מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ש"י עגנון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את עגנון הכרתי בטיול סופרים בהרי יהודה. לא טיול הליכה מרובה כי רוב המשתתפים כבר היו בגיל העמידה. ואני שהייתי בשנות העשרים שלי התבוננתי בהם כבמונומנטים ספרותיים. פיכמן, ברש, יעקב כהן, קרני, הזז, עגנון, ועוד. ראיתי דמות בעלת קומה בינונית, איש פוסע ברגישות על אדמתו. אדמת ההר. כאילו ראשיתו באדמת השפלה כאן. ועדיין הוא פוסע באדמת ההר מתונות, מעדנות, לא פסיעה גסה אלא פסיעה נוגעת ואינה נוגעת.

הושיט לי יד מצומצמה, גרומה. ומאז היה נוהג בי בלבביות יתרה. תמיד פצר בי שכשאבוא ירושלימה אכנס לבקרו. אמרתי לו: “הרי אתה מתאונן שהבאים מבטלים אותך מעבודה וחלילה לי לעשות כמוהם?”

“אמנם”, השיב, “אמנם ואף על פי כן את רשאית לבוא”. לא עשיתי זאת. התלונה היתה מכובדת מדי בעיני ולא רציתי להיות גורם המבטלו אפילו ממלה אחת בכתיבתו. לא ספרתי לו שהייתי מחסידותיו המושבעות עוד מנערותי. בכתות התיכון האחרונות הייתי צריכה לכתוב עבודה בספרות. חפשתי לי סופר בלתי ידוע שלא נכתב עליו כמעט מאומה כדי שאוכל לכתוב עליו כחפצי. ואז גליתי את “הכנסת כלה” של עגנון ספר שיצא בהוצאת שוקן. שני החלקים הקסימוני כל-כך שכתבתי עבודתי עליהם. ומאז אהבתיו. וקראתי כל אשר כתב. אלא שהתבישתי לומר לו זאת. כיצד אומרים שבחו של אדם בפניו חששתי שיהיה זה טעם לפגם להצהיר בפרהסיה. וכשהחילותי לכתוב בעתונות חפשתי לי דרכים לומר זאת בכתב, במאמר וברשימה.

פעם באה הזדמנות מענינת לידי. הוזמנתי לבית הנשיא בן-צבי ורעיתו רחל ינאית למסיבה. בדרכי לשם אחר הצהריים בפנותי לתוך רחוב אלחריזי פגשתי את עגנון הולך אף הוא לאותה מסיבה. שמח לקראתי והלכנו יחד. להכנס עמו לבית הנשיא כאלו הלכנו יחד מלכתחילה היה ענין שהלך עלי קסם מיוחד. הוא היה מוכר לשומרי הבית ואילו אני נדרשתי להזדהות. בפנים, בתוך הקהל הרב עדיין לא נטשני והיה משתהה לצדי. ולפתע אזרתי עוז בתוך מהומת הקהל הרבה ואמרתי דבר שאולי לאחר ימים ושנים לא הייתי אומרת כי אז כבר לא חשבתי בדיוק כך. אמרתי לו בהתלהבות של צעירים, הרהבתי עוז: “אני אוהבת כל מלה שאתה כותב”.

הוא נזדעזע תפש אצבע מידי הימנית ואמצה בכוח כה עז עד כי חששתי ששברה. זו היתה כל תשובתו. עצמת הכאב היתה כה רבה עד כי נאלמתי דום. אבל תודה זו שהעביר לי בצבט זה של אצבעותיו המחישה לי יותר מכל את תגובתו למלים שאמרתי. לאחר מכן אהבתי את כתביו אבל לא כולם באותה מידה. ובוודאי שכבר לא הייתי יכולה לומר בלב מלא שאהבתי כל מלה. אבל באותה שעה שאמרתי אמנם חשבתי כן. אני וכל דורי קשה היה לנו להשתחרר מהשפעתו העצומה של עגנון. החל מ“תמול שלשום” התחלנו להשתחרר ממגיה זו. כשהחילונו להבחין במעשי האמנות ולראותו כסופר מודרני בן זמנו לכל דבר פג במקצת גם אותו הקסם רב ההומור, הקונדסי וה“ממזרי” שנאחזנו בקוריו.

פגשתיו לאחר מכן פעמים רבות בהתוועדויות של סופרים. אולם מגע שובר עצמות זה שהיה לי עמו נשאר בזכרון יותר משאר פגישות שונות ומרובות.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

הקדמה ל"בילי בוד ועוד סיפורים" מאת הרמן מלוויל

מאת הרמן מלוויל / אברהם רגלסון (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

הֶרְמַן מֶלוִיל – יותר מחמישים שנה אחרי מותו – צועד בצעדי-ענק לתפוס מקומו כגאון-ענק בספרות אמריקה. “שר-של-ים” כינהו המשורר הבריטי רוֹבּרט בּיוּקֶנֶן שביקשהו בניו-יורק ולא מצאהו, כי מוצנע ומוזנח היה האיש בחייו; ואכן, איש-ים היה מלויל מנעוריו, ספינות של ציד-לויתן היו האוניברסיטה שלו; איי האוקינוס השקט - קרקעות יניקתו הרוחנית; סופות הים, תנועות חיות-הקדומים והדגה אשר בו, וצריחות העופות המתפרנסים ממנו, היו הסימפוֹניוֹת שנתנו רותמוּס לכתיבתו.

בסיפוריו הקצרים, ששלושה מהם מוצעים כאן, האמנות שלו – כולה אינסטינקט אדיר ולא מצות אנשים מלומדת – מתגלית לא פחות מאשר ברומנים רחבי-המידות שלו, “מארדי”, “פְּיֶר”, “מוֹבּי דיק”.

בקבענו את הסיפורים הללו בסדרת “שחרוּת” אנו סומכים על קוראינו הצעירים – וידידיהם הקשישים – שלא ירתעו מפני תופעות לשון ומפני דיוקי הרצאה – קמטים הגיוניים ופסיכולוגיים – הטעונים ערנות מחשבתית ורגשית מצד המקבל. העלילות כשהן לעצמן חצובות לפשטות; אך מה עושר-רוח המספר משפיע להן!

יש בסיפורים כמה אזכרתות קלאסיות, היסטוריות, אף בנות-יומן, ולא טרח המתרגם לבארן; לפעמים המחבר שת שם פרטי במקום סוג שלם, כגון מֶרלין (מאגדות המלך ארתור) תחת אַשף, חנניה (מן הברית החדשה) תחת שקרן. על אחדות מן האזכרתות יעמוד הקורא מאליו לפי הענין, ומהן – ימצאן על נקלה באנציקלופדיות. אך אם יסָתמו לפניו מספּר מהן, הרי אין הוא במצב יותר גרוע מקוראי המקור, שאף הם לא תמיד בקיאותם מספקת לעמוד על כל רמז וסמך; והבנת המאורעות אינה נפגמת בשל כך. אכן, הקורא העברי יש לו יתרון לעומת חברו האנגלי (שבדורנו הוא הולך ומתרחק מכתבי-הקודש) לגבי האסמכתות התנ"כיות הפזורות ברחבות במלוא הספר: הלילה, הנמס בלהבות, זורק את אדרת אפלילותו על הים עם שחר, כהשלך אליהו את אדרתו אל אלישע; הקברניט ויר מחבק את הספן הצעיר, בּילי בּוֹד, שהוא עצמו עשהו קרבן למשמעת-צי והסב פסק-דינו לתליה, כחבק אברהם את יצחק מסמוך למוריה; ועוד כהמה. (מלויל, בנדודיו הכל-כדוריים, ביקר גם את ארץ-ישראל, וכתב שיר-מסע בשם “לקארֶל: שיר ועליית-רגל לארץ-הקודש”). …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.