את אשכול פגשתי לראשונה בבית ההבראה במעלה-החמישה לפני היות המדינה. כשבן גוריון יצא לחוץ לארץ בתפקיד ראש ההנהלה הציונית ואשכול יד ימינו נתמנה לממלא מקומו. ובאותם הימים התלוצצו בבתי הקפה בדיזנגוף כשישבתי עמו ליד שולחן ואמרו לו: “כעת אתה ראש הממשלה בעצם” וזה היה מצחיק מאד כי לא היו עוד ממשלות או ראשי ממשלות או סגני ראשי ממשלות בארץ הזאת.
אשכול היה איש מעשה ולא איש ספרים ורוח. ורצה להתיהר לפני שגם הוא קורא ספרים וספר לי שקרא ספר על הודו “אמא הודו”.
משום מה רצה איש מעשה זה להוכיח שאף הוא מעייניו בספרות ובספרים. כי כזה היה משפט המנהיגים בארץ הזאת ובן-גוריון בראשם המתעניין אף בדברים שברוח ולא במדינאות ובפוליטיקה בלבד.
אשכול נח במעלה החמישה אבל אהב אף ללכת ברגל ולהסתובב בהרי יהודה וירושלים ולראות את הארץ. קיבוץ מעלה החמישה היה עדיין קבוץ צעיר נצב על הגבעה ממול ולא יחד עם בית ההבראה הקטן והצנוע. בריכת מים לא היתה להם באותם הימים והם רצו מאד לנצל את אשכול לבקור בקבוצם ולהוציא הבטחה מפיו שיבנה להם בריכת מים.
יחד עמם השפעתי עליו ללכת ברגל לקיבוץ הקרוב ולראות שם מה מצב הענינים בשטח המים. הוא נעתר ואמנם הלכנו שמה.
חברי הקיבוץ ראו זאת כנצחון והודו לי מאד על טרחתי היתרה שהואלתי למשכו שמה. הייתי עתונאית וסופרת באותם הימים והענין אף העסיק אותי לראות כיצד חברי קיבוץ מוציאים מפיו הבטחה שאמנם יבנה להם מגדל מים. ומאז יש לי חלק במגדל המים של קיבוץ מעלה-החמישה.
פשוט היה בהליכותיו ולא פעם ליווני בהסיעו אותי במכוניתו לתפקידים עתונאיים שונים. כשכבר היה ראש ממשלה אפילו אז עוד היה מטלפן אלי לשאול שאלות שונות, חדשות, ידיעות, חלופי דברים. היינו ידידים. במסיבות עתונאים רשמיות עדיין נהג בי ידידות יתרה, למרות מעמדו הרם. תמיד נשאר החבר’המן העממי. איש דגניה. אפילו כשכבר זה מכבר לא ישב בדגניה והיה בא שמה רק לבקורים.