מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מרסל ינקו

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

כשרק עלה מרסל ינקו ארצה בראשית שנות הארבעים בא למערכת “הבוקר” שנמניתי על חבריה. בוקר אחד הופיע. לא ידענו מי הוא. הוא שאל על חבר המערכת משה פיבוש הוא משה דגן לאחר מכן שהיה בן ארץ מוצאו רומניה ואשר אליו הופנה כנראה כדי שיסייע לו בקליטתו האמנותית בארץ.

פיבוש לא היה אותו בוקר במערכת כי עדיין לא הגיע. הוא פנה אלי בשאלה ואני הצעתי לו לשבת ולחכות לו. הוא ישב ליד שולחן שני בחדר שעבדתי בו ומיד הוציא ניר ועפרון והחל לצייר. אני המשכתי לעבוד. אבל מבוכתי הלכה וגברה לאחר שנתברר לי שהוא יושב ומצייר אותי. הייתי בחורה צעירה בשנות העשרים הראשונות שלה והעובדה שאדם יושב ומצייר אותי מבלי לשאול את פי ומבלי לבקש רשות ולא עוד אלא עוד מפריע לי לעבוד גרמה לי תרעומת רבה. לא ידעתי מי האיש ושעשועי הציור שלו נראו לי שלא במקומם.

לאחר מכן הופיע פיבוש הוא דגן ומהר להציגו לפני. “זה הוא מרסל ינקו מחשובי הציירים בארץ-מוצאי, רומניה, וצייר דאדא נודע אף במרכזי הציור בפריז ושאר בירות אירופה”.

נתרככתי קצת אף שמבוכתי לא נעלמה. הם שוחחו ברומנית. אלי פנה מרסל ינקו בצרפתית. הסתבר שהוא מעונין בתערוכה מציוריו שתציגו לפני הקהל בארץ (שאמנם נתקיימה לאחר מכן).

ככל שהרבו השניים לדון בפרטים הלכו פניו הדקים והרגישים של ינקו וקדרו. היה ברור שרק הציור חביב עליו ולא הצד הסדורי, הארגוני, הצבורי. וכי הוא עושה זאת בלית ברירה.

פגשתיו לאחר מכן פעמים רבות בתערוכותיו הצבעוניות, בעין-הוד, פגשתי בבתו היפה ג’וסי, ושמתי לב לסימני ההכר של ציוריו שאין להחליפם בציורים אחרים שהם מיוחדים לו. ינקו הפך מפורסם וידוע, ולא היה זקוק עוד לרחמי מערכות העתונים להציגו ברבים ולא יסף לבוא למערכת.

אולם בכניסתו הצנועה לחדר עבודתי, בלי אומר, בשלום חרישי ובשאלה חרדה לאיש המבוקש ראיתי את ינקו האיש. שמו כבר הלך לפניו. אבל הוא הגיע לארץ חדשה, לאנשים חדשים, לציבור חדש. והוא לא נתבלבל. כל אשר יכול לעשות הוא להוציא ניר ועפרון ולצייר את הראשונה שנקרתה לפניו כאן. במקרה הייתי זו אני.

הוא האריך יותר ימים ושנים מהעתונאי משה דגן שסייע לו בגשושיו הראשונים כאן בארץ. דגן היה לאחר מכן חבר מערכת “הארץ” לאחר סגירת “הבוקר”. יתכן שאף שם הגיע אליו ינקו בגשושיו אחר התערות בארץ. אבל נדמה שבכל תנועה שינקו עשה הוציא מכחול וצבע, הוציא עפרון וניר מכיסו והלך בדרך האחת והיחידה אשר ידע. לצייר. לדבר עם אנשים חדשים דרך הציור. כך דבר אלי. כך דבר לבני דורי באותה תקופה קשה של מלחמת העולם השניה והשואה.

לבסוף ראיתיו בסרטו האחרון בטלביזיה משוחח ומספר ושר. ינקו שהזדקן בארבעים שנה. לא עוד אותו עולה לארץ עם עפרון ביד אלא עטור ציוריו הצבעוניים משתתף בפתיחת המוזיאון על שמו בעין-הוד. מספר בקורותיו ומדבר עברית לא עוד צרפתית ורומנית. צייר ישראלי נודע לכל דבר.

מי שראה אותו בראשית דרכו כאן בארץ חש מה גדול השנוי. במקום ינקו הרומני והצרפתי הופיע כאן על המסך הקטן מרסל ינקו הצייר הישראלי.

המטמורפוזה היתה לא רק בסרט בצבע. האיש ששערו הלבין התחיל להביע בצבע את חיינו כאן בארץ. מה שלא יכול לומר לי בראשית בואו בעברית וניסה לצייר לי אמר לי הפעם בצבע, אמירה מופלאה עד מאד.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

ביבליוגרפיה

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

הפועל הצעיר. כלי מבטאה של הסתדרות הפועלים העברים בארץ-ישראל, סיון, התרס"ח. 9 No.

בראש הגליונות של “הפועל הצעיר” לא כתוב: “ירחון לציוניות”. ציוניות, אף על-פי כן, יש ויש בו הרבה יותר מב“יודישע צוקונפט”. ולא עוד אלא כשאתה קורא את “הפועל הצעיר”, ואגב הנך זוכר גם את המאמר: “אלגעמיינער ציוניזם” אשר ב“יודישע צוקונפט”, ואגב הנך זוכר גם את הציוניות של ה“פעדעריישען” האנגלית ושל ה“פעדעריישען” האמריקנית – יהמה לבבך…

כבכל הגליונות של “הפועל הצעיר” יש גם בנוּמר זה דברים שצריכים לגופם, דברים מאת אנשים היודעים את אשר לפניהם, דברים ש“הן” גדול בהם ושגם “לאו” שלהם הריהו “הן”. נוסף על זה יש כאן בפעם הזאת גם קצת דברי אמנות אמיתיים – דברים הנפגשים ב“הפ. הצ.” על-פי מצב העתון ותכונתו ומגמתו, לא לעתים קרובות.

כן, קצת דברי אמנות, ודוקא בצד הרבה דברי-הבאי שבהמשכים. הלאה, לאחר זה; “מירושלים החדשה” של איזה פֶּטשׁאנוֹבסקי בהמשׁכים, אבל מקודם – המכתב מכנרת שׁל ר' בנימין: “מן השעה הראשונה”.

הרבה אומר המכתב הזה בשיטיו ועוד יותר בבין-שיטיו.

זה עשרות בשנים אשר שאלת “לאן?” מנסרת בעולמנו בפנים שונים ובגוונים שונים. מה לעשות ולאן ללכת? האומה העברית ספינתה נטרפה, מקורי-פרנסתה נחרבו, מקורי-רוחה נידלדלו, האינטליגנט העברי אבד דרכו לגמרי - הוי, לאן?

שאלה היא, ושאלה שאין עליה תשובה אחת, כללית. שאלת-חיים היא, שאלה נוגעת בעצם-החיים – ולשאלות כאלה אין תשובות כלליות. כשם שאין תשובה ברורה ואחת לאותה שאלת-השאלות: מה הם חיינו בכלל? למה הם" לאן אנו הולכים ובשביל מה אנו הולכים; כשם שאין פתרונים גמורים גם לדברים ממדרגה יותר פחותה, מסוג יותר שימושי, אם רק נשאל עליהם באמת, כמו: שאלת עניים ועשירים, גוזלים ונגזלים, או שאלת הנישואין והקמת דורות בשביל האדם המשכיל. בזו האחרונה, לדוגמה, מצד אחד געגועים נסתרים והכרח של התאחדות-המינים, מצד שני אי-תדיריות-האהבה וסכסוכים נפשיים מפותלים – ובן-האדם השואל אינו חי ומתנהג לעולם אלא כפי שהוא יכול; מזימתו הוא תשכון עמו – ולא על פיה יקום דבר. אין תשובות מחוּורות לשאלות כמו אלה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.