מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יצחק כהן נשיא בית המשפט העליון (יו"ר וועדת כהן)

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את יצחק כהן אחיו הקטן של הרב קלמן כהנא לימים סגן שר החינוך וחבר קיבוץ חפץ חיים הכרתי בשנת 1947 בספטמבר אותה שנה, כמה חדשים לפני החלטת האו"ם בנובמבר על הקמת מדינה יהודית ונפילת הגוש כולו במאי בשנת 48 שלאחר מכן. עורך דין צעיר וצנוע למראה שעלה מפולין מהעיר לבוב. איש ירא שמים, איש מצניע לכת שדבורו מעט. אבל עדינות נפשו מדברת בעדו. עוד בירושלים בתור לאוטובוס סייעו בידי הוא וחברו שנלווה אליו בהעלאת המזוודה על האוטובוס. וכך הכרנו עוד לפני בואנו לבית הארחה בכפר עציון. נהגתי באותם הימים לבקר בבתי הארחה של קיבוצים (בתשלום כמובן) ולכתוב לאחר מכן כתבה על אותו הקיבוץ בעתון “הבוקר” שנמניתי על חברי המערכת שלו באותם הימים.

הימים היו ימי מתח. הזהירו אותנו שלא להרחיק לכת ולטייל למקומות רחוקים אלא לקבוצי הגוש “משואות יצחק” “רבדים” ומאחורי הכפר אל המנזר שבהר מנגד ואל שמורת האבנים המופלאה שקראו לה בני המקום “גן עדן”. היה זה מרבץ אבנים פראי, כל אבן מתנשאה כמה מטרים, כמה מהן מחוררות וכאילו מנהרות קטנות ולבנות בהן ואפשר לשבת על שפתן. היה זה מעין גנו הפלאי של הכפר. גן אבנים יפני בנוסח עציון.

הבקרים בכפר עציון היו קרים אפילו בקיץ. בשעה עשר בבוקר היינו מרקדים בחצר לא הרחק מבית-עובדיה סביב עץ ענף כדי להתחמם. הפליא לשמחנו ולהרקידנו מוהל מפורסם באותם הימים, מלך במוהלים כמו שכינה עצמו שידע נגונים יפים שאני זוכרת עד היום. הוא וצעיר בעל חוש הומור מופלא היו משמחים אותנו בנגוניהם ובמהתלותיהם. שמונה חדשים לפני נפילת הגוש וחדשיים לפני החלטת האו"ם בלייק-סאכסס נראו החיים שם יפים ומלאי נוי של טבע הררי ושל ענבי כרמי חברון הקטנים והמתוקים חסרי הגרעינים. של צרוף מוסיקה יהודית חסידית, נגונים עגומים וצוהלים כאחד. נערה נצולת שואה שעבדה שם כחדרנית אמרה לי: “אני מקווה שהגעתי כאן אל המנוחה ואל הנחלה אבל לבי מנבא לי רע”.

צעיר דרום-אפריקאי שבא לשם והיה מרבה לקרא באהלו והיה יוצא בלילות לשמירה בשוחות בקשני שאשלח לו ספרי קריאה.

בערבים ירדנו לשוחות בשטח הקיבוץ לאחר סגירת שער הברזל של החצר בשעה שש. היתה אווירה של תכונה לקראת הבאות. של חוסר וודאות. של סביבה עוינת. אף שהצטלמנו בחברת שכן ערבי מתחת לעץ על אם הדרך מכפר עציון אל רבדים לא בטחנו באיש.

חבר קיבוץ שהפליא לרקוד עמנו לעת ערב רקודי קראקוביאק ופולקה התבדח שקרובו מאמריקה הגיע בדרך בית לחם לגוש ושאל: “היכן כאן אחוזתו היא חותו של בן אחי משה סרולביץ?”

ערב אחד היה ליצחק כהן ליל זכרון לאביו המנוח. לא היתה זו אותה הליכה שהלכנו בליל שבת לבית הכנסת בבית עובדיה כולנו לתפילה ולרינה. הוא התבודד. השכיח מלבו בקורנו לעת בוקר בגן הילדים המקומי אצל הגננת. השכיח מלבו אותה מנגינה איטלקית שלמדתיו. תרומתי שלי לרינה ולצהלה. מנגינה שלמדוני אכרים איטלקים עניים ברכבת באזור הדרומי של איטליה בדרך מרומא לעיר הנמל ברינדיזי. כל הלילה ישבו אותם אכרים במחלקה השלישית של הרכבת ושרו במונוטוניות מכוונת אותה מנגינה יפה שלמדתיה גם אני. כיוון שהרבו בנגונים הבאתי להם תרומת נגוני שלי ומנגוניו של אבי המנוח שהיה אף הוא איש נגינות וסיפורי עם. הפעם שכח יצחק כהן את שירינו ונגוננו והתבודד כל אותו ערב ולילה בהתיחדות עם זכר אביו. כבר ראיתי אנשים מתאבלים על זכר היקרים להם אולם אבל יחיד זה נראה בעיני כמין התיחדות בלב ונפש עם מי שאיננו עוד.

למחרת קם מאבלו רחץ ולבש בגדיו כאותו מלך מקראי וחזר אל יפי אבני הבר שנראו ככרויים מאיזו תהום לבנה, אל העצים, הנגונים והרקודים. אל המשלים, הדרושים, הצהלות וההומור היהודי שכמו מצא לו שם שדה פריון טבעי.

אותו נגון איטלקי מזה רעב אף על פי שזר היה במקום זה בארץ המקרא בארצם של דוד ושלמה היה בעיני יצחק כאבן מאבני המקום. נגונים של אכרים צומחים בכל מקום.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

רשימות אחרונות

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

עם הנץ החמה, על הסיפון בירכתי האנייה 1.

יחידי, בודד, דומם. הים רועש, אבל אין רעשו בא להרעיש, להבליט דבר מה, לדבר בבהירות יתירה ובהטעמה מיוחדת. הכל כאילו ממוזג: השמיים, הים וגם רוח האדם, היושב לו בירכתי האנייה, בתוכם. אין מחשבה או הרגשה ברורה. המוח כאילו מהרהר או מדמדם, והלב דופק לתוך הים או מתוך הים ועם הים. מה פירושם של הדמדומים והדפיקות אינך יודע, אבל יש דבר-מה, דבר-מה שיש או יהיה לו פירוש. העיקר – המזיגה הזאת. החיים האלה או ההוויה הזאת. גם האנייה הזאת, הגדולה, היפה, הנקייה, הנוחה, הִנֶה כאילו בתוך המזיגה, כעין אבר מן החי, מן הים; כאותם הדגים ויתר הבריות אשר בתוך הים. ומה נאה היא ומה נוחה האנייה הזאת! גם במחלקה השלישית הכל כה נוח, יפה ונקי, ומה, כמדומה לך, חסר, שתהיה האנייה הזאת אומרת שירה, שירה על התמזגות רוח האדם ברוח העולם! היש לך מזיגה יפה מזו: גבורת הטבע העולמי – וכוח מעשיו של הטבע האנושי, של השכל והרצון האנושיים!

אבל מי בנה את האנייה הזאת? ידי מי? ידי מי עשו את כל העושר, אשר הושקע בבנין האנייה? הגם אותם האנשים, אשר כוחם ודמם הושקעו באנייה הזאת, חיים באותה ההרוָוחה, שנותנת האנייה לאנשים שלא עמלו בה, שבדרך כלל לא עמלו על שום דבר, לא יצרו ולא עשו שום דבר?

הנה לך קול-נחרה מהחיים האנושיים, הנה לך מראה, רבב מהרוח האנושית! ומה מכוער הקול, מה מתועב הרבב! כאילו רוח של טמטום ושל אכזריות, של קטנות, זיוף ושפלות שפוכה על כל האנייה הזאת, על כל מה שכל כך יפה, נוח, מרווח, נקי, מזהיר, מאיר.

והקול המכוער כאילו חודר גם לתוכך, והרבב המתועב כאילו דבק גם בנפשך, שגם אתה נהנה מההרווחה הגזולה הזאת, מהיופי המחולל הזה.

אנייה ‘אלואן’

—

(לרגל ויכוח על השאלה, אם צעיר, שיש בידו לגמור בית ספר עליון, צריך לגמור וללכת לעבוד, או יותר מתאים לתביעת רעיוננו ברגע זה, שהוא יעזוב את הלימודים וילך לעבוד).


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.