מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מירון סימה הצייר

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

כשעוד הייתי תלמידה בבית הספר התיכון נפלה לידי חוברת אולי של “דבר הפועלת” ובה בעמוד א' העתק שתי תמונות של מירון סימה. לא הכרתיו אלא ראיתי רק העתק של תמונותיו מתקופתו הסוציאלית. ילדים מזי רעב ואם ידועת סבל דומני. רושם התמונות עלי היה כה עז עד כי אמרתי למי שאמרתי: “בתמונות כגון אלה אפשר להשפיע על רגשות הזולת יותר מאשר במאמרים ובנאומים ובהכברת מלים הרבה”.

לא הכרתי את הצייר באותם הימים. היה זה כנראה בראשית עלותו ארצה והוא התישב אז בירושלים. כעבור כמה שנים ולאחר שובי משנות למודי באנגליה ובעבדי כבר כחברת מערכת “הבוקר”, הציג לפני שאר בשרי אמן-האות-העברית צבי ברגמן באחד מבתי-הקפה איש גוץ בעל שער מקורזל ופנים עגולות ולבביות, את הצייר מירון סימה היוצא בקרוב לפריז לערוך שם תערוכה מתמונותיו. אמרתי לו:

“אותך אני מכירה מזמן משתי תמונותיך שראיתי העתקן באקראי”.

כל אדם קרוב אצל עצמו. דברי החמיאו לסימה שאני זוכרת מזה כמה שנים שתיים מתמונותיו. וכך התחילה ידידותנו.

סימה הוא שצייר את הציור על עטיפת ספרי הראשון, קובץ סיפורי משנת 1947 “היאור הירוק”. ספרתי לו תוכן אחד מסיפורי שעל שמו נקרא הספר, והוא הואיל להפעיל דמיונו היוצר לתרגם ענין זה באמצעי הציור.

כשערך תערוכותיו בפריז שלח לי תמונות משם שנערכו שם הדברים ברוב עם. לא פעם הסבנו בבתי קפה והייתי שומעת מפיו מחשבותיו על ציור ואמנות בכלל. הוא ישב באותם הימים ב“חצר שטיינהארדט” בירושלים וכשבאתי לשם הופתעתי מצבעי ציוריו, מהפורטרט העצמי שלו ומשאר נופיו, כל אותם ערכים שלא הכרתי כי ראיתי תמונותיו בראשונה בעתון בצלום בלבד. מי ידע שכה מפליא הוא בצבע ולא רק בקו?

ולפתע נתגלה לי שכבר הניח מאחריו את תקופתו הסוציאלית המובהקת משנות ישיבתו בגרמניה ועבר אל אהבתו השניה אל ירושלים. מירון סימה מעולם לא נטש את ירושלים. כשם שלא נטש את דרכו הערירית.

אף בסוף שנות השבעים עדיין פניו העגולים העטורים בשערו המקורזל שופעים נדיבות לב וחמימות מעודנה.

כשאחיו המנוח הארכיטקט נשא את שחקנית “הבימה” עדה טל סיפר, שכיוון שדירת מגוריו סמוכה למשרדו אין הלקוחות מבינים מה קולות משונים עולים מדירתו בשעה שרעייתו משננת את תפקידיה בקול רם, העיר כלאחר יד:

“טוב שלי יש אמנות אילמת. לא כל-כך אילמת. אבל בלי קול רם, אז אף שכן לא יכול לעשות לי סקנדלים ב”חצר שטיינהארדט". "אשת הפרופ' קויגן שהתגוררה בשכנות באותה חצר והיתה כצפור נעלמה, לא התלוננה עליו מעולם. שפע הציור הססגוני שבקרבתה היה לדבריה משכר ולא מרעיש. קוסם ולא מטריד. משלהב לא מזעיף. בבחינת עולם צבעים יחיד שאפשר לחיות בקרבתו מבלי להינזק אלא להפך להתמך בו במצוקתה של זיקנה ועזיבות.

העברית של סימה היתה בסיסית תמיד. כאילו שפה שאינה נענית לו ביותר. מעין שפה חורגת לאחר הרוסית והגרמנית ושאר שפות שהוא יודען על בורין. העברית שירתה אותו בלית ברירה. ולכן היה אומר בה דברים יפים במלים מועטות. פשוטות. ולכן היה קולע אל המטרה בדרך הקצרה ביותר כאילו לא רצה להשתהות מדי במשפט העברי פן ינגף. בפתיחת תערוכותיו היה מהלך כמעט מבויש, בחיוך נלבב בפניו ומתביש אפילו מפני דמות דיוקנו המתבוננת על הקיר מעשה ידיו. היה זה במוזיאון הישן בבית דיזנגוף כשפתח אחת מתערוכותיו, מקום שהציג לפניו מארק שאגאל והוא כאילו הצטנע בשלו והיה מהלך מבויש, עמום במקצת, אף שבוטח במעשה ידיו ובמה שיש לו להגיד ולתת בציור.

היה מי שהעז לומר דבר של שטות: “תגיד סימה, איזה ציור אהוב עליך מכולם?” סימה שאינו אוהב לצמיתות אלא אוהב ביד רחבה, העיף בשואל מבט שובב כביכול מכריחו זה לאצור אהבתו בציור אחד בלבד, יצור אחד בלבד, תופעה אחת בלבד, וענה במבטאו הרוסי המובהק: “בכולם. יש לי מספיק מקום בלב בשביל כולם”.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

בשמי מרומים

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

א: הַשָלִיחַ

ויהי דבר ה' אל משה לאמור: היום חזיתיך עומד ליד כל נכשל ואתה גבר לא יראה עוול וישתוק. קום ולך מצרימה, ארץ העבודה הקשה לאחיך ולבית-אביך, להושיע את עמי מיד לוחציו, כי ידעתי את מכאוביו. ויאמר משה: מי אנכי כי אלך אל פרעה? ויאמר אליו ה': ראֵה, נביא נתתיך לגויים ושופט לעמי. ואתה קח את המטה הזה אשר בידך, ובו תעשה אותות ומופתים ויאמינו בך, כי שלוח שלחתיך. והיה כי יקשה פרעה את לבו לבלתי שלחם ונתתי ידי בו.

וילך משה וישב מצרימה, ומטה-האלהים בידו, ויך בו את המלך פרעה ואת ארצו פעם אחרי פעם מכות גדולות, וגם באלהיהם עשה שפטים; ויוציא את ישראל בעצם היום ובזרוע נטויה, ויבקע את הים, כי רדף מצרים אחריהם, ויעבירם בחרבה, ויזיל להם מצוּר במדבר ויוריד להם שׂליו מן השמים, וַינחם בענן יומם, ולילה בעמוד אש, ויהי להם לרועה נאמן.

ב: עָל הָהָר

ויהי כי נשא ה' את בני-ישראל ממצרים על כנפי נשרים, ויאמר לעשות לו את העם הזה לעם סגולה, ויביאם מדבר סיני ויחנו שם נגד הר האלהים ותקדשו בני-ישראל ויכינו את עצמם ליום הגדול.

ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים ונפתחו השמים, ועלה ראש ההר בשמים, וערפל כיסה את ההר. אלהים הגדול יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל; ומראה כבוד ה' כאש אוכלת ונוגה לו.

ויעל משה אל אלהים, אל ההר, רגליו של משה עומדות בהר, וכולו בשמים וצופה ומביט בכל מערכות השמים.

וידבר אלהים את עשרת הדברים. וירעשו השמים והארץ ויסערו הימים והנהרות, התרוממו ההרים והגבעות עצי היערות רעשו, החיות המו, וגם המתים שבשאול תחתית קמו וחיו ועמדו על רגליהם, כמו אלה שעתידים לבוא. אשר ישנוֹ פה ואשר איננו פה – כולם נתרגשו לדבר ה'.

וייראו בני-ישראל ויקראו אל משה: דבּר אתה עמנו ולא נמות. ויהי להם משה מן היום הזה מול אלהים, ודבר ה' אתו והוא יצווה את בני-ישראל.

ג: עַל הַצוֹר

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.