מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יובל המעשה

מאת: יאנוש קורצ'אק , תרגום: דב סדן (מפולנית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: פולנית

יובל המעשה / יאנוש קורצ’אק / דב סדן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

1

מרחק, ילדי? יש כוכבים הרחוקים מכדור-הארץ מרחק של 150 מיליונים שנות-אור; ומה הלאה, לא נדע. זמן, ילדי? 1500 מיליונים של שנים ארוכות עברו מן העת שקפאה, תוך התכווצות וריבוי קמטים, טיפת הגאז הנוזל; ואחר-כך החיים (סוד), צמחים, ואחר-כך חיי דג וזחל, ולבסוף היונק, והצעיר בין החיים עלי אדמות – בן-האדם. כך.

רגש, ילדי החביב? רעב, פחד, כאב, אהבה, תמהון, שאלה. ועל-כן מחשבה בלתי-בטוחה, לא-בהירה ורעבון-הנפש: געגועים. ורק אחר-כך – הדיבור. רק אחר-כך: הדיבור, לא יותר מ-100.000 שנים (כך קבעו החוקרים): רך, נבוך, דל ברצונו למצוא ביטוי לָאין-סוף אשר במקום ובזמן, הרגשה ומחשבה.

האדם נועז בתכניות ונאיבי בהיאבקות, בלתי-מושלם באהבה ובאכזריות, – כה נאיבי באמבּיציות שלו, בעושר ובעוני, בזוהר ובצל, במפלות, בנצחון, בכוחו ובחולשתו. אבל…

אבל אחראי לגורל עצמו ולגורל יוצאי חלציו, לגורל העולם, לשיווי-המשקל של נפשו ושלוותה, אחראי לשלימות העילאית של כל המתרחש על פני האדמה ובתהומותיה, במים ובאוויר ומתחת לפני הים. הננו אך בראשית ההסתכלות, החל מחוקר הכוכבים, הצופה במשקפת אל מרחקי שמים, הבאקטריולוג הכפוף ליד זכוכית מגדלת, הטייס והאמודאי, עד לאח הרחוק, המזויין בקשת ומקושט בחרוזי-צדפים, המסתתר עדיין ביער-קדומים…

מתוך קוצר-רוח וללא הקפדה הננו מביטים, מקשיבים וקוראים ומרגישים, ילדי. רוצים אנו להקל על עצמנו את הנדידה בדרך-החיים. על פני המקום – יודעים אנו ולא יודעים. הננו זוכרים רק זמן מועט, מאמינים בקושי, והרצון רודם.

בצאתי לדרך לא אכניס לתרמילי אלא את ההכרחי, הקל, שאינו תופס מקום.

מי שהיה לפני חצי-יובל שנים בן חמש-עשרה הגיע היום לשנת הארבעים לחייו. קטע קצר של זמן, עבודה, חיפוש, נסיון, אכזבה ותקווה. שנה אחרי שנה, צעד אחרי צעד. זכוֹר, כי ביום היובל הבא יתיצב לפניך ויביט ישר לעיניך בנך, בתך. אילו שבילים חדשים למענם, אילו שערים, שדות חדשים וסדנאות, עניינים ואמיתות חדשות? – אבל…

אבל למרות חזון-הנצח – – – אחראים אנו לעצמנו ולבא אחרינו על כל שעה שהקלנו בה, אשר לא תשוב, לא תחזור לעד. – שוב לא סיסמא כאן, אלא מעשה.

מעשה. לבינה הנחתי למסד הבנין. חפרתי אדמה, עץ נטעתי, שאבתי כד מים, מסמר תקעתי, חלב הרתחתי, תפרתי כפתור, כבסתי חולצה, ניקיתי שמשה בחלון, השכבתי תינוק, לחבר עזרתי. נטפי מעשים; טיפות מצטרפות לנחלים. – את פנינת המעשה, שהוגשם, לא יגזול איש. גדולה היא השלימות גם בזעום ביותר; גם בכלי-העבודה הצנוע ביותר – פטיש, מחק, דלי, חרמש.

יש אמיתות נצחיות, שאין ממבחינים בהן אלא לאחר נסיונות הרבה בחיים. תבינן, לכשיבשילו בקרבך, בני החביב; תלמד לחייך חיוך של ידידות בתשובה על מבט זועף, להצטחק בסלחנות כשאחרים יקפצו אגרוף. – “אני עושה את המוטל עלי” – את הצדק.

וארשה, דצמבר 1938

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.


  1. במלאות כ“ה שנים להסתדרות ”השומר–הצעיר".  ↩

יאנוש קורצ'אק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יאנוש קורצ'אק (מחבר)
עוד מיצירותיו של דב סדן (מתרגם)
רקע
דב סדן

יצירותיו הנקראות ביותר של דב סדן

  1. על ספרותנו: מסת מבוא (מאמרים ומסות)
  2. אגרות (מכתבים)
  3. כאשר אשוב ואהיה קטן (מאמרים ומסות)
  4. אבי המשחק (מאמרים ומסות)

לשאר תרגומי דב סדן

לכל יצירות דב סדן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות דב סדן

יצירה בהפתעה
רקע

קלמן חזן

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

כל המביט היום בפני הזקן קלמן חזן הוא מכיר בו כי מאושר הנהו, קומתו זקופה היום, קמטי לחייו דומה שהתישבו מעט; בת-צחוק של שובע רצון מרקדת על שפתיו; עיניו התמתחו, וכמו ממתינות לאיזה דבר נשגב, שעוד מעט ויחל.

הוא יצא היום פעמיים החוצה בצוואר עירום, בלתי חבוש במפה האדומה אף-על-פי שימים נוראים ממשמשים ובאים, – ובסכנה כזאת לא היה מעמיד את צווארו אפילו בשאר ימות השנה. ניכר הדבר, שמרוב שמחה והתפעלות הוא שוכח את חשבון הימים, את עצמו, את הכול.

ובעיני האורחים, אשר התאספו בערב הזה אל ביתו לא ייפלא הדבר. “הזקן הוא בשמי השמים,” המה מתלחשים על אודותיו, “כל אב שמח לראות את בנו אחרי פירוד של חמש שנים, ואף כי בן נחמד כזה”.

היום בבוקר הופיע בביתו אורח יקר. דן בנו שב מן הקונסרווטוריום. זה שנה תמימה, מעת שהוא סופר את הימים לבואו, ועד אז היה סופר את השנים לירחיהן ולשבועותיהן, “עוד שלוש שנים… עוד שתים… עוד אחת חסר חדש… עוד מעט, עוד מעט,” היה משדל את נפשו הנהלאה בימים האחרונים – והנה הוא בא.

והוא בא, כאשר חזה לו מראש בחלומותיו ובחזיוני רוחו, חבוש לראשו כובע גבוה ונוצץ. מתחת לכובעו בלורית עבה ושחורה. גם אותה האיצטלא הרחבה יש לו בין בגדיו יחד עם הכיפה המהוקצעת. ממש כקנטור גדול ומפורסם.

עוד אחת, אשר חסרה לו מכל חלומותיו עליו: שתעגב עליו בת אחד הגבירים הגדולים, שבארצות ההן, ושתגנוב מספר אלפים מתוך הכספים של אביה ותברח עמו…

אבל מי יודע? הן הוא עוד לא שח עמו דייהו. מאז הבוקר לא חדלו עוד אורחים מנכבדי העיר מביתו. אולי באמת כבר יש לו איזה סיפור מעשה.

וכמה מן הכבוד רכש הוא היום בגלל דן שלו! אפילו חתן השוחט, החצוף שבמתנגדיו, סר היום אל ביתו לראות פני דן.

גדול אשרו מהכיל את כולו בבת אחת, והוא מתרחק לקרן זווית, ויושב לספוג את התענוג בהדרגה ובריחוק-מקום מעט. הוא החל לחשב ולנתח בזכרונו, איך קרו והצטרפו כל ההרפתקאות, עד שבא בנו לידי-כך.

עוד מימי ילדותו ניכר בו, כי הוא נולד אל העמוד. הוא זוכר, שכשהיה רץ ברחובות ונתקל באבן, היה בוכה שלא כדרך הילדים. אנשי הרחוב לא יכלו לעבור עליו בהיסח-הדעת, והיו מתייצבים לשמוע את בכייתו, ושואלים: למי הילד הזה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.