מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בצלאל לונדון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

תמיד אהב להפליג בשיחותיו על ימי שבתו באמריקה הדרומית. תקופה לא ארוכה בחייו אבל מרשימה כנראה מאד.

כשהיה נכנס למועדון “מילוא” ורואה את ידידיו וחבריו שכבר לא היו אף הם צעירים לימים אולם צעירים ממנו היה מכריז:

“שלום ילדות וילדים”.

ולא אכפת לו כלל שמכניס במבוכה את ידידותיו שהיו בשנות העמידה. אלא שלא היה עושה זאת להרעימן אלא באמת מרגיש כך שרוצה לכנותן ילדות.

לאחר שמלא תפקיד על הבמה שהכניס בו כל נשמתו לא היה כשחקנים אחרים תובע בפה מלא שיגידו לו שבחו בפניו אלא מחכה באורך-רוח. מחריש ומחכה: יאמרו, מה טוב. לא יאמרו? הוא לא יסחוט מחמאה מפיהם.

רכותו היתרה נחשבה לו לא פעם לחולשה. למעשה היה בעל לב רגיש ואף על הבמה כשהיה קולו נמס היה נמס לא מחולשה אלא מעוצם רגשות.

את בנו ירון שלמד אז בכפר-הירוק הציג כתכשיט יקר ואמר: “יש לו כשרון. רוצה להיות צייר”.

באשתו היפה מתיה נהג רגישות מאופקת, חרדה, סוגדת.

בוויכוחים עם חברים העלה תדיר איזו נימה יהודית רגישה שאינו יכול בלעדיה. כשנסגר “אהל” היה אומלל מאד. הופיע מדי פעם בתסכיתים ברדיו, ובלי במה היה כמו בלי אוויר לנשימה.

בקרב חבריו היהירים ממנו היה כאחד שבשל לבו היהודי, הרגש המכניס לפרקים קלישות לקולו איננו יכול להתמודד עמם ועם כוחם. בפינתו שלו היה בבחינת כל יכול אבל לצדם היה חייב להלחם מלחמה עזה שיהיה קיים בכלל.

את תפקידיו אהב כאהוב ילדים קטנים, ברחמים גדולים לאין אונים שלהם. לתלותם בו. למסכנותם, שבלעדיו אין להם חיים. וכל תפקיד בנה על פי יחסו לבני-האדם. ולאדם היהודי בפרט.

בגלל דחילו ורחימו זה כלפי אמנות המשחק נחשב לרפה מעט. על שום עדינותו רדו בו אחרים. וכאשר זכה בתפקיד כלבבו היה נרגש עד אין שעור.

פעם אפילו העיז ושאל: “איך הייתי?” כאשר היינו כבר ידידים וותיקים.

עסוקיה של מתיה אשתו היפה המורה בדקדוק הלשון העברית, בלשון ובתנ"ך מתוך התלהבות יתרה היו לו מקור להערכה רבה כלפיה. “היא נכנסת למטה עם דקדוק עברי”. סיפר. “אצלה דקדוק כמו אצל אחרים רומן לקריאה”.

לא פעם סבל בחשאי מאדישותו של קהל שלא העריך די הצורך את אמניו. אלא את הבולטים והמתבלטים שבקרבו.

היה אומר: “גנסין? איך מלא תפקידים קטנים ושוליים בכשרון עצום”.

פעם אפילו נתן לי שעור בעבוד מערכון זר ללשון העברית. הוא אמר: “לא לתרגם! לעבד לצרכינו שלנו, ברוח חיינו ובתבלינים מקומיים שלנו כדי שיהיה המערכון קרוב לחיים שלנו כאן ולא נכרי לנו”.

הוא התנגד לתרגום מחיים זרים ונכרים לנו. הוא רצה בהחיאת החומר בתוך תהליך החיים שלנו.

ותמיד היה נצוץ הומוריסטי בעיניו. ועל כן נחשב למבודח תדיר. מי שהכירו מקרוב היה רואה בו איש יהודי חושב ובר-אורין צנוע ומצניע לכת על הבמה ובחיים.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

נֹאד הֶחָלָב

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

נֹאד הֶחָלָב עַל שִׁכְמָהּ, עַל רֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת

נַעֲלֵי אַגְמוֹן עַל רַגְלֶיהָ

וּכְתֹנֶת בַּד לָבָן עָלֶיהָ

הָלֹךְ הָלְכָה בַּת-חַוָּה אַחַת

בִּצְעָדִים קַלִּים וּבְנֶפֶשׁ שׂוֹמַחַת

לָבוֹא הָעִירָה אֶל יוֹם הַמֶּכֶר.

וּכְבָר בִּלְבָבָהּ

חָשֹׁב חָשָׁבָה

אֵת כָּל הַשֶּׂכֶר

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מֵחֲלָבָהּ.

בִּמְחִיר חֲלָבִי – אֶל נַפְשָׁהּ אָמָרָה –

אֶקְנֶה בַּשּׁוּק בֵּיצִים עֲשָׂרוֹת שְׁתַּיִם,

עָלֵימוֹ אַרְבִּיץ תַּרְנְגֹלֶת דָּגָרָה

וּתְמַלֵּט וּתְבַקֵּעַ אֶפְרֹחִים כִּפְלַיִם;

אָז מִסְפַּר יָמִים אֲגַדֵּל אוֹתָמוֹ

וּבְמֵיטַב כֶּסֶף אֶמְכֹּר כֻּלָּמוֹ,

אֶקְנֶה לִי בֶּן בָּקָר רַךְ וַאֲכַלְכְּלֵהוּ

וּבְיָדִי אַשְׁקֵהוּ גַּם אַלְעִיטֵהוּ,

עֲדֵי יִשְׁמַן יִתְכַּס חֵלֶב וָפֶדֶר

וּלְשַׂר טַבָּחִים בִּמְחִיר טוֹב אֶתְּנֵהוּ,

וּבְכַסְפּוֹ אֶקְנֶה לִי פָּרָה וָעֵגֶל,

שָׁם יִרְעוּ יַחַד עִם יֶתֶר הָעֵדֶר.

הֶאָח הֶאָח! מַה-מְאֹד לִבִּי יָגֶל

עֵת אֶרְאֶה עֶגְלָתִי כָּכָה מְקַפֶּצֶת…

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גַּם הִיא רָקָדָה,

וּבְרָקְדָהּ – אֲהָהּ תִּפְלֶצֶת מְנָאֶצֶת!

נָפַל הַנֹּאד, הֶחָלָב נִשְׁפַּך כַּמַּיִם,

אֵין מַפְרִיס פַּרְסָה, אֵין בַּעֲלֵי קַרְנַיִם,

אֵין גַּם בֵּיצִים, אֵין אֶפְרֹחִים כִּפְלַיִם,

פַּס חֲזוֹן לִבָּהּ, תּוֹחַלְתָּהּ אָבָדָה.


מִי לֹא יִבְנֶה לוֹ מִגְדָּלִים בַּשָּׁמָיִם?

מִי לֹא יַחֲלֹם בְּהָקֵץ, יִרְאֶה חֶזְיוֹנוֹת?

כָּאִישׁ כָּאִשָּׁה, כַּזָּקֵן כַּנָּעַר,

כֶּעָשִׁיר כַּדָּל, כֶּחָכָם כַּבָּעַר,

יַחְשֹׁבוּ מַחְשָׁבוֹת, יַעֲשׂוּ עֶשְׁתֹּנוֹת.

כִּי אֵשֵׁב בָּדָד מוּזָר לִשְׁאוֹן קָרֶת

וִירַחֵף רוּחִי עַל יַם הַדִּמְיוֹנוֹת,

אָז לִי הַכֶּסֶף, לִי הַזָּהָב,

לִי הַגְּדוּלָה הַגְּבוּרָה הַתִּפְאָרֶת,

אָז אֶרְעַץ אוֹיֵב אֶמְחַץ רָהַב,

וּבַחֲלוֹמִי אֶרְאֶה כְּצָפְנַת פַּעְנֵחַ

מִשְׁתַּחֲוִים לִי הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַיָּרֵחַ,

וּמִקְרֶה קָטֹן יִגַּע בִּי וִיעִירֵנִי

וּכְמִקֶּדֶם קַדְמָתִי אֶבְיוֹן הִנֵּנִי. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.