מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אברהם חלפי

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

עברתי עם הסופר והמתרגם י. סערוני בככר דיזנגוף של אז בתל-אביב וראינו בבית קפה איש קרח במקצת בעל פנים כה עזות ומשונות ונועזות עם לחיים צמוקות, סנטר חד ומבע עז בעינים, וסערוני אמר לי: “בואי תכירי איש מענין מאד אברהם חלפי, השחקן”

אז עוד היה רק שחקן לאחר מכן היה אף למשורר.

סרבתי. לא יכולתי להתרגל לפנים האלה מיד. הייתי צריכה לנוח מהם ולאחר מכן אולי אפשר לשוב אל המשונות הזאת. הוא ישב בחברת אשה ססגונית, בעלת בשר, לבושה בתלבושת כפרית מרוקמה כאכרה אוקראינית. בכל זאת לא יכולתי לסרב ונגשנו. הכרתיו ובקשתי להתרחק מהם מיד. כביכול אפשר לקבל את ההכרות עם אדם כחלפי במנות קטנות.

הפילוסוף. הפיטן. מבקש האלהים הנצחי. בעל הרחמים הגדול. האנושי במשוררי ואמני ישראל עד היום.

לאחר מכן כשהיטבתי להכירו לא ידעתי להסביר את רתיעתי הראשונה. אולי הפחד מפני המוסרניק. מפני איש הרחמים המבקש לסייע בידי כל נרדף, בידי כל החלכאים והנדכאים והמעונים והסובלים כאחד.

על הבמה, כשראיתיו, היה לפרקים משחקו ממוסגר באיזו מוכניות, במסגרת נתונה שכמו חשש לחרוג ממנה ולחשוף עצמו יותר מדי. בקלות תנועותיו ברגליו הזריזות והמרקדות ובהומור הטבעי ששפע מעיניו היה האיש הנאנק בקרבו מתחבא מתחת למעטה של מוקיונות נעלה. של מוקיונו הבוכה של אמן הקרקס מתחת למסכתו הצוחקת.

היה זה עוד בימים שלפני “האדרת” שלפני “פלוך”, של לפני רבי יודל. היה זה בימי “המכשפה”, בימי מבצעיו בדרמתורגיה הרוסית והאמריקאית העכשוית.

אבל לקהלו בתיאטרון נתן תמיד את ההרגשה שאיננו מוכן לחשוף עצמו ולתת עצמו כולו. עד שהגיע ל“אדרת” ונתן גם נתן. כאן מצא תקונו, כאן נתן אף מפן שני שלו, מן השירה שלה הניח את אנושיותו ואת פילוסופית העולם שלו.

ב“אדרת” לגוגול שראיתיה פעמים רבות בנתינה ראשונה ובחדוש ההצגה, השקיע עלבונו של אנוש מזה, צער מזה, בדידות ומזה רגש.

הקהל העממי חבבו בדמותו היהודית מעוררת הצחוק העז של הוצמך ב“מכשפה”. הקהל האחר, אוהב התיאטרון אהבו ב“אדרת”. מי שלא ראה את חלפי מתהדר באותה אדרת בתנועות קטנות, חסכוניות, קצרות המעידות על תנועה נפשית ארוכה עמוקה, מופנמה, לא ראה דמות האדם הקטן הנאבק על נפשו בכל מאודו. ורואה במעטה של כלום כלפי חוץ גאולת חייו ונפשו. ומי שלא ראה בצערו כשזו נגזלה ממנו והוא ערום ועריה מכל תקווה ומכל חיות, לא ראה אדם ביאושו באבדן משענתו בשיבה אל ערירות ומסכנות אנוש.

לא לחנם הודו לו אנשים שלא הכירוהו כלל, זרים לחלוטין: “תודה בעד האדרת”.

בביתנו ראה עצמו בטלביזיה במחזהו של בן ציון תומר שהוצג בתחילה ב“הבימה”.

הוא היה מאופק. ראה עצמו וכמו רואה אדם אחר ושחקן אחר. אבל היה מהלך בכל זאת על פני החדר בהלוך של במה. עומד וחוזר ויושב. קם וחולף בצעדים ספורים על פני החדר הגדול וחוזר ויושב. היו יושבות עמנו בנות צעירות וחלפי המבוגר האוהב נעורים היה מהלך על פני הרצפה שאינה במה כפיגורה בימתית בפני עצמה.

מי שנדד עמו בחפושיו אחר האלהים והאדם, בכל מכמני המחשבה האנושית ביאוש מן האדם, מן המוצאות את האדם ואת טבעו במאה שלנו, בצערו על מלחמות ישראל ואבדן צעירים, שארי בשר ושאינם שארי בשר, התנסה בדרך קשה שהמהלכים אמנם אינם נגפים בה אבל מתנסים בעצב רב. ביגון שאין משלו. כי עצמת היגון האנושי שלו ועצמת אהבת הילדים העמוקה שלו בשיר ובאומר ובתנועה, עדיין לא נאמרו בקהלנו. פשוט אין מי ששערה ויכילנה להביעה במלים.

אמנם ראש החוג לספרות באוניברסיטת לונדון אמר לנו בטקס הגמר, הפרידה: “עכשיו אתם כבר יודעים שאינכם יודעים כלום! התחילו ללמוד!” אבל הוא לא ידע שאשוב הביתה ואמצא לי מלמדים מכושפים בכשופי הלשון, כשני מסוממי קצב ומלה שאמנם לא נולדו בלשון ששרו בה אבל סבאו אותה כשכורי קונדסות וקסם עם המקורות, כגון שלונסקי וכמו חלפי, כשכור השותה מן הלשון החדשה – הזרה, כמעט בפחד הכליון.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

שירים

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

כתּב מסויים קובל במאמר ראשי ב“ווּהין” הקיוֹבי (גל' 2) על הירידה הגדולה של השירים ברחוב היהודי:

“לפני עשׂרים או עשׂרים וחמש בשנים הייתם שומעים, היאך נערי ישׂראל ההולכים מן ה”חדר", תינוקות המשׂחקים בחול, או נערות המטיילות עם כיוצאות-בהן או משתהות לפני המראה, שרים:

אין דער סאָכֶע

ליגט די מזל-ברכה..

לפני עשׂר או חמש-עשׂרה שנה כבר היו שומעים בכל מקום:

עוֹד לא אָבדה תּקוָתנוּ –

התּקוָה הנוֹשנה…

כמה שנים לאחר-מכּן:

מיר הייבּעֶן די העֶנט און שוועֶרן ביי ציון…

עוד יותר מאוחר:

ברידער און שוועֶסטעֶר פוּן אַרבּעֶט און נויט….

ובשנים האחרונות:

חַוָה, או-אוי-אוי, חוה!

או גם:

האַט אַ ייד א ווייבּעֶלעֶ…"

הכל שרים, למקטון ועד גדול: הלב נמלא ועובר על גדותיו מרוב זוֹמבּאַרט, ועולה זוֹמבּאַרט ומגע עד אל הפה ופורץ מן הפה ולחוץ; מתוך כל העינים הוא קורן, מעל כל פנים הוא זורח כמין נחת…

מאמרים ראשיים, פיליטונים, רשימות, - העתונוּת אומרת שירה: זוֹמבּאַרט! וכל תפוצות ישׂראל כולן! אם עֶגלה בת-יומה משמיעה את קולה ברפת יהודית, הריהי גועה: זוֹמבּאַרט! אם מעורר אתכם לפנות-בוקר קול שׂכוי, הריהו קורא: זוֹמבּאַרט! ואם מתחמק זוג צעיר מביתו לעת-ערב ויוצא אל הגינה לטיוּל של חבּה, הריהו מהגה ומתנה, לאור הירח הזולף: זוֹמבּאַרט!

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הדבר הזה כבר נתון בתוך הדם – לא בדם הטהור, אלא בדם הגלותי המסואב – שנהא מבקשים לכל דבר הֶכשר. בלא הכשר אסור לו ליהודי לשחוט בהמה ולא למכור אוֹקיה של בשׂר כשר, ולא חמאה של צמחים, אסור לו לטעום משהו וכלשהו מתרנגול-הוֹדוּ, ובפרט לא – לחיות! אבל על החיים דרוש כבר הכשר מן הצד האחר גם-כן, מגאוֹן נכרי גם-כן, הרי אין זה ענין הנוגע לעולם הבא בלבד!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.