מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יובל המעשה

מאת: יאנוש קורצ'אק , תרגום: דב סדן (מפולנית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: פולנית

יובל המעשה / יאנוש קורצ’אק / דב סדן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

1

מרחק, ילדי? יש כוכבים הרחוקים מכדור-הארץ מרחק של 150 מיליונים שנות-אור; ומה הלאה, לא נדע. זמן, ילדי? 1500 מיליונים של שנים ארוכות עברו מן העת שקפאה, תוך התכווצות וריבוי קמטים, טיפת הגאז הנוזל; ואחר-כך החיים (סוד), צמחים, ואחר-כך חיי דג וזחל, ולבסוף היונק, והצעיר בין החיים עלי אדמות – בן-האדם. כך.

רגש, ילדי החביב? רעב, פחד, כאב, אהבה, תמהון, שאלה. ועל-כן מחשבה בלתי-בטוחה, לא-בהירה ורעבון-הנפש: געגועים. ורק אחר-כך – הדיבור. רק אחר-כך: הדיבור, לא יותר מ-100.000 שנים (כך קבעו החוקרים): רך, נבוך, דל ברצונו למצוא ביטוי לָאין-סוף אשר במקום ובזמן, הרגשה ומחשבה.

האדם נועז בתכניות ונאיבי בהיאבקות, בלתי-מושלם באהבה ובאכזריות, – כה נאיבי באמבּיציות שלו, בעושר ובעוני, בזוהר ובצל, במפלות, בנצחון, בכוחו ובחולשתו. אבל…

אבל אחראי לגורל עצמו ולגורל יוצאי חלציו, לגורל העולם, לשיווי-המשקל של נפשו ושלוותה, אחראי לשלימות העילאית של כל המתרחש על פני האדמה ובתהומותיה, במים ובאוויר ומתחת לפני הים. הננו אך בראשית ההסתכלות, החל מחוקר הכוכבים, הצופה במשקפת אל מרחקי שמים, הבאקטריולוג הכפוף ליד זכוכית מגדלת, הטייס והאמודאי, עד לאח הרחוק, המזויין בקשת ומקושט בחרוזי-צדפים, המסתתר עדיין ביער-קדומים…

מתוך קוצר-רוח וללא הקפדה הננו מביטים, מקשיבים וקוראים ומרגישים, ילדי. רוצים אנו להקל על עצמנו את הנדידה בדרך-החיים. על פני המקום – יודעים אנו ולא יודעים. הננו זוכרים רק זמן מועט, מאמינים בקושי, והרצון רודם.

בצאתי לדרך לא אכניס לתרמילי אלא את ההכרחי, הקל, שאינו תופס מקום.

מי שהיה לפני חצי-יובל שנים בן חמש-עשרה הגיע היום לשנת הארבעים לחייו. קטע קצר של זמן, עבודה, חיפוש, נסיון, אכזבה ותקווה. שנה אחרי שנה, צעד אחרי צעד. זכוֹר, כי ביום היובל הבא יתיצב לפניך ויביט ישר לעיניך בנך, בתך. אילו שבילים חדשים למענם, אילו שערים, שדות חדשים וסדנאות, עניינים ואמיתות חדשות? – אבל…

אבל למרות חזון-הנצח – – – אחראים אנו לעצמנו ולבא אחרינו על כל שעה שהקלנו בה, אשר לא תשוב, לא תחזור לעד. – שוב לא סיסמא כאן, אלא מעשה.

מעשה. לבינה הנחתי למסד הבנין. חפרתי אדמה, עץ נטעתי, שאבתי כד מים, מסמר תקעתי, חלב הרתחתי, תפרתי כפתור, כבסתי חולצה, ניקיתי שמשה בחלון, השכבתי תינוק, לחבר עזרתי. נטפי מעשים; טיפות מצטרפות לנחלים. – את פנינת המעשה, שהוגשם, לא יגזול איש. גדולה היא השלימות גם בזעום ביותר; גם בכלי-העבודה הצנוע ביותר – פטיש, מחק, דלי, חרמש.

יש אמיתות נצחיות, שאין ממבחינים בהן אלא לאחר נסיונות הרבה בחיים. תבינן, לכשיבשילו בקרבך, בני החביב; תלמד לחייך חיוך של ידידות בתשובה על מבט זועף, להצטחק בסלחנות כשאחרים יקפצו אגרוף. – “אני עושה את המוטל עלי” – את הצדק.

וארשה, דצמבר 1938

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.


  1. במלאות כ“ה שנים להסתדרות ”השומר–הצעיר".  ↩

יאנוש קורצ'אק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יאנוש קורצ'אק (מחבר)
עוד מיצירותיו של דב סדן (מתרגם)
רקע
דב סדן

יצירותיו הנקראות ביותר של דב סדן

  1. על ספרותנו: מסת מבוא (מאמרים ומסות)
  2. אגרות (מכתבים)
  3. כאשר אשוב ואהיה קטן (מאמרים ומסות)
  4. אבי המשחק (מאמרים ומסות)

לשאר תרגומי דב סדן

לכל יצירות דב סדן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות דב סדן

יצירה בהפתעה
רקע

משובב נתיבות

מאת בר טוביה (פרוזה)

(על הרצל)


התוצאה הראשונה של שיחרור היהודים, והוא רק הורגש ולא הוצא עדיין לפעולות, היתה הבריחה ההמונית מן היהדות. ויד החורים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, כנהוג. החלוץ העובר לפני המחנה, ראש העם ולבבו, עמודי האש שהאירו את דרך הקוצים של עמם בליל הגלות הארוכה, היו הראשונים להניח את מקומם ולהימלט על נפשם. הייפלא כי נפל לבב העם בקרבו ונבקה רוחו למראה הזה? דומה היה כי שיחרור היהודים לא יהיה אלא שיחרור מן היהדות.

במאה התתשע-עשרה ראו לכאורה בפעם הראשונה בתולדות ישראל הארוכות שמד המוני, ואף אמנם לא מתוך דחקות, לא במרתפי האינקוויזיציה, ביד מענים ומרצחים, כי אם על ראש כל חוצות, בהיכלי תפארה ובארמונות מרוּוחים. ואלה שלא הגיעו לידי כך הותרו בקרבם נשתוונים1 לשמחת עמם וליגונו. ובחוגים הקטנים שעוד עממה בהם גחלת היהדות נשתרר מין שובע משונה ומשעמם, מין הנאה עצמית שכל דאגה זרה לה. חסידי אומות-העולם לא יכלו להעלים על גועל נפשם מדי דברם בהנאה עצמית זו של רבים מן היהודים המשוחררים שבמערב. דומה היה לאלה, כי נפסקה צרת האנושות כולה או, לכל הפחות, צרת היהודים כולם.

ובעצם היתה המאה התשע-עשרה לא רק מאת השחרור, כי אם גם מאת העלילות הקטנות והגדולות, מעלילת דמשק ועד מעשה דרייפוס, מאת הפוגרומים הכרוניים והקשים, שנגמרו במרחץ-הדמים האוקראיני, הנורא באכזריותו ובמספר קרבנותיו ממסעות הצלב, ממוראי האינקוויזיציה, חמלניצקי וגונטה גם יחד.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.