מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אברהם לווינסון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

כן, זה שיש בית הסתדרות על שמו ברחוב בארי בתל-אביב. מתרגם ייבגני אונייגין והעסקן הידוע והוגה הדעות המפלגתי. אני הכרתיו בילדותי עוד בחו"ל כשהיה בא לביתנו, בהיותו תמיד רווק, לסעוד על שולחננו בעיר רובנה שבפלך ווהלין, פולין. הייתי בת שש ומורגלת באורחים לפת צהריים. אלא שלא הורגלתי לסייע בעריכת השולחן שהיה גבוה מדי בשבילי. התירו לי לסייע בפריסת הלחם.

אברהם לווינסון שהגיע לארוחה בהקדם, כבן-בית לכל דבר וחברו של אבי למפלגת הפועל הצעיר ועסקנותו בשדה העתונות האידית בעיר זו. הוא התבונן במלאכתי וכנראה לא ישרה בעיניו. זמן מה חכך בדעתו עד שפלט:

“לא די שיש לך עינים גדולות ויפות ושחורות כאלה. את צריכה גם לדעת לפרוס לחם כהלכה” וכל זאת בקוצר רוח רב. “אין פורסים לחם מימין לשמאל ומשמאל לימין. פורסים פרוסה אחת גדולה סביב ככר הלחם ולאחר מכן חוצים אותם לשני חלקים שווים ונאים.”

נבהלתי מאד מהערתו הנרגזת ויראתי לעשות מצוותו ולא לעשות מצוותו. איש רגוז היה ורציני. ומראה חמור לו ונאה. גבה קומה ונשוא פנים. אבל איך, לעזאזל הוא רוצה שאדע לפרוס לחם. אמרו לי לפרוס אבל איש לא טרח ללמדני כיצד עושים זאת.

עמדתי משתהה, חוככת בדעתי אם להמשיך או להשליך מידי את הסכין והלחם על הקערה ולהסתלק ולבכות בחדרי בכי גדול על עלבון זה שהעליב עלמה קטנה כמוני.

בראותו שאני משתהה נטל מידי את הככר פרס פרוסה אחת גדולה וישרה מפני הככר וחצה אותה בדיקנות יתרה לשנים. הבינותי אבל משום מה לא רציתי לעשות מצוותו. מי הוא בסך הכל, אבא שלי או אמא שלי שהוא בא ללמדני לעשות מלאכות הבית אפילו איננו אחותי. ואיך אורח שכמותו, רווק שכמותו שאין לו בכלל לא אשה ולא ילדים מלאו לבו ללמד לקח לילדים של אחרים ועוד מארחים, המארחים אותו לפת צהריים חגיגית באמצע יום של חול, לא שבת ולא מועד רק מפני שהוא מופיע בבית בכל יום שני וחמישי, כרצונו וכחפץ לבו.

לימים עלינו ארצה ואף הוא עלה ארצה. שמעתי שאיננו רק עסקן ואידיאולוג מפלגתי אלא אף יושב בסתר חדרו ומתרגם בצנעה את ייבגני אונייגין מרוסית לעברית. אתרע מזלו וגם שלונסקי אברהם טרח באותם הימים על אותו התרגום ממש ושני הספרים המתורגמים יצאו כמעט בעת ובעונה אחת.

כמובן שתרגומו של שלונסקי נחטף ואילו תרגומו של אברהם לווינסון נזנח במחסן ואפילו נדרש המתרגם להוציאו משם ולאן הביאו לאכסנו? כמובן אלינו. אצלינו בארונות נערמו פה ושם הספרים שאין לאיש חפץ בהם. ואני שכבר גדלתי מעט התבוננתי בהם בהרגשת נקם קלה: “הנה, עשה מלאכתו, איש המלאכה המובהק המלמד אחרים איך לבצעה ולאיש אין חפץ בה.”

תרגומו היה אף הוא יפה אך אין להשוותו למלאכת המחשבת שעשה אברהם שלונסקי ידידי הטוב. לא אותו ברק ולא אותם תעלולים ולא אותן המצאות ואף לא אותה חדירה אל המקור והעברתו כאשף אל העברית היפהפיה והשנונה שלו.

אברהם לווינסון המתון, המחושב, היודע את מלאכת הלחם לא ידע את מלאכת התרגום המבריק ולמזלו הרע התמודד שלא בידיעתו עם אשף כשלונסקי.

אני שמחתי קצת לאדו. לא נאה מצדי. אף על פי כן נהניתי לראות את ספריו משמימים בירכתי ביתנו.

נקמתה של ילדה קטנה (אף אחד לא ילמד אתי. רק הורי ומורי. אף לא איש אחד יהיה חשוב מאין כמוהו שנקרה במקרה לביתנו לסעוד את לבו).

כל ימי כשאני פורסת לחם אני נזכרת בו. וכשאני רוחצת פלפל ירוק אני נזכרת בפסנתרנית שכנתנו מרת דבורה בר-דרומא שלמדתני כיצד שוטפים פלפל רק כלפי חוץ וחלילה לא כלפי פנים. כדי שלא להפיג ולמולל במים את טעמו הטוב.

מכל אחד למדתי משהו. יבורכו.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

חלוצי הגלות

מאת נחום סוקולוב (פרוזה)

ב. יוסיל “המשוגע”

[א]

המרגלית הכי מזהירה במחרוזת חלוצי-הגלות שלי היא: יוסיל מינץ, או כמו שהיו קוראים לו בעיירה שלו: יוסיל “המשוגע”.

העיירה של יוסיל לא היתה רחוקה מעיר מולדתי שלי בפולין, ועל כן היו “שבילי דנהרדעא” הללו נהירים לי יותר מאשר לחברי בנסיעה ההיא, הסופר המנוח י. ל. פרץ. במחוז לובלין היה הוא המומחה, ואני – בגלילות מזוביה. חוץ מחלוקת התחומין, הותנה בינינו גם לחלק את העבודה. הוא היה בעל מקצוע לדברים “שבינו לבינה”, למנהגי המון העם, לנימוסי ערכאות (הוא היה בנעוריו עורך דין פרטי), לסכסוכים עם הבולשת; אני נתמחיתי יותר לבחורי בית המדרש, לאברכים, לחסידים למשכילים. יוסיל “המשוגע” עלה במצודתי. עד היום הזה לא נגעתי בזכרון הזה הקדוש לי. עתה בא הזמן.

מגמתנו הרשמית היתה, למצוא את “האיכרים היהודים”, וביתר דיוק, את “שרידי הקולוניסטים היהודים” בפולין בעד י. ג. בלוך, שעסק בכך לשם סניגוריה, “להראות העמים והשרים”, שהיהודים עוסקים ביישובו של עולם. מטרתנו הפרטית היתה, לשוט בעולם היהודי, לחדש את הגירסא דינקותא ולקלוט רשמים חדשים. ביחס אל הסניגוריה, היו דעותינו שוות, אבל מזגינו לא היו שווים. שנינו ראינו מראש, שהסניגוריה היא יגיעה לריק. ותועלתה כתועלת משקפיים לנולד סומא, או קרני דאומנא לבר מינן; אבל פרץ המשורר, בתחילה התעורר, התרגז, ואחרי כן קפא תוך כדי התגעשות. לשנינו היתה העבודה תכלית, ולא אמצעי. אני אז מכווץ כפקעת בעבודה ספרותית וציבורית; רציתי להרוס את דפני בית כלאי ולפרוץ החוצה, להתאוורר קצת; ככה זינק גם פרץ ממחבואו לאותו “סבוב ר' פתחיה” מרובה-הגוונים, שעשינו במקצת יחד, ובמקצת בצוותא חדא עם חברים אחרים, הלוך וטוס מעיר לעיר ומכפר לכפר. היתה זו נסיעת דון קיחוטים יהודים מעניינת עוד יותר מחזיונו של מנדלי מוכר ספרים משונה-ההעוויות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.