מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הצייר אברהם נתון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

אברהם נתון איש “אופקים חדשים” היה בשנת 50–49 בשיא פרסומו. האיש עם הברט מגבעתיים שהיה מתלוצץ “שהצייר שמי הוא היחידי שאינני אנטישמי כלפיו”, שהיה מורה ומדריך בציור כפי שמעיד עליו תלמידו יאיר גרבוז ב“דבר השבוע”, נחשב לאיש קשוח העומד על דעתו. איש המופשט. איש המבקש לחדש ולא לדרך בדרך הסלולה שסללו לפניו ראובן וגוטמן. שהייתי פוגשת בו בתערוכות כלליות ופרטיות, במועדון “מילוא” לסופרים ולאמנים, ב“כסית” ובשאר מקומות שנפגשים בהם עם אמנים. נראה לי האיש המתאים לצייר ציור, או תרשים, לעטיפת ספרי השני הרומן “לחם האוהבים”. נתון לא קרא את הספר. ישבנו ב“כסית” ואני ספרתי לו שזה הוא רומן על מלחמת השחרור, קרוב מאד ללבי ואני מקווה שידבר אולי גם ללב אחרים.

ספרתי לו את תכנו של הספר שהוא לא על “גבור מלחמה” אלא על איש שולי אנטי-גבור אבל בעל נשמה ולב, איש המתגורר בירכתי הכרך ואף על פי כן מעורב בכל המתרחש בכל פלגי החברה, המפלגות, המחתרות, מעשים שבחשאי ובגלוי, בקצור הגבור שאיננו גבור כלל. וזאת אמור כלפי אלה הטוענים שאנשי דור הפלמ"ח כתבו על גבורים בלבד, גבורים תרתי משמע.

התבוננתי בפניו החזקים, הקשוחים של נתון, בעיניו הגלויות והעזות וקויתי למצא בהם הבנה לעניני. כי הגבור לא היה הרואי אולם התקופה היתה הרואית והיה צורך בצייר בעל יצרים ולהט. יתכן שהיה לו קשר עבודה עם הוצאת “דביר” ההוצאה שהוציאה את ספרי או שטעמי שלי קבע בכל אופן א. נתון שב לביתו והתחיל לעבוד על הנושא שלי.

והתוצאה: מופשט של קוי דרך פתלתלה שחורים ברק לבן של מלחמה ופיגורטיב של סטר ורמזי חומה לבנים. רמזי בית אבן ישן עקול של סמטא וברק יריה רקושטית.

שחור ולבן והעטיפה רקע יין אדום.

התרשים נראה לי מענין מאד מרמז על הבנה של ענין מבלי להיות מודע לפרטים פיגורטיביים. אינני בטוחה שהנושא הובן על ידי הקוראים. הסורג שבין יפו לתל-אביב על הגבול, היריה הלבנה הנוחתת על העיר, הדרך המוליכה עקלקלות בכל זאת דרומה ושתי לבנים רמז לחומה כביכול אדירה המגוננת על עצמה ואף יורדת דרומה היה בה צרוף מענין של ביתיות מזה העזה מזה ומאבק של אש וברק ברקיע משותף.

הסכמתי לציור זה. קויתי שהקורא יראה בציור מה שאני רואה בו. בשוחחי עם נתון אמר לי מה שכתב לי בזמנו אף עמוס עוז לאחר שכתבתי בקורת על ספרו הראשון: “אשרי האמן שיש לו מבקר היורד לסוף דעתו.” נתון אמר לי זאת במלים אחרות, אבל באותו ענין.

פניו הקשוחים שליד רעיתו היפה התרככו תמיד, נתנו לי לשמע דברי רמזי רכוך גם הפעם.

בזוויות עיניו אפילו התגנב חיוך מה קלוש. הוא אפילו הצטחק בצחוק רם וחזר באותה תנופה לדבר על ציור בכלל ו“אופקים חדשים” בפרט. המורה והמדריך, המאייר והמרמז הפך לפתע ללוחם ונאבק על שלו.

חבריו לענין לא נראו לו די עקשנים ולוחמים על שלהם. קנאותו דרשה יתר קשיחות ויתר עמדה עזה. נתון כפי שנראה לי היה צרוף של עמידה על שלו שרככה אותה בוהמיות שובבה וגברית מאד.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

על הדרך

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

… עומדים אנו בתקופה מלאתי עובדות נמרצות, אשר תוצאות מאוד נכבדות נשקפות להן ובטוחים אנו, אפוא, כי הקהל העברי ימצא חפץ במפעלנו, אשר אנו אומרים לעשות: להגיה אור על כל החזיונות האלה העומדים ברומו" – לא! לא בשפה זו נבוא לדבר אליכם כיום הזה, כי כזאת וכזאת כבר שמעתם דייכם, ולא סגי בזה שתואילו, המכובדים, לשבוע רצון ועונג עוד פעם במה שאזנכם הכבדה רגילה לקלוט לתוכה, במה ששגור על פיכם הפתוח ובמה שלבכם הגס גס בו.

לא סגי בזה וגם לא כדאי. סמי מכאן “בטוחים”… סמי מכאן “תקופה”…

כי “התקופה המלאתי”, אשר בשמה תקראו או תשמעו קוראים כל היום – הנה הלא רק לפני ימים מספר לא היה איש שיטיל ספק בה או שיאמר לבטל את חשיבותה המוחלטה לנו. הכל ידעו אז, כי ב“תקופה אשר אין ערוך לה” אנחנו חיים, כי עולמות חדשים מתהווים, אופקים חדשים מתגלים, אפשרויות חדשות מתרקמות וחזיונות בלתי-נפרצים עולים. הכל ראו את המראות ואת קולותיהם ולפידיהם ואת השופר אשר בתוכם ואת אלה התלויים בין שמיא וארעא, שלא נעו לכל זה ולא עמדו מרחוק…

ימים מועטים לא עברו עדיין מן האתמול הלז, שהכל ידעו בו, הכל ראו והכל הודו!… ואם היתה נפש, אשר יחד עם “האתמול והמחר” ידעה גם את ה“הם ואנחנו”, אם היתה עין, אשר ראתה גם כן כי, סוף-סוף, רק באינטליגנציה רוסית שרובה יהודים הכתוב מדבר כאן, והולכת-קדימה זו הלא חשבה תמיד גם את שעת השלום היותר איום, גם את ההווה היותר עומד וקיים, לתקופת-“סערה”, לתקופה של הרת מעשים כבירים ושינויים מתחוללים – אם היתה נפש יחידה כזו ואם היתה עין בודדה כזאת – מי השגיח בהן, מי יכול להשגיח בהן, בשעה שכל העובדות הצומחות, כל המעשים שנעשו היו על הדגלים למבשרי “תקופה מיוחדת במינה, שאין אחרת זולתה”?!

והנה… המיוחדה-במינה הלזו, אמנם, הביאה, סוף-סוף, גם את ההתעוררוּת המיוחדה במינה, אך… בכל בית-ישראל שמחוץ לארץ ההיא… אספות ונדבות… לא כמו אחרי ז’יטומיר ובנותיה, שלא היה להן מזל, כידוע, ולא עוררו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.