מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יובל המעשה

מאת: יאנוש קורצ'אק , תרגום: דב סדן (מפולנית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: פולנית

יובל המעשה / יאנוש קורצ’אק / דב סדן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

1

מרחק, ילדי? יש כוכבים הרחוקים מכדור-הארץ מרחק של 150 מיליונים שנות-אור; ומה הלאה, לא נדע. זמן, ילדי? 1500 מיליונים של שנים ארוכות עברו מן העת שקפאה, תוך התכווצות וריבוי קמטים, טיפת הגאז הנוזל; ואחר-כך החיים (סוד), צמחים, ואחר-כך חיי דג וזחל, ולבסוף היונק, והצעיר בין החיים עלי אדמות – בן-האדם. כך.

רגש, ילדי החביב? רעב, פחד, כאב, אהבה, תמהון, שאלה. ועל-כן מחשבה בלתי-בטוחה, לא-בהירה ורעבון-הנפש: געגועים. ורק אחר-כך – הדיבור. רק אחר-כך: הדיבור, לא יותר מ-100.000 שנים (כך קבעו החוקרים): רך, נבוך, דל ברצונו למצוא ביטוי לָאין-סוף אשר במקום ובזמן, הרגשה ומחשבה.

האדם נועז בתכניות ונאיבי בהיאבקות, בלתי-מושלם באהבה ובאכזריות, – כה נאיבי באמבּיציות שלו, בעושר ובעוני, בזוהר ובצל, במפלות, בנצחון, בכוחו ובחולשתו. אבל…

אבל אחראי לגורל עצמו ולגורל יוצאי חלציו, לגורל העולם, לשיווי-המשקל של נפשו ושלוותה, אחראי לשלימות העילאית של כל המתרחש על פני האדמה ובתהומותיה, במים ובאוויר ומתחת לפני הים. הננו אך בראשית ההסתכלות, החל מחוקר הכוכבים, הצופה במשקפת אל מרחקי שמים, הבאקטריולוג הכפוף ליד זכוכית מגדלת, הטייס והאמודאי, עד לאח הרחוק, המזויין בקשת ומקושט בחרוזי-צדפים, המסתתר עדיין ביער-קדומים…

מתוך קוצר-רוח וללא הקפדה הננו מביטים, מקשיבים וקוראים ומרגישים, ילדי. רוצים אנו להקל על עצמנו את הנדידה בדרך-החיים. על פני המקום – יודעים אנו ולא יודעים. הננו זוכרים רק זמן מועט, מאמינים בקושי, והרצון רודם.

בצאתי לדרך לא אכניס לתרמילי אלא את ההכרחי, הקל, שאינו תופס מקום.

מי שהיה לפני חצי-יובל שנים בן חמש-עשרה הגיע היום לשנת הארבעים לחייו. קטע קצר של זמן, עבודה, חיפוש, נסיון, אכזבה ותקווה. שנה אחרי שנה, צעד אחרי צעד. זכוֹר, כי ביום היובל הבא יתיצב לפניך ויביט ישר לעיניך בנך, בתך. אילו שבילים חדשים למענם, אילו שערים, שדות חדשים וסדנאות, עניינים ואמיתות חדשות? – אבל…

אבל למרות חזון-הנצח – – – אחראים אנו לעצמנו ולבא אחרינו על כל שעה שהקלנו בה, אשר לא תשוב, לא תחזור לעד. – שוב לא סיסמא כאן, אלא מעשה.

מעשה. לבינה הנחתי למסד הבנין. חפרתי אדמה, עץ נטעתי, שאבתי כד מים, מסמר תקעתי, חלב הרתחתי, תפרתי כפתור, כבסתי חולצה, ניקיתי שמשה בחלון, השכבתי תינוק, לחבר עזרתי. נטפי מעשים; טיפות מצטרפות לנחלים. – את פנינת המעשה, שהוגשם, לא יגזול איש. גדולה היא השלימות גם בזעום ביותר; גם בכלי-העבודה הצנוע ביותר – פטיש, מחק, דלי, חרמש.

יש אמיתות נצחיות, שאין ממבחינים בהן אלא לאחר נסיונות הרבה בחיים. תבינן, לכשיבשילו בקרבך, בני החביב; תלמד לחייך חיוך של ידידות בתשובה על מבט זועף, להצטחק בסלחנות כשאחרים יקפצו אגרוף. – “אני עושה את המוטל עלי” – את הצדק.

וארשה, דצמבר 1938

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.


  1. במלאות כ“ה שנים להסתדרות ”השומר–הצעיר".  ↩

יאנוש קורצ'אק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יאנוש קורצ'אק (מחבר)
עוד מיצירותיו של דב סדן (מתרגם)
רקע
דב סדן

יצירותיו הנקראות ביותר של דב סדן

  1. על ספרותנו: מסת מבוא (מאמרים ומסות)
  2. אגרות (מכתבים)
  3. כאשר אשוב ואהיה קטן (מאמרים ומסות)
  4. אבי המשחק (מאמרים ומסות)
  5. זכות הילד לכבוד (מאמרים ומסות)

לשאר תרגומי דב סדן

לכל יצירות דב סדן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות דב סדן

יצירה בהפתעה
רקע

הילד טרם גוחו מבטן

מאת טוביה בן משה כץ (פרוזה)


אפסו חלפו ירחי לֵדה, אמי ללדת כרעה, עוד מעט אֶטוש אהלי אעזֹב ביתי, אֶגָרש מן גן העדן משכן שקט ושאנן; שמה בלי עצב ודאגה מצוף דבש ינקתי מאומה לא חסרתי, עתה אלכה לי אל מעונות אנשים אל שדי בוכים לבכות אתם יחד ולילל במר נפש, לאכל לחם בזעת אף ולשתות דמעות בצמא!

אכן כך צוה עלי יוצרי בבטן! ממרום קול ענות אנכי שומע, רב לך שבת פה, צא לקראת אחיך וראה שלומם, עמוד גם אתה אתם יחד בקרב, הלחם גם אתה אתם, ומכחך שחדה בעדם!

נבהלתי משמוע, רעדה אחזתני פחד קראני, תחתי ארגז ורוחי תפעם כהולם פעם, להמיר מנוחה שאננה ברגז ורעש, צוף ודבש בלענה ורוש!

והנני עומד ומשתאה מחריש לדעת אם כלה ונחרצה ואם מאלהים יצא הדבר!

והנה פתאום יד אל ממעל בימיני תאחזני ואל פתח הבית ינהלני, יראה ורעד יבא בי, באימה ופחד בחיל ורעדה הנני דופק על הדלת “פתחו לי”! והנה קול אמי אנכי שומע תזעק בחבליה מר תצריח, נבהלתי משמוע אחור נסוגותי, צאת בל אהינה, אבכה במר לבי ורוח אין בי לעזוב משכני!

אולם כגבור אאזר חיל, בעד חלון ביתי נשקפתי לראות בתבל וביושבי בה ומה משפטם, אפנה לימיו, אמי מר תצריח, ולשמאל סביב לה מר יבכיון, אכן זה חבל אנוש בארץ החיים? ולמה זה גם אנכי פה? אלכה ואשובה אל מקומי מקום חֻצבתי, שם בטח אשב באין מחריד! אך הה! ראשי בין מזוזות הבית שוֹב בל אוכל! אנכי מר צורח אזעק בקול ואין שומע, מאחור תהדפני יד ומקדם כפות שתים, פתאום אנכי בתבל והשער סגרו! ארבה דמעות ארבה בֶכֶה אך לשוא! סביבי שקטה המהומה הקולות יחדלון! נהי בל ישמע, אין קול יליל אך רצון על פני כלם! אך עיני לבדה הה! מר בוכיה!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.