מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הצייר אריה נבון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

על אריה נבון שמעתי הרבה לפני שהכרתיו. אחיו זאב היה מורי לציור בתיכון. הוא שהמליץ באזני אבי מנהל התיכון שישלחני לאיטליה להשתלמות בציור. לא החשבתי דעה זו כי לא הבחנתי בציורי איזה יחוד כל שהוא. על אחיו אריה שמעתי הרבה יותר. ראיתי את הקריקטורות שלו בדבר ובהוצאות אחרות, על גבי ספרים וראיתי את הדקורציות שלו בתיאטרון.

לפני צאת ספרי השלישי הרומן “שערי עזה” בהוצאת “עם עובד” חפשנו צייר שיצייר את העטיפה של הספר. ידידי אברהם שלונסקי הציע את אריה נבון. טלפנתי אליו ונפגשנו בבית קפה צנוע מול ביתו.

איש דק גזרה צנום, עם פנים נאות מאורכות. שונה לחלוטין ממורי זאב, אחיו קטן הקומה ורחב הגזרה. דבורו שקט, מאופק. וכל העת חשבתי: זה הוא האיש שלבה של לאה גולדברג, המשוררת, יצא אליו." כמיהת אהבה שהיתה ידועה לכל. ואהבה ללא תוחלת אף עובדה זו ידועה לכל אנשי הספרות והציור וכלל אמני העיר.

הייתי כל כך עסוקה בפענוח פניו העדינים של האיש וסוד דחייתו את המשוררת המופלאה ולקיחת אשה אחרת על פניה עד כי כמעט והתקשיתי בשיחה עמו.

הוא בקשני שאספר לו את תוכן הספר. העדפתי שיקרא את כתב היד ואמרתי שאביא לו את ההגהות.

אבל הוא רצה להכנס מיד לענין. לחשוב מיד על ההוצאה ובקש שאספר לו על פי דרכי את ספרי. הדבר היה לי קשה כי אין לספר ספר. ספר צריך לקרוא כל אדם לעצמו ובפני עצמו. מה לי כי אספר את ספרי. או את ספורי. שנאתי זאת. סרבתי. אבל הוא עודד אותי: “אני אקרא אבל בינתיים ספרי שיהיה לי מושג ואוכל לחשוב.”

תארתי, לא ספרתי. גמגמתי משהו. לא רציתי להחמיץ את שתופו. ולאחר שעה קצרה נפרדנו. לא היה אותה שעה דברן גדול. וספק אם בכלל היה דברן גדול, כשאר חבריו הציירים שדבורם עלה להם בקושי רב.

ההגהות הועברו אליו על ידי ההוצאה. אינני יודעת כמה קרא אם בכלל קרא. הוא הביא להוצאה ולי דמות אשה, הגבורה של הספר. אם כי ספרי איננו אוטוביאוגרפי בכלל ורחוק מהיות דמותי אומרים שנבון צייר משהו דומה לפורטרט שלי.

נכון שסופר מכניס הרבה מעצמו לספרו אבל ספרי איננו אני ואף העטיפה איננה אני ובכל זאת הלך נבון אל עטיפת ספרי דרך פני שהיא דרך בטוחה לא לרחק מן הספר וממחברו.

כשזכה הספר בפרס אוסישקין בירושלים שלחתי לו הזמנה לטקס. הוא לא בא. “לא העליתי על הדעת שזה ממך” אמר. כאילו מישהו העלה על דעתו שיבוא.

צנוע, מצניע לכת עם קסם סמוי לנשים משוררות כמהות למעט חום ואהבה כחתול. הבאות לימים מספר ולשעה קלה לשהות בבית מגורים כשכל מחסורן על בני הבית וכעבור תקופת מה נמלטות בחזרה לראש חוצות ולחיי חוץ.

הפוגה זו של כמה ימי חסד ניתנת כנראה לחתולות או לכלבים בלבד ולמשוררות לא ניתן קורטוב של כלום. אשה אחרת ממלאה את מקומן בביתו של האהוב בחן, בצניעות, בנעלמות, בלי שירה ובלי כמיהה, בלי מלים ובלי פיוטים, סתם נשים טובות וביתיות.

אריה נבון בחר באחרונות. השירה ונושאת השירה מפחידות, מרתיעות. הוא לא היה איש נועז וזיקתו למלה לא היתה גדולה כזיקתו לרשום.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מנדל בריינה'ס

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

בימות הגשמים לא היה למנדל אף רגע פנאי. הגע בעצמך: אמירת תהילים, תפילה, עין-יעקב, סעודת שחרית, צרכי הצבּוּר, מנחה ומעריב, פרק משניות, עמוד גמרא, סעודת ערבית, קריאת שמא על המיטה, תיקון חצות, ועוד הפעם שינה – כמה נשאר מן העת-לעת? …אך בימות הקיץ היה לו פנאי אחרי חצות היום לשבת בבית-המדרש ולשׂוחח בפוליטיקה, בהמצאות חדשות – במילי דעלמא …

מנדל בריינה’ס לא נמנה בין החכמים …חבריו בחדר קראו לו פשוט מנדל שוטה; כשנשׂא אשה, הוקל גזר-דינם של חבריו ונשתנה שמו למנדל התם, אך כשירד מעל שולחן הורים ומחותנים, והיה לבעל-בית בפני עצמו, היינו שבריינה אשתו פתחה לה חנות של כל מיני מכולת, והפדיון נתרבּה ונתרבּה מיום ליום, שינו את שמו עוד הפעם, והרי הוא לפניכם: מנדל בריינה’ס. וכיוָן שמנדל בריינה’ס לא היה נוטר שׂנאה לאיש, לא עמד לאיש לשׂטן על דרכו, לא הוציא מפיו מעולם דבר מגונה על חברו והתעסק באמונה ובכל מאודו בצרכי הצבּוּר, לא זכר איש את שמותיו מלפנים, ואיש לא צחק באמור מנדל בריינה’ס כפעם בפעם, כדרכו, בתור מאמר המוסגר: האין זאת, שאני מבין דבר מתוך דבר? לא יודע אני מה שאני אומר?

– הן לא כסיל-אדם אני – אומר, למשל, מנדל – ובכל זאת נעלה הוא משׂכלי להבין, אין מכינים קש דק, ארוך וחלול כולו מראש ועד סוף …

והוא מספר שבדק פעם אחת בשׂק המשכב, וכל הקש היה חלולים חלולים …

– האם לא נפלא הדבר?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.