מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ברכה חבס

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

פגשתיה לראשונה במסיבת עתונאים פרטית בבית מן הבתים בראשית עבודתי כעתונאית. אני ייצגתי את עתוני “הבוקר” והיא את עתונה “דבר”. לפני שהסבנו לשולחן ערוך באותה מסיבה נגשה אלי ברכה חבס והושיטה לי ידה כעתונאית בכירה ומבוגרת לעתונאית צעירה ומתחילה. היא ברכתני על הגיעי אל המקצוע מעמדה מנוסה ובוטחת בשלה.

לאחר מכן עברו שנים והיא היתה כותבת אף ספרים עתונאיים ולא פעם עקבתי אחר ספריה ומאמריה.

לאחר שנים ולאחר שאף אני פרסמתי כמה ספרים והיא נוכחה לדעת שאיני עוסקת אך ורק בעתונאות אלא בעיקר בספרות נפגשנו שוב והפעם במסיבת סופרים. ברכה חבס הכירתני ובעיקר כנראה הכירה את עבודתי בספרות משום שמיד אמרה לי בלי הכנות גדולות:

“אינני מבינה איך אתם הסופרים כותבים על דברים שלא היו ולא נבראו. סתם דברים בדויים? אני למשל אינני מסוגלת לכתוב על משהו שלא היה במציאות”.

לא העזתי להשיב לה שזה הוא ההבדל שבין עתונאות וספרות, ואף לא העזתי לומר לה שאף בעתונאות יש מקום לבדיוניות יצירתית המוסיפה קסם לכתוב. וכי מותר לי לעסוק בהסברים באזני עתונאית וסופרת מפורסמת ונודעת לשם כמותה ביחוד לאחר שחזרה משליחות דפלומטית עם אישה דוד הכהן מטאילאנד והיתה מספרת כבר ברבים מקסמי המזרח הרחוק.

“זה עיקר עסקנו” אמרתי בזהירות “שאנו בודים בדיוניות יותר קוסמת, שיש לה אף על פי כן זרעים במציאות, אלא שאנו מעמידים את המציאות מזווית אחרת לגמרי. שאם אינה בדיונית אינה מתקבלת על דעת הקורא”.

היא היתה עתונאית מפורסמת וסופרת-עתונות נודעת. כל כתבה שלה נקראה הרבה יותר מכל ספרי הספרות שיצאו בשעתה. וכיוון שרבים מן הקוראים באותם הימים לא הבדילו כלל בין עתונאות לבין ספרות היתה בלי ספק ידה על העליונה. אלא שהיא עצמה נתעוררה להבדיל בין זה לזה. וכשפגשתיה שוב בוועידת סופרים אמרה לי:

“אותה שאלה עדיין מעסיקה אותי מאד שגם במזרח הרחוק ראיתי ענינים של ממש קסומים יותר מענינים של דמיון. ושאלתי עצמי איך אפשר לכתוב על ענינים בדויים לחלוטין”?

המשוררת האידית רחל קראמפף שהיתה באותו מעמד העירה:

“וכי מה ההבדל בצפור על העץ שבשיר, אם היא בדויה או משמיעה קולה במציאות?”

והוסיפה: “וכי יש לה שם? יש לה סוג ומין בלבד. כמוה כבדויה ושרה מעולם של אגדות”.

ברכה חבס נראתה כהמומה לשמע הדברים. ידידתה היתה אומרת באוזניה דברים בלתי מקובלים עליה לחלוטין. שכל ימיה היתה עוקבת בקנאות אחר המציאות. ואינה סוטה ממנה אף כהוא זה. ואינה מעלה על דעתה שלצפור אלמונית אין זהות אישית יש לה רק חיים אישיים מאד. שהמיית יונה היא המיה אלמונית אבל מקומה במקרא ספרותי, פרטי בדיוני לחלוטין. ונוכחותה בציור של פיקסו אלמונית, בדיונית, אמנותית לחלוטין. אף שיש לה אחיזה ברורה למדי במציאות.

“אתם המשוררים והסופרים” פלטה כמי שעומד בפני מסך אטום ורואה את לובנו בלבד ולא מה שעלול להתרחש בו בכל עת ועת במפתיע ובלא יודעין.

“אתם – – –” היא היתה מאד עתונאית והמציאות הישראלית ומציאות העולם ענינה אותה בצורה עזה, כשם שפוליטיקאי ער לנעשה ולנשמע ומבקש לעשות בו מעשים. היא עשתה מעשיה בכתב. ובהצלחה רבה. היא הגיעה אל הקורא בקלות, בצורה מעוררת ענין ובבהירות של מי שיש לו עינים בהירות לראות את הנעשה ולהבינו. והיא הבינה את אשר ראו עיניה עד כדי יכולת לפרש הדברים באוזני רואיה ומאזיניה בצורה מובנת למדי ולשון טובה.

אלא שאותו רובד בין מציאות לחלום שהחזיק בחיים המוני אנשים כאן בלא ידיעתם, נעלם ממנה.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. לחם האוהבים (פרוזה)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מענייניה של אסיפת המורים

מאת אליעזר שיין (מאמרים ומסות)

הישוב בארץ עומד בראשית גדולו. שרשיו עוד אינם מעורים בקרקע. רק שכבה אחת דקה, הנפסקת מקומות מקומות, מכסה את קרקע גדולו. אין עוד רוח הקיים לעצמו ובשר לעצמו, כי אם צומת-חיים אחת.

ובהתאסף המורים לדון על עניני החנוך בארץ, אין הם רשאים ואינם יכולים להעלים עין ממצב הישוב בכללו עם כל השאלות הקשורות בו. כל מלה ומלה צריכה להמשך בהכרח אחרי איזה נקודת חומר שבארץ, אשר ממנו היא יצאה ואליו היא שבה. ומשום כך, אם ועידת מורים זו, ועידה חשובה ומלאה ענין לכל הדעות, דנה בשאלת החנוך על דרך ההפשטה ורק על דרך ההפשטה – הפשטה לא רק מסביבת החיים, אלא גם מסביבת חנוך – הרי היא זקוקה להתראה.

ההרצאות והשאלות אשר התבררו בועידה נתבררו כאילו לא היה כל מגע עם תנאי המקום והסביבה.

מכיון שאתה זז מדרך המציאות, הרי אתה מסכן את עצמך לאבד לא רק את הדרך אלא גם את המטרה, ואתה עלול להכנס לעולם התוהו של מלים ופרזות, דמיונות והזיות. בכח הסברא התלושה מן החיים אפשר לטהר היום את אשר טמאת אך זה אתמול.

רק המציאות מציבה גבולים ושמה מדה וקצב: הן שלה – הן, ולאו שלה – לאו.

היום הראשון היה מוקדש כולו לבקורת המרכז ופעולותיו. פעולת המרכז הצטמצמה כמעט רק סביב משכורת המורים. כדבר הזה יצא לא רק מפני הבקורת אלא גם על פי הדין-וחשבון.

איזה עלבון רוח רחף באולם. המורים הרגישו עצמם כיורדים מנכסיהם. והרגשה זו תקפה גם את אלה מחברי הועידה, אשר השתדלו לכאורה להוכיח, כי אין הדברים כך.

אין אני נוטה לדעתם של אלה מחברי הועידה, החושבים את שאלת המשכורת לשאלה שאינה הגונה. להיפך, רואה אני משכורת זעומה לא כיתרון אלא כחסרון גדול לישוב בכלל ולחנוך בפרט. משום שגבול שם הקב"ה לכוחותינו, ובתנאים של צרה ומצוקה, מזונות דלים ופרנסה בדוחק גופנו הולך ומתנוון, ואתו יחד גם כוחות הנפש. ויישר כוחו של המרכז על עבודתו לשם כך, ואין בזה משום ירידה בכלל. אך אם במשך שמונה חדשים לא עשה המרכז כלום בסדור מוסדות חברתיים להטבת מצב החנוך והספיק רק בּשאלת המשכורת ותו לא מידי – הרי יש באמת חשש ירידה, ומובן צעדם של המורים אשר העירו על כך וקבלו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.