מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פרופ' יוסף נדבה

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את יוסף נדבה פגשתי בלונדון בשנת 1935 כסטודנט עני למשפטים המקיים עצמו בקושי מהוראת עברית ומכתבות שהוא שולח לעתונות בארץ. גרנו, קבוצת סטודנטים ארץ ישראליים בשכונת סטאמפורד-היל הצנועה בדרום-מזרח לונדון שמתגוררים בה הרבה יהודים מהגרים שעדיין שפתם מחציתה אידיש ומחציתה אנגלית. שכרנו חדרים בפנסיונים פרטיים של שתי נשים יהודיות שאכסנו שני סטודנטים לחדר. רק אני שהייתי בת יחידה קבלתי אצל מרת פרסקי חדר קטן לעצמי. שלמה אבן-שושן, לימים מחבר הלכסיקון הנודע וחברו אברהם מלמד הדתי היו שני מורים שבאו במלגת השתלמות מטעם משרד החינוך ללונדון התגוררו בפנסיון שלי ואילו נדבה וחברו העו"ד הנודע לימים בהגנה על אנשי המחתרת (ממשפטי המחתרות) התגוררו בפנסיון הקטן הסמוך.

אף תשלום צנוע זה היה קשה מנשוא לנדבה שנתיתם בילדותו מאמו ואביו כנראה נישא מחדש ולא קיים את בנו מבחינה כלכלית בלונדון. הבדיחה בפי נדבה הצעיר באותם הימים היתה: “הלוו לי ארבע לירות (אנגליות) או שאני הולך להשתמד, להתנצר רחמנא ליצלן.” כי זה הוא המחיר שמשלמים מסיונרים למשומד.

בשכונה צנועה זו הרבו להופיע הפשיסטים הבריטיים מאנשי מנהיגם מוסלי, לנאום בימי ראשון אחה"צ מעל ארגז עץ נגד הזרים בעיקר היהודים שהגרו ממזרח-אירופה והתישבו בהתחלה בוַואִיצֶ’פֶל ולאחר שהשתפר מעט מצבם הכלכלי עברו לשכונה זו לבתי קוטג’ים נפרדים למשפחה אולם דבוקים זה לזה בשורה ארוכה אחת, כולם דומים זה לזה וכמעט שאין להבדיל ביניהם.

נדבה וחברו הרבו ללכת בימי ראשון לשמע נאומי נאצה אלה. פעם אפילו הלכנו בחבורה ארץ ישראלית רובנו שחורי-שער רק נדבה היה בהיר שער והבריונים צעקו לעברנו “ג’וּ!!!” בקולי קולות.

כשהיו שבים השניים מנאומי-רחוב אלה של יום ראשון בשבוע היו נמשכים הוויכוחים הפוליטיים עם באי ואורחי הפנסיונים, מן היהודים המקומיים החייטים העמלים לפרנסה, המתגוררים בסביבה ועובדים בוואיצ’פל.

י. נדבה שכבר היה אז שרוף ונלהב בהערצתו לז’בוטינסקי לקחני פעם לאולם קטן שבבירה האנגלית שבו נאם ז’בוטינסקי. אני נשארתי אדישה. הוא היה נלהב מאד. כבר אז שם לעצמו למטרה לחקות את ז’בוטינסקי בכל. ולא הסתיר כלל את כוונתו זו. ראשית לכל ללמוד משפטים אולם לא לעבוד במקצוע. אלא כהכנה לקריירה פוליטית גדולה של נואם ומדינאי. לשפר את כושר הנאום. מכאן הספרים לאחר מכן על תורת הנאום שפרסם. הוא עצמו לא ניחן להוותו בכושר נאום. דבורו היה שוטף אולם מאולץ, פיו סגור למחצה במתח כחושש להתגלות. לא היתה לו הנאת הדיבור ולא קסם בחירת המלים המתגלגלות לעצמן. לא ציוריות ולא חן של איש שיחה.

בשובנו ארצה הזמינני פעם לקולנוע אלנבי לשמע אותו נואם בפני חניכי בית"ר. הופעתו היתה חפוזה, מאולצת, מנוכרת וענינית מדי. הוא פשוט לא היה נואם מחונן.

חבריו היו אומרים שמחמת התיתמותו המוקדמת מאמו היה מנוכר לבני אדם בסביבתו.

היה פעם מוסד “עתון העתונאים” בלילות שבת בקולנוע מוגרבי מיסודם של קרליבך והפטמן. מכיוון שהפטמן היה עורכי הראשי ב“הבוקר” בקשני לדבר עמו שיזמינו לנאום באחד מעתונים אלה שבעל פה. הפטמן לא התלהב, כי כתיבתו בעתונות היתה יבשה ושטוחה ללא צבע או הומור או העמקה כל שהיא.

לימים כשנישא לרעיתו שושנה העממית, הביתרית השרופה המסורה עד אין קץ (לפי דבריה בביתי: “מוטב שאני אצטנן במקומו ובלבד שיוסף יהיה בריא”.) מצא לו רעיה ואם חמה שכה היה זקוק להם. אפילו ההפרזה שבדבר למד לסבול בסבלנות. רמבה העתונאי אמר פעם: “אנחנו עומדים להנשא לשתי שושנות”.

בשיחה בטלביזיה כשאיש הפלוגתא שלו הוא הפרופ' ליבוביץ אמר האחרון: “אני והפרופ' נדבה הננו שני סוגי ציונים שונים לחלוטין זה מזה”. ואמנם לאחר שנתמנה לראש הקתדרה לציונות באוניברסיטת=חיפה ומבחינה פוליטית הגיע ל“התחיה” והיה אחד ממקימיה נרגע והשלים עם העובדה שלא יהיה ממלא מקומו הפוליטי אם לא הספרותי של ז’בוטינסקי. אולם עד סוף ימיו לא היה מסוגל, למרות אכזבתו המרה מן התנועה שבראשה עמד ז’בוטינסקי לשוחח על נושא כל שהוא מבלי להזכיר את מורו ורבו זַ’בו.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

קול ישראל

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

בעיר סוֹפיא בירת בּוּלגריא, יוצא מכ“ע יהודי בלשון שפּניוֹלית ובוּלגרית כאחת, ושמו “קול ישׂראל”. מטרת מכ”ע זה – מבאר לנו סופר אשכנזי מאחינו, בעקימת כמה אותיות בשביל שלא הוציא דבר מגונה מפיו – היא כמטרת מכ“ע “זעלבסטעמאַנציפּאַציאָן” שהיה יוצא לפנים בווינא וכמטרת מכ”ע “ Przyszłość ”, היוצא עתה בלבוב. ובכן ידענו, כי “קול ישׂראל” זה הוא קול ה“לאומיים” וחובבי ציון המעטים, הנמצאים בין הספרדים בארצות ההן. והנה מסַפּרים כה“ע, כי בימים האלה שלח הרב רבי משה הלוי, ראש רבני תוגרמא, מכתב אל ראשי קהלות בוּלגריא, ובו יזהירם לבלתי תת ידם למכ”ע זה וגם גוזר “חרם” על העורך, מפני שבמכ“ע שלו “יביא בסכנה שלש מאות אלף נפש מישׂראל החיים בארץ תוגרמה ונהנים מכל זכויות האזרחים, בעוררו חשד עליהם בלב הממשלה שם”. עד כאן היינו יכולים להבין, היינו יכולים גם ללמד זכות על ראש רבניתוגרמה, כי בודאי לא בכדִי כתב מה שכתב, ואולי “משה בדמע כתב”…אך סופר אחד מסוֹפיא בא ומגַלה סוד באחד מכתבי העת של היהודים באשכנז, כי לא הרב נתעורר מעצמו על הסכנה הנשקפת לצאן מרעיתו בארץ מולדתו, כי אם ראשי קהלת סופיא הם שעוררוהו על זה, ולא זו בלבד, אלא שגם אל **מכה”ע של הממשלה בסופיא** שלחו הראשים האלה מכתב גָלוי, אשר תכנו הוא “מחאה נמרצה” נגד ה“טֶנדֶנציא” של “קול ישׂראל”. והסופר מוסיף ביאור, כי עשׂו הראשים מה שעשׂו, מפני שמכה“ע הנ”ל יוצא גם בלשון בולגרית, ועל כן “מסוגל הואלהבזותנו בעיני הממשלה והעם ולתת מזון חדש להאנטיסמיטיסמוס”…

בעצם הדבר אמנם לא חדשו ראשי קהלות סופיא מאומה. פחד כזה פחדו גם אחינו באשכנז, אוסטריא וצרפת, בהשָמע שם לראשונה “קול ישׂראל”, וגם הם קצפו קצף גדול על משמיעי ה“קול” ונתנום לעוכרי ישׂראל, לבעלי ברית האנטיסמיטים. הספרדים אינם איפוא אלא מחַקים מעשׂי אחיהם המערביים גם בזה, כמו בכל שאר הדברים; וכמשפט כל המחַקים בלי דעת, שמגיעים על הרוב לסַגל להם מנהגי המחוקה ודעותיו בזמן שהוא עצמו התחיל כבר לעזבם ולנטות לדרך אחרת, כן גם פה הגיעו הספרדים ל“השׂכּלה” זו בעת שבמערב החל כבר שמשה לערוב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.