מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בצלאל לונדון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

תמיד אהב להפליג בשיחותיו על ימי שבתו באמריקה הדרומית. תקופה לא ארוכה בחייו אבל מרשימה כנראה מאד.

כשהיה נכנס למועדון “מילוא” ורואה את ידידיו וחבריו שכבר לא היו אף הם צעירים לימים אולם צעירים ממנו היה מכריז:

“שלום ילדות וילדים”.

ולא אכפת לו כלל שמכניס במבוכה את ידידותיו שהיו בשנות העמידה. אלא שלא היה עושה זאת להרעימן אלא באמת מרגיש כך שרוצה לכנותן ילדות.

לאחר שמלא תפקיד על הבמה שהכניס בו כל נשמתו לא היה כשחקנים אחרים תובע בפה מלא שיגידו לו שבחו בפניו אלא מחכה באורך-רוח. מחריש ומחכה: יאמרו, מה טוב. לא יאמרו? הוא לא יסחוט מחמאה מפיהם.

רכותו היתרה נחשבה לו לא פעם לחולשה. למעשה היה בעל לב רגיש ואף על הבמה כשהיה קולו נמס היה נמס לא מחולשה אלא מעוצם רגשות.

את בנו ירון שלמד אז בכפר-הירוק הציג כתכשיט יקר ואמר: “יש לו כשרון. רוצה להיות צייר”.

באשתו היפה מתיה נהג רגישות מאופקת, חרדה, סוגדת.

בוויכוחים עם חברים העלה תדיר איזו נימה יהודית רגישה שאינו יכול בלעדיה. כשנסגר “אהל” היה אומלל מאד. הופיע מדי פעם בתסכיתים ברדיו, ובלי במה היה כמו בלי אוויר לנשימה.

בקרב חבריו היהירים ממנו היה כאחד שבשל לבו היהודי, הרגש המכניס לפרקים קלישות לקולו איננו יכול להתמודד עמם ועם כוחם. בפינתו שלו היה בבחינת כל יכול אבל לצדם היה חייב להלחם מלחמה עזה שיהיה קיים בכלל.

את תפקידיו אהב כאהוב ילדים קטנים, ברחמים גדולים לאין אונים שלהם. לתלותם בו. למסכנותם, שבלעדיו אין להם חיים. וכל תפקיד בנה על פי יחסו לבני-האדם. ולאדם היהודי בפרט.

בגלל דחילו ורחימו זה כלפי אמנות המשחק נחשב לרפה מעט. על שום עדינותו רדו בו אחרים. וכאשר זכה בתפקיד כלבבו היה נרגש עד אין שעור.

פעם אפילו העיז ושאל: “איך הייתי?” כאשר היינו כבר ידידים וותיקים.

עסוקיה של מתיה אשתו היפה המורה בדקדוק הלשון העברית, בלשון ובתנ"ך מתוך התלהבות יתרה היו לו מקור להערכה רבה כלפיה. “היא נכנסת למטה עם דקדוק עברי”. סיפר. “אצלה דקדוק כמו אצל אחרים רומן לקריאה”.

לא פעם סבל בחשאי מאדישותו של קהל שלא העריך די הצורך את אמניו. אלא את הבולטים והמתבלטים שבקרבו.

היה אומר: “גנסין? איך מלא תפקידים קטנים ושוליים בכשרון עצום”.

פעם אפילו נתן לי שעור בעבוד מערכון זר ללשון העברית. הוא אמר: “לא לתרגם! לעבד לצרכינו שלנו, ברוח חיינו ובתבלינים מקומיים שלנו כדי שיהיה המערכון קרוב לחיים שלנו כאן ולא נכרי לנו”.

הוא התנגד לתרגום מחיים זרים ונכרים לנו. הוא רצה בהחיאת החומר בתוך תהליך החיים שלנו.

ותמיד היה נצוץ הומוריסטי בעיניו. ועל כן נחשב למבודח תדיר. מי שהכירו מקרוב היה רואה בו איש יהודי חושב ובר-אורין צנוע ומצניע לכת על הבמה ובחיים.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

איך ומה לקרוא

מאת ג'ון רסקין / אהרן דוד מרקסון (עיון)

אדוני! רצוני לדבר הפּעם על ספרים; על האופן שבו אנחנו קוראים בספרים עתה ועל האופן שבו היינו יכולים או צריכים לקרוא בהם. אתאמץ להרצות לפניכם איזו מחשבות פשוטות מעיקות על לבבי יותר ויותר, בהתבונני אל מהלך דעת הקהל בנוגע לצנורות ההשכלה ההולכים ורבים ולהתפשטות הספרות ההולכת וגדלה בהתאמה לזה. רגיל אנכי לקבל מכתבים רבים מאת הורים בנוגע לחינוך בניהם.בכל המון

המכתבים האלה הנני נרעש תמיד לראות את המקום הראשי אשר תתפוס המחשבה על “מעמד בחיים” בלב ההורים – ביחוד האמות – “חנוך המכשיר לתפוס מעמד בחיים”, זוהי המטרה, זוהי המגמה ולא אחרת. הם אינם דורשים, לפי דעתי, חינוך טוב בעצם; מושג האושר המופשט בחינוך רחוק מאוד, כנראה מלב הכותבים. מתאווים הם לחינוך אשר “יתן לבניהם לחם ושמלה" –; חנוך אשר יתן לבעליו את היכולת לבקר בבטחה בתי מרומי עם ונדיבים לבעליו“; בקצרה, חינוך המוליך ל”התעללות בחיים“. לעולם לא יעלה על לב ההורים האלה, כי יש חינוך כזה שהוא בעצמו הנהו “עליה בחיים”, כי החינוך הזה ימצא להם באופן יותר קל מאשר ידמו הם, אם רק ידרשוהו בדרכים הנכונים; ושלא ישיגוהו בעד כל מחיר אם ירדפו אחריו בדרכים בלתי נכונים.

באמת, בתוך המחשבות המושלות ופועלות בכוח היותר חזק בארצנו, משער אנכי, כי המחשבה על “התעלות בחיים" הנה מושלת בכיפה; לפחות יודו עליה בהתגלות לב, וישימו אותה ל”מעורר" היותר טוב להתאמצות בני הנעורים. מגמתי העיקרית במאמרי זה היא להחליט מה המחשבה הזאת כוללת עתה ומה היתה צריכה לכלול.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.