פריחת האקליפטוסים על שפת החורף, בחיק נשים דקות, נעריות ורמות-קומה.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

יצר הרע של אביב

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

א

“הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו” אף הרבי אל עירו נסע – ולא נותר מן “החדר” ושעבּוּדו אלא שיירי מוסיקה של שיר-השירים, שנלמד לפסח – והרי הם בניגונם מרחפים באויר ועוברים כערפלי טוהר, בני חורין אלו שבמרום…

אף אברהמיל בן-חורין הוא, וגם טבעת של כסף יש לו – טבעת קידושין ממש! – אלא עדיין אין הוא יודע מה לעשות בגופו החפשי ובטבעת קידושין זו שמצא באשפה, – מקום אין לו בעולם שיהא קולטו, לא בבית ולא בחוץ.

בחוץ – שמים חדשים וחמה ברה וחדשה. אתמול אד עב ולח הקדיר וסיאב את העולם, והיום שחרית של אביב מבהיקה את העולם בזיוה וכמה יפה וכמה נעים היה אילו יצא אברהמיל לטייל תחת כפּתו של רקיע זך זה ולהסתכל בכל החצרות שבעיר… וטוב מזה אילו יצא לגמרי מתוך הישוב ורץ במגרשה של העיר כסיח רודף רוח, להתגולל בשדה, לשאוף את ריחה של האדמה הפושרת וריח דשאיה החדשים שהתחילו מבצבצים, או להִקהל שם יחד עם כל בני חורין אלו שבבני גילו, להמליך מלכים ולפקד צבאות ולאסור מלחמות… אבל קלקלה אחת יש בעולם ורפש שמה – וזה מעכב.

כל החוצות שטופים רפש אחד ואפילו שביל אחד צר אין עוד לעבור בו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.