מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ימימה מילוא

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את ימימה מילוא שחקנית הקאמרי ורעיתו של יוסף מילוא הכרתי עוד בילדותה. אחותה הבכירה שולמית פרסיץ לימים שוקן למדה יחד אתי נגינה בכנור אצל המורה גליקסון הרץ, כנרית שחזרה מהשתלמותה בגרמניה ונחשבה אז לפדגוג הכנור הטוב ביותר בעיר תל-אביב. יום אחד התכוננו לקונצרט תלמידים ושולמית ואנכי נגנו יחד בשישיה של כנרים. אחותה הקטנה ימימה נלוותה אליה לחזרה זו. הסנובית הקטנה והעדינה נכנסה לחדר ומיד אמרה לי ולכולנו:

“אני הבת של שושנה פרסיץ”.

אמה היתה אז ראש מחלקת החינוך בעירית תל אביב ובעלת הוצאת הספרים “אמנות” ברחוב שנקין ושם דבר. אשה שהלכו עליה אגדות כגון ביאליק שאמר לה בבואה לבקרו “קחי בבקשה שני כסאות ושבי” בשל ממדי גופה הגדולים. הגב' שושנה זלטופולסקי-פרסיץ היתה לשם דבר בעיר וכיוון שאבי יחד עם מורים אחרים עסק בראשית עלותו ארצה בהפצת ספרי אמנות יפים ומהודרים ועורך ההוצאה סמיאטיצקי היה חברו, הכרנו המשפחה כולנו ולא התפלאנו על שימימה הציגה עצמה כך. ובכל זאת לא נהגה אחותה הבכירה כמותה.

עברו שנים. את שלומית הבכירה פגשתי גם בלונדון באגודת הסטודנטים הישראליים בשנות למודנו שם. את ימימה לא ראיתי עד שהוקם התיאטרון הקאמרי. תיאטרון הצעירים של אותם הימים בתל-אביב וימימה היתה שם לשחקנית ולאחר מכן למורה לתיאטרון. פגישתי הבאה עמה היתה בראותי אותה על במת הקאמרי בתפקיד “אנטיגונה” לאנואי, ואני כותבת לאחר הצגת הבכורה בקורת על ההצגה בעתון “הבוקר” שנמניתי אז על חברי המערכת שלו.

ימימה היתה בעיני לפתע יצור אחר לגמרי. לא עוד הסנובית הקטנה המתקשטת בנוצות אמה הנאורה ועסקנית התרבות הברוכה אלא יצור רגיש, מעונה, עם ניואנסים דקים של משחק מעולה. ודומה שכוחות הגוף בחולשתם לא עומדים לה לעזר לרגישותה הרגשית הרבה.

אהבתי את אנטיגונה של ימימה מילוא. כבתפקידי צעירים אחרים כגון ב“חיים של חיות” לצ’אפק, היתה גם כאן איזו חינניות נפשית אלגנטית, איזו גישה אצילה של אצילי נפש וגוף. ראיתי בה שחקנית רגישה ואינטליגנטית מאין כמוה. אלא שכוחות הגוף כנראה לא עמדו לה במלאכה המפרכת של הופעות על במה חיה והיא הפכה למדריכה ולמורה לשחקנים ואפילו לבמאית לעת מצוא.

היא נפטרה בדמי ימיה אף שהיתה הצעירה במשפחה. ואתי נשארו הפנים הדקות הלבנות והרגישות של הילדה הקטנה והמתיהרת והגבורה היוונית המעונה, ולא הנפש ידועת החולי. וכך הבאתיה עמי הנה.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

סדר של כלבים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אל הבעל-שם-טוב היה נוסע אחד ה“עולים”, יהודי שמקרוב נתעשר, ומובן מאליו – פגע רע.

איני מתיירא כל-עיקר לקרוא בשמו: יבוא ויחנוק אותי…

“יענקל מקוֹנסקא-ווֹליא”… פרא-אדם!

הבעל-שם בעצמו, אותו המזג הטוב והנוח לכל הבריות, היה מקמט את מצחו, כשנראה ה“גביר”…

עלה לגדולה, קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, והוא מתייהר, ורודף אחר הכבוד; רוצה הוא דוקא להבחר בעירו לגבאי-ראשון של ה“חברה-קדישא”… ותיכף אחר הקלפי, כשלא עלה בגורל, התעבר בהרב ובהקהל; והעיר – עיר של “מתנגדים”, ולמען הכעיסם – קפץ ונסע אל הבעל-שם…

לוּ עשׂה כדבר הזה אדם פשוט, היו יורדים לחייו. אך מי ידין עם הגביר התקיף? שׂמים יד לפה – והוא נוסע…

והעיקר – אדם גס ומבוהל, והדיוט קופץ תמיד בראש:

רוצים להתפלל – כבר כבש את ה“עמוד”; “עברי” – הניחו לו! לברך ברכת-המזון, כבר הכוס-של-ברכה על כף הגביר!…

ונופל תמיד לתוך דברי אחרים. מסיחים בדברי-תורה – והוא קופץ לפתע-פתאום:

– סוסה קניתי לי, רבותי, – “צפיחית בדבש”!

וממצמץ בשׂפתיו, כאילו אכל מאכל-תאוָה.

ופעם אחת בלבל את כל המסובין אל השולחן בדבר השוט לסוס.

– לשוֹט, רבותי, גוּלת זהב טהור! וקבלתיו במתנה מיד שומר-הסף; של הגראף פּוֹטוֹצקי… מי שלא ראה שוֹט כזה…

ומשתקים אותו על-כורחו בקושי.

ועל כל אלה – קמצן שבקמצנים!

לשם נוי – קופסת-זהב לטאַבאַק בכיסו. להתהדר בה, הוא מוציאה כפעם בפעם, מבריק בה, מקיש באצבע ומתופף: יראו וישמעו! – וסוגרה, ואינו מריח… חס הוא על הוצאת האבקה! ושולח איש מן הצד את ידו אל הקופסה – הוא סוגרה במהירות נפלאה, ולוחץ את האצבעות.

אי אפשר היה, פשוט, לעמוד במחיצתו!


ופעם אחת – בא הגביר שלנו בחול-המועד של-פסח, נתעכב, ונשאר לשבות. והוא מיסב עם אנשי-שלומנו… מה יעשׂה לו אדם משלנו, אם הבעל-שם אינו רוצה להכלימו – יושב הוא…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.