מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אברהם חלפי

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

עברתי עם הסופר והמתרגם י. סערוני בככר דיזנגוף של אז בתל-אביב וראינו בבית קפה איש קרח במקצת בעל פנים כה עזות ומשונות ונועזות עם לחיים צמוקות, סנטר חד ומבע עז בעינים, וסערוני אמר לי: “בואי תכירי איש מענין מאד אברהם חלפי, השחקן”

אז עוד היה רק שחקן לאחר מכן היה אף למשורר.

סרבתי. לא יכולתי להתרגל לפנים האלה מיד. הייתי צריכה לנוח מהם ולאחר מכן אולי אפשר לשוב אל המשונות הזאת. הוא ישב בחברת אשה ססגונית, בעלת בשר, לבושה בתלבושת כפרית מרוקמה כאכרה אוקראינית. בכל זאת לא יכולתי לסרב ונגשנו. הכרתיו ובקשתי להתרחק מהם מיד. כביכול אפשר לקבל את ההכרות עם אדם כחלפי במנות קטנות.

הפילוסוף. הפיטן. מבקש האלהים הנצחי. בעל הרחמים הגדול. האנושי במשוררי ואמני ישראל עד היום.

לאחר מכן כשהיטבתי להכירו לא ידעתי להסביר את רתיעתי הראשונה. אולי הפחד מפני המוסרניק. מפני איש הרחמים המבקש לסייע בידי כל נרדף, בידי כל החלכאים והנדכאים והמעונים והסובלים כאחד.

על הבמה, כשראיתיו, היה לפרקים משחקו ממוסגר באיזו מוכניות, במסגרת נתונה שכמו חשש לחרוג ממנה ולחשוף עצמו יותר מדי. בקלות תנועותיו ברגליו הזריזות והמרקדות ובהומור הטבעי ששפע מעיניו היה האיש הנאנק בקרבו מתחבא מתחת למעטה של מוקיונות נעלה. של מוקיונו הבוכה של אמן הקרקס מתחת למסכתו הצוחקת.

היה זה עוד בימים שלפני “האדרת” שלפני “פלוך”, של לפני רבי יודל. היה זה בימי “המכשפה”, בימי מבצעיו בדרמתורגיה הרוסית והאמריקאית העכשוית.

אבל לקהלו בתיאטרון נתן תמיד את ההרגשה שאיננו מוכן לחשוף עצמו ולתת עצמו כולו. עד שהגיע ל“אדרת” ונתן גם נתן. כאן מצא תקונו, כאן נתן אף מפן שני שלו, מן השירה שלה הניח את אנושיותו ואת פילוסופית העולם שלו.

ב“אדרת” לגוגול שראיתיה פעמים רבות בנתינה ראשונה ובחדוש ההצגה, השקיע עלבונו של אנוש מזה, צער מזה, בדידות ומזה רגש.

הקהל העממי חבבו בדמותו היהודית מעוררת הצחוק העז של הוצמך ב“מכשפה”. הקהל האחר, אוהב התיאטרון אהבו ב“אדרת”. מי שלא ראה את חלפי מתהדר באותה אדרת בתנועות קטנות, חסכוניות, קצרות המעידות על תנועה נפשית ארוכה עמוקה, מופנמה, לא ראה דמות האדם הקטן הנאבק על נפשו בכל מאודו. ורואה במעטה של כלום כלפי חוץ גאולת חייו ונפשו. ומי שלא ראה בצערו כשזו נגזלה ממנו והוא ערום ועריה מכל תקווה ומכל חיות, לא ראה אדם ביאושו באבדן משענתו בשיבה אל ערירות ומסכנות אנוש.

לא לחנם הודו לו אנשים שלא הכירוהו כלל, זרים לחלוטין: “תודה בעד האדרת”.

בביתנו ראה עצמו בטלביזיה במחזהו של בן ציון תומר שהוצג בתחילה ב“הבימה”.

הוא היה מאופק. ראה עצמו וכמו רואה אדם אחר ושחקן אחר. אבל היה מהלך בכל זאת על פני החדר בהלוך של במה. עומד וחוזר ויושב. קם וחולף בצעדים ספורים על פני החדר הגדול וחוזר ויושב. היו יושבות עמנו בנות צעירות וחלפי המבוגר האוהב נעורים היה מהלך על פני הרצפה שאינה במה כפיגורה בימתית בפני עצמה.

מי שנדד עמו בחפושיו אחר האלהים והאדם, בכל מכמני המחשבה האנושית ביאוש מן האדם, מן המוצאות את האדם ואת טבעו במאה שלנו, בצערו על מלחמות ישראל ואבדן צעירים, שארי בשר ושאינם שארי בשר, התנסה בדרך קשה שהמהלכים אמנם אינם נגפים בה אבל מתנסים בעצב רב. ביגון שאין משלו. כי עצמת היגון האנושי שלו ועצמת אהבת הילדים העמוקה שלו בשיר ובאומר ובתנועה, עדיין לא נאמרו בקהלנו. פשוט אין מי ששערה ויכילנה להביעה במלים.

אמנם ראש החוג לספרות באוניברסיטת לונדון אמר לנו בטקס הגמר, הפרידה: “עכשיו אתם כבר יודעים שאינכם יודעים כלום! התחילו ללמוד!” אבל הוא לא ידע שאשוב הביתה ואמצא לי מלמדים מכושפים בכשופי הלשון, כשני מסוממי קצב ומלה שאמנם לא נולדו בלשון ששרו בה אבל סבאו אותה כשכורי קונדסות וקסם עם המקורות, כגון שלונסקי וכמו חלפי, כשכור השותה מן הלשון החדשה – הזרה, כמעט בפחד הכליון.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

שני העירים

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

שְׁנֵי עֲיָרִים יַחַד

בַּדֶּרֶךְ אָרָחוּ.

עַל כִּתְפוֹת הָאַחַד

אַמְתְּחוֹת בָּר הֻנָּחוּ

וּנְטִילֵי כֶסֶף נָשָׂא מִשְׁנֵהוּ,

וּבְמַשָּׂאוֹ זֶה רָמוּ עֵינֵיהוּ,

וּבְרָגֶל גַּאֲוָה צָעַד וַיֵּלֶךְ

כּסּוּס שֶׁיִּרְכַּב עָלָיו הַמֶּלֶךְ:

וּפִתְאֹם שׁוֹדְדִים בַּצָהֳרָיִם

נָפְלוּ עַל הַנּוֹסְעִים הַשְּׁנָיִם.

נִגְעֵי אָדָם אֵלֶּה יֶאֶרְבוּ כַּחֶתֶף

לֹא לִמְצֹא מָזוֹן, לֹא אֹכֶל לִיְלָדֵימוֹ

כִּי לִצְבֹּר כֶּעָפָר כֶּסֶף

וּלְמַלְאֹת זָהָב בָּתֵּימוֹ

עַל כֵּן הָעַיִר נָטָשׁוּ

הַנֹּשֵׂא מָזוֹן וָלֶחֶם,

אַךְ אֶת רֵעֵהוּ תָּפָשׂוּ

הַנֹּשֵׂא כֶּסֶף עַל שָׁכֶם.

וַיִּשְׂתָּעֵר עֲלֵיהֶם הָעַיִר

לַצִּיל אֶת הוֹן אֲדוֹנֵהוּ;

וַיֹּאחֲזוּ אֶת רִסְנֵהוּ

וּכְהָקִיר מֵימֶיהָ בַּיִר

כֵּן הֵקֵרָה עָלָיו מַהֲלֻמָּה;

וּבְתוֹךְ הַמְּבוּסָה וּמְהוּמָה

רָאָה אֶת רֵעוֹ שׁוֹקֵט בּוֹטֵחַ,

וַיֵּצֵא לִבּוֹ וַיֵּאָנֵחַ:

הִנֵּה שַׁלְאֲנָן רֵעִי, וּמַדּוּע

מֻכֶּה אָנִי ולְשִׁמְצָה פָּרוּעַ?

אָז פָּתַח רֵעוֹ אֶת פִּיו וַיַּעֲנֶנּוּ:

"אַל לַחֲמוֹר, אָחִי! אַל לַחֲמוֹר רוּם עֵינָיִם

וּלְבֶן-אָתוֹן אֵי לֶכֶת בִּגְדֹלוֹת מֶנּוּ;

לוּ בָּחַרְתָּ כָּמוֹנִי עֲבֹדָה שַׁאֲנָנָה

לָשֵׂאת אַמְתְּחוֹת בָּר בֵּית הָרֵחָיִם,

כִּי אָז לַמַּכִּים גֻּפָתְךָ לֹא נִתָּנָה

וּלְמֹרְטִים הַלְּחָיָיִם. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.