את אריה לרנר ואת אשתו חנה לרנר הציירת תבל“א הכרתי בחוגי העתונאים בסוף שנות השלושים. אריה היה חבר מערכת “דבר”. שנינו למדנו בלונדון אמנם בתקופות שונות והיה אף זה קו מקשר. והוא הרבה לספר בשיריו של אביו המשורר המנוח. וכל תשוקתו לזכות ולהוציא לאור ספר שיריו. התחיל ולא גמר. הספר יצא כבר אחר פטירתו. הוא חלם להקים זכר לאביו במרכז תרבות ואמנות בבנין ישיבה לשעבר, שרידי מבצר לשעבר, בקרית הציירים בצפת שכינינו אותו בהלצה ה”אלהאמברה" אבל לא זכה. במקום זאת הקים ספרית שירה צנועה בביתו האחרון בעיר העתיקה בירושלים, בדיוטה העליונה שחלונותיה נשקפים לעבר הר הבית והכותל המערבי.