מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ש"י עגנון

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את עגנון הכרתי בטיול סופרים בהרי יהודה. לא טיול הליכה מרובה כי רוב המשתתפים כבר היו בגיל העמידה. ואני שהייתי בשנות העשרים שלי התבוננתי בהם כבמונומנטים ספרותיים. פיכמן, ברש, יעקב כהן, קרני, הזז, עגנון, ועוד. ראיתי דמות בעלת קומה בינונית, איש פוסע ברגישות על אדמתו. אדמת ההר. כאילו ראשיתו באדמת השפלה כאן. ועדיין הוא פוסע באדמת ההר מתונות, מעדנות, לא פסיעה גסה אלא פסיעה נוגעת ואינה נוגעת.

הושיט לי יד מצומצמה, גרומה. ומאז היה נוהג בי בלבביות יתרה. תמיד פצר בי שכשאבוא ירושלימה אכנס לבקרו. אמרתי לו: “הרי אתה מתאונן שהבאים מבטלים אותך מעבודה וחלילה לי לעשות כמוהם?”

“אמנם”, השיב, “אמנם ואף על פי כן את רשאית לבוא”. לא עשיתי זאת. התלונה היתה מכובדת מדי בעיני ולא רציתי להיות גורם המבטלו אפילו ממלה אחת בכתיבתו. לא ספרתי לו שהייתי מחסידותיו המושבעות עוד מנערותי. בכתות התיכון האחרונות הייתי צריכה לכתוב עבודה בספרות. חפשתי לי סופר בלתי ידוע שלא נכתב עליו כמעט מאומה כדי שאוכל לכתוב עליו כחפצי. ואז גליתי את “הכנסת כלה” של עגנון ספר שיצא בהוצאת שוקן. שני החלקים הקסימוני כל-כך שכתבתי עבודתי עליהם. ומאז אהבתיו. וקראתי כל אשר כתב. אלא שהתבישתי לומר לו זאת. כיצד אומרים שבחו של אדם בפניו חששתי שיהיה זה טעם לפגם להצהיר בפרהסיה. וכשהחילותי לכתוב בעתונות חפשתי לי דרכים לומר זאת בכתב, במאמר וברשימה.

פעם באה הזדמנות מענינת לידי. הוזמנתי לבית הנשיא בן-צבי ורעיתו רחל ינאית למסיבה. בדרכי לשם אחר הצהריים בפנותי לתוך רחוב אלחריזי פגשתי את עגנון הולך אף הוא לאותה מסיבה. שמח לקראתי והלכנו יחד. להכנס עמו לבית הנשיא כאלו הלכנו יחד מלכתחילה היה ענין שהלך עלי קסם מיוחד. הוא היה מוכר לשומרי הבית ואילו אני נדרשתי להזדהות. בפנים, בתוך הקהל הרב עדיין לא נטשני והיה משתהה לצדי. ולפתע אזרתי עוז בתוך מהומת הקהל הרבה ואמרתי דבר שאולי לאחר ימים ושנים לא הייתי אומרת כי אז כבר לא חשבתי בדיוק כך. אמרתי לו בהתלהבות של צעירים, הרהבתי עוז: “אני אוהבת כל מלה שאתה כותב”.

הוא נזדעזע תפש אצבע מידי הימנית ואמצה בכוח כה עז עד כי חששתי ששברה. זו היתה כל תשובתו. עצמת הכאב היתה כה רבה עד כי נאלמתי דום. אבל תודה זו שהעביר לי בצבט זה של אצבעותיו המחישה לי יותר מכל את תגובתו למלים שאמרתי. לאחר מכן אהבתי את כתביו אבל לא כולם באותה מידה. ובוודאי שכבר לא הייתי יכולה לומר בלב מלא שאהבתי כל מלה. אבל באותה שעה שאמרתי אמנם חשבתי כן. אני וכל דורי קשה היה לנו להשתחרר מהשפעתו העצומה של עגנון. החל מ“תמול שלשום” התחלנו להשתחרר ממגיה זו. כשהחילונו להבחין במעשי האמנות ולראותו כסופר מודרני בן זמנו לכל דבר פג במקצת גם אותו הקסם רב ההומור, הקונדסי וה“ממזרי” שנאחזנו בקוריו.

פגשתיו לאחר מכן פעמים רבות בהתוועדויות של סופרים. אולם מגע שובר עצמות זה שהיה לי עמו נשאר בזכרון יותר משאר פגישות שונות ומרובות.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
יצירה בהפתעה
רקע

אריה טרטקובר -- שגריר יהודי עולמי

מאת אברהם שמואל שטיין (מאמרים ומסות)

ברוד העיר במזרחה של גליציה לא היתה – וביחוד במפנה המאות – ישוב אחד מישובים רבים של ישראל במפה הפזורה בלבד. ברוד, שטובי בניה כבר העלו זכרה וחייה על הכתב היתה עיר ואם בישראל במיטב המושב הזה, מעמדה הגיאוגרפי (הרוסי האוסטרי) ועברה, מורשתה ואישיה, מעיין שופע של חיות יהודית, פורה ומפרה, שזרמה באפיקים שונים – ולא כאן המקום להאריך. וכאשר נתכנס הקונגרס הראשון של הציונים, כבר ברוד גם מרכז ציוני תוסס בכל טהרו וחומו ותומו. ואחד מראשוני הבסיסים לאחיזתה של הציונות – בית טרטקובר, משפחה נאורה, משכלת, אשר אמנם מקפידה עוד בקיום של מצוות המסורת, אך גם אינה מזלזלת במשמעותם האנושית והלאומית, ויהדות המודארנה לא כרסמה שרשיה. בימי חג ומועד הולך האב לבית הכנסת, ורישומם ניכר גם בבית. הציונות היא כאן, באוירה של בית זה, כחזון נעלה, גילוייה המובהק של יהודות הדורות והמשכה, והיא שלובה ומזוגה במערכות קיומו של העם.

בשחר ילדותו של אריה, שנולד בשנת 1897, אוזרת המפלגה הלאומית היהודית כוח ונחלצת למערכת הבחירות לפרלמנט. ברשימתה ובמועמדיה – נציגי עם, זקופי-קומה, עשירי-רוח – ואמנם נבחרו ארבעה צירים יהודים. מראשי העושים והמעשים והלוחמים במערכה זו הוא האב, נתן טרטקובר, שהוא גם נבחרם של יהודי ברודי בעיריה, ועיסוקו זה הוא לו כשליחות-קודש. כאן נערכות ישיבות והתייעצויות, כאן מרמים דגל ונושמים אוירת חירות של היחלצות למעשה לאומי גדול ונועז. כאן מזדמן לעתים קרובות אדולף שטאנד יקר-הרוח (ובבית הולדתי, בעיר הליטאית-הרוסית הרחוקה, נשמרת חליפת מכתבים ארוכה בין המנהיג הציוני הדגול לבין אבא, שהיא כעדות היסטורית לרוח הזמן ולדמותם של ציונים ראשונים), וד"ר מרדכי ברודא (העתיד להקים את רשת בתי הספר הדו-לשוניים התיכוניים), שהיה מזכירה של ההסתדרות הציונית ושימש ברבנות בסטאניסלאוו. ואן היה שכר לפעולה, לפי שאדולף שטאנד נבחר אמנם ציר לפרלמנט מברודי גופא, ונתן טרטקובר הוא שניהל את מלחמת הבחירות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.