בִּכְפָר אֶחָד יָשַׁב יְהוּדִי מוֹזֵג¹, וְהָאִישׁ תָּמִים וְטוֹב לֵב מְאֹד וּמַכְנִיס אוֹרְחִים. לְעָנִי וְדַל נָתַן מִלַּחְמוֹ, לְכָל הֵלֶךְ וְנוֹדֵד הִצִּיעַ מִשְׁכָּב וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָשְׁבוּ עַל יַד שֻׁלְחָנוֹ שְׁנַיִם שְׁלשָׁה עֲנִיִּים אֲשֶׁר אָכְלוּ מִטּוּבוֹ.

וַיְהִי בְּחַג הַפֶּסַח בָּעֶרֶב וַיֵּשֶׁב הַמּוֹזֵג עַל יַד שֻׁלְחָנוֹ וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ מִסָּבִיב לוֹ, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וּבְאָמְרָם אֶת “הַהֲגָדָה” זִמְּרוּ בְּקוֹל נָעִים מְאֹד. וּבְזַמְּרָם שָׁמְעוּ צַעֲקַת אֲנָשִׁים רַבִּים וְדֶלֶת הַבַּיִת נִשְׁבְּרָה בְּכֹחַ וְאִכָּרִים מְזוּיָנִים בַּחֲרָבוֹת, בְּמַגָּלִים, בְּחֶרְמֵשִׁים וּבְמַקְּלוֹת הִתְפָּרְצוּ הַבַּיְתָה וַיִּקְרְאוּ בְּקֶצֶף נוֹרָא: יְהוּדִי אָרוּר! אַתָּה רָצַחְתָּ נֶפֶשׁ נַעַר נוֹצְרִי וּבְדָמוֹ לַשְׁתָּ אֶת הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר אַתָּה אוֹכֵל, אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלֶךָ! וְאַחֲרֵי דַבְּרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָסְרוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת וְאֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּכַבְלֵי-בַרְזֶל וַיִּסְגְּרוּ אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת וַיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל הָרְכוּשׁ לְמָקוֹם אֶחָד, בִּכְדֵי לִגְנוֹב וְלִגְזֹל וְלָבֹז בַּז, וְלֹא שָׁעוּ אֶל צַעֲקַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְאֶל בִּכְיָם הַמַּר וְאֶל שְׁבוּעוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ כִּי יְדֵיהֶם לֹא נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְלֹא רָצְחוּ כָּל נָפֶשׁ.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר הִתְכּוֹנְנוּ הָאִכָּרִים לְשַׁבֵּר אֶת כְּלֵי הַפֶּסַח אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִנֵּה רַעַשׁ וַהֲמוּלָה בַּחוּץ וְקוֹל אִישׁ קוֹרֵא בְּכֹחַ “פִּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת”. הָאִכָּרִים נִבְהֲלוּ מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וַיַּעַזְבוּ כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת וַיִּבְרְחוּ וַיִּמָּלְטוּ עַל נַפְשָׁם. וְדֶלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה וְהַחַדְרָה הוֹפִיעַ שַׂר צָבָא לָבוּשׁ הָדָר וּגְדוּד אַנְשֵׁי צָבָא אַחֲרָיו.

וְשַׂר הַצָּבָא פָּתַח אֶת הַכְּבָלִים וַיִּקְרָא לָאֲסִירִים דְּרוֹר. וַיִּשְׂמְחוּ יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת שִׂמְחָה רַבָּה וַיּוֹדוּ לְשַׂר הַצָּבָא עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה אִתָּם וַיֵּשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם.

וְגַם שַׂר הַצָּבָא יָשַׁב אֶל הַ“סֵּדֶר” וַיֵּשְׁתְּ אִתָּם יַיִן, וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ קָם מִמְּקוֹמוֹ וַיִּתֵּן לְבַעַל הַבַּיִת מִכְתָּב סָגוּר וַיֹּאמַר:

— הֵא לְךָ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה וְאַחֲרֵי הַחַג תִּפְתְּחֵהוּ וְקָרָאתָ אֶת אֲשֶׁר בּוֹ. עָבְרוּ יְמֵי הַחַג, הַמּוֹזֵג פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וַיַּרְא כִּי אוֹתִיּוֹת זָהָב חֲרוּתוֹת בּוֹ: “אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא”, וַיֵּדַע הָאִישׁ כִּי אֵלִיָּהוּ וּגְדוּד מַלְאָכָיו הִצִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵי בֵיתוֹ מִמָּוֶת.