מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ראובן וואלינרוד

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

בכתות ט' וי' בתיכון שלמדתי בו בארץ, בתל-אביב, בא ללמד אנגלית מורה צעיר מארה"ב. מנהגי חרות שנהג בכתה מצאו חן בעינינו. במקום להסב על הקתדרא על כסא לפני שולחן ירד מן הקתדרא והושיב עצמו על שולחן ספסל התלמידים הראשון. ואפילו התקדם פנימה לתוך הכתה והיה מהלך בין הספסלים אפילו בלא שתהא הכתבה או מבחן בכתה.

היתה איזו קלות, שובבות ואמריקניות במנהגיו לאחר המורים יוצאי אנגליה הנוקשים, המקפידים והשומרים על יחסי מורה ותלמידים חמורים שהכרנו עד כה. הוא רצה לנהוג בנו חברות, שוויון, הסרת הדיסטנץ בין המורה והתלמידים. כזה היה ראובן וואלינרוד בראשית בואו ארצה בפעם הראשונה, לאחר תום למודיו בארה"ב. אווירה זו דווקא בשעור האנגלית, שתלמידים ילידי הארץ התקשו בו ביותר ואף אחרים יוצאי חוץ שעלו בקטנותם התקשו פחות אבל גם כן לא היו מורגלים בעולם האנגלוסכסי כי ברובם עלו ממזרח אירופה או מתימן, עורר בנו תמהון רב. משמע יהיה זה שעור מהנה, שעור של תן וקח, של חלופי מלים הדדיים. והמורה הרענן הזה היושב על השולחן בשלוב רגליים נוח יכנע לנו או אנחנו לו. שהרי אנו מומחים בפזור נפצים על הרצפה בשעורו של המורה לפיסיקה לפני פורים ואנו מניחים מסטיקים דביקים על כסאו של המורה לכימיה, שניהם וותיקים בארץ והאחרון מלוחמי גליפולי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה?

מה נעשה לזה ולא עשינו להם? לא נגענו בו לרעה. הוא מצא חן בעינינו. כתבנו לו חבורים. למדנו אצלו היטב. לא כולנו. אחדים כרגיל. האחרים נגררו אחר הבודדים שלמדו, כרגיל. תוצאות ממושכות לא היו. כי בכתות הגבוהות נעלם. לא היה עוד. חזר כנראה לארה“ב. ובמקומו באה לכתות י”א וי"ב מורה ממוצא אנגלי, בקיאה בשקספיר וקפדנית מעין כמוה וחמורת ספר אשר למדה כרגיל שלושה תלמידים בלבד והשאר נגררו.

אלא שמראובן וואלינרוד שמרתי לי הערות לחבורי. הוא שכתב לי לא פעם שאם אתמיד לכתוב וברצינות צפוי לי שאכתוב פעם ואהיה לסופרת. התחלתי בשירים והפסקתי, עתה בא זה ואומר לי סיפורים וספרים. כתיבה של ממש. שמרתי את הדברים בלבי.

לימים קבל אבי שהיה מנהלו של התיכון שלמדתי בו ומורה בו מכתב מוואלינרוד מארה“ב. הייתי אז בי”ב. הוא שאלו על בתו ו“האם היא ממשיכה לכתוב שצפוי לה להיות פעם סופרת?”

העובדה שזכרני לטובה ושאל על התקדמותי קסמה לי מאד. לאחר מכן חזר ובא לישראל. כמה וכמה פעמים. אני כבר חזרתי עם תום חוק למודי בלונדון והתחלתי בהשתתפותי בסיפורים ובמאמרים ב“גליונות” של י. למדן. חזרנו ונפגשנו בחברת סופרים ומשוררים. הוא חזר ונסע לארה"ב. שלחתי לו את ספרי הראשון, השני, השלישי והוא כתב לי:

“הרי ידעתי מה שנבאתי.” ושלח לי אף את ספרו. הוא כבר היה אז פרופ' וואלינרוד וספר לי שבתו מתגוררת באחד מקבוצי הארץ ובקשני לבקר אצלה. אף שלח לי תדפיס מ“אנקאונטר” שבו כתב בקורת על אחד מספרי.

ראיתי לפני בספריו אדם אחר לגמרי. לא עוד אותו צעיר נלבב, שובב, רענן ובעל הומור אלא איש נקרע בין שם וכאן. בין העולם הישן והעולם החדש. בין אי יכולתו להקלט כאן כראוי לבין השם שבו הוא מבוסס ותופש את מקומו הראוי לו.

בסוף ימיו עלה והתישב בתל-אביב. אז כבר היה ידוע חולי, רגליו נושאות אותו בקושי ורוב הזמן שוכב על ערש דווי.

עולמו הספרותי היה העולם של שם. של שנותיו הטובות בארה"ב. כרבים כמותו התהלך כאן במולדת קצת נכרי וזר. למרות שהחל בצעד קל הלכו צעדיו וכבדו. עולמו הספרותי שהיה זר לי בכל זאת הגיע אלי בכוח ההומניות שבו. בכוח איזה לב חם ורגיש שהרגשתי בו תדיר, עוד בבואו לראשונה אל כתתנו והוא עדיין צעיר לימים.

ראיתי בו סמכות ספרותית וסמכות אנושית. לב מבין וחם.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

רַחֲמָנוּת

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

– א –

שמועת-אסונו של ידידי דניאל בון פשטה כעשן-שריפה מחניק. הוא איבד רגל בתאונה.

יש שתאונה מחרידה יותר מן המוות. במוות ספוגה אי-שם הנחמה; הוא עצמו אינו סובל עוד. ורק אחר כך נזכרים בקרוביו, באשתו וילדיו הסובלים ולבסוף גם בידידיו, כלומר: – בּחוֹמלים עצמם.

אך עשן מחניק זה, שתמיד יש בו מן האימה, אימת הגורל, שמצודתו פרושה על כולנו, עשן זה הולך לפעמים, כלומר: בעיני סוג ידידים ובלבם, והופך לאט-לאט לעשן-אופיום מתוק. סוג זה הם הידידים-השונאים.

ודניאל בון הוא מאותו סוג אנשי-שלומנו שהרבה ידידים והרבה ידידים-שונאים לו. ולשניהם סיבה אחת: הוא מוחזק לאדם מאושר. איש הסֵיף (בְּצֵירֶה: חסכון בבאנק) והספר כאחד. ועל הכל: בעל מזג בדוח וגם ידו אינה קמוצה בשעת הצורך.

מהו יסוד השנאה אליו? נְקוֹט כלל זה בידך: במקום לחפש את סיבת השנאה בשנוא, מוטב שתחפשנה בשונא עצמו. גדול הוא בהרבה מספר השונאים-חינם ממספר השנואים הראויים לשנאה.

הפגישה בין ידידי דניאל בון ובין שונאיו המוסווים לרגל תאונתו, היתה דראמאתית. ידידי-האמת עמדו נדהמים ושתקו בשאלה אילמת, שהרבה פנים טראגיים לה. ואילו אויביו השתוממו, שוממו, שרקו, הניעו ראש, נדו וקוננו בכל לשון של רחמנות שבעולם. וצימוקן של לשונות-קינה אלה היה: “בכל זאת חבל עליו!”

“בכל זאת”, פירושו החבוי: על אף כל הדברים המגונים, שהם תולים בו ביניהם לבין עצמם, ועל אף משפט-הצדק, שהשיג אותו סוף סוף – בכל זאת חבל עליו.

ומכיוון שהמדבֵּר לא הבליע בחוכמה את ה“בכל זאת”, אלא שכח והבּיעוֹ בטיפשותו, שאלו אחד מאתנו:

– מה פירוש, ‘בכל זאת’?

– בכל זאת, רק כבן חמישים הוא עדיין.

השנאה והחוכמה אינן דרות בכפיפה אחת. זאת אומרת: אילו היה בן-שבעים, הרי הדבר בסדר גמור.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.